בחודש מרס 2017 נערכה חפירת הצלה סמוך ל'תחנת גבעתי' של מקורות, כקילומטר אחד מדרום-מערב למושב עזריקם (הרשאה מס' 7982-A; נ"צ 170674-794/627643-718; איור 1), בעקבות פגיעה בשרידי בנייה לקראת הנחת צינור מים. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון מקורות, נוהלה על ידי ד' אייזנברג-דגן (צילום) וא' אלג'ם (GPS, מדידות ותוכנית) בסיוע י' אלעמור (מנהלה), י' נגר (אנתרופולוגיה פיזית), מ' קאהן (מדידות), כ' הרש (ציור חרסים) וס' טליס (עיבוד ממצא קרמי).
נחשף קבר בנוי, נושא קמרון, ככל הנראה מהתקופה ההלניסטית. חלקו המזרחי של הקבר נפגע בעת כריית תעלה להנחת צינור (בציר צפון–דרום) בשנות ה-80 של המאה הכ' (איור 2). החפירה הנוכחית נפתחה בעקבות פגיעה בדופן הצפונית של הקבר בשנת 2017, עם תחילת כרייה להנחת צינור נוסף (בציר מזרח–מערב), שזוהתה על ידי י' לנדר, ארכיאולוג הנפה.
הקבר (1.6 מ' אורך השתמרות , 0.4 מ' רוחב פנימי, 0.7 מ' גובה השתמרות; איור 3) נבנה באזור מישורי בתוך בור שנחפר באדמה שבה שכבה עליונה של חרסית ותחתונה של כורכר חולי. לקבר מתאר מלבני בציר מזרח–מערב ואורכו המקורי היה לפחות 2.7 מ' על פי עצמות הנקבר (להלן).
הקירות המערבי (W2) והדרומי (W1) של הקבר נבנו צמוד לגבולות הכרייה; בסיסם דבש מאבני גוויל קטנות-בינוניות שהונחו בצפיפות ולוכדו בחרסית (איור 4). הנדבכים העליונים התומכים בקמרון בנויים אבני כורכר מסותתות. אבני בנייה מסותתות שולבו גם בקצה הצפוני של קיר 2, בנקודת מפגשו עם הקיר הצפוני (W3). בקיר 1 שולבו נדבכי אבנים מסותתות רק בפן הצפוני. הפן הצפוני של קיר 3 נהרס. הפן הצפוני בנוי בשיטת 'ראש ופתין' (איורים 5, 6). אורך אבן ה'ראש' קבעה את רוחב הקיר. בין אבני הפתין נוצרו תאים שמולאו באבני כורכר לא מהוקצעות. הרווחים בין אבנים אלו וכמות האדמה הרבה מצביעים על מילוי או שפיכה של אבנים לתוך הקיר לעומת הסידור המדוקדק של אבני הגוויל הנראה בקיר הדרומי. רוחב הקירות 0.4–0.5 מ'. הקמרון חביתי ללא אבני ראשה (איורים 7, 8) ובנוי אבני כורכר מהוקצעות מלבניות בחתך טרפזי. הקמרון וקירות הקבר נבנו בבנייה יבשה ללא שימוש בחומרי מליטה. לקבר אין רצפה בנויה; הנקבר הונח על משטח אדמה מהודקת.
בממצא האנתרופולוגי עצמות פוסטקרניאליות בלבד, שכן הגולגולת נפגעה בפעילות מודרנית. העצמות נמצאו בארטיקולציה אנטומית המעידה על קבורה ראשונית. הפרט הונח על גבו, בכיוון כללי מזרח–מערב, כיוון הראש למזרח והזרועות כפופות על אזור הבטן (איור 9). אף שמצב השימור גרוע, ניתן לקבוע שזהו פרט ממין זכר, שגילו 20< שנים (שיטות העבודה מפורטות בדוח הארכיוני).
העצמות הושארו בקבר, אולם שבר עצם ירך (femur) נלקח לצורך בדיקת תיארוך בשיטת C14. התיארוך שנערך על ידי א' בוארטו ממכון ויצמן מצביע על כך שהנקבר מת במהלך התקופה ההלניסטית, ככל הנראה במחצית הראשונה של המאה הג' לפסה"נ.
לא נמצאו מנחות קבורה. חלקו התחתון של הקבר נמצא מלא באדמת חרסית. באדמה שנסחפה אל תוך הקבר נמצאו חרסים המתוארכים לתקופת הברזל 3. ממצא דומה נתגלה במילוי סביב הקבר.
בכלי החרס המתוארכים למאה הז' לפסה"נ קערות מעוגלות שלהן דופן דקה ושפה פשוטה (איור 1:10, 2); קערות שלהן שפות מעוצבות, מעובות ונוטות החוצה, חלקן ממורקות ומחופות אדום (איור 3:10–5); קדרות שלהן שפה נוטה ונפתחת החוצה וגוף כדורי (איור 6:10, 7); קדרה ופערורים ששפתם מעובה החוצה (איור 8:10–10); קנקנים ללא צוואר (איור 11:10, 12); קנקנים/אמפורות שלהם שפה מעובה ומאורכת בחוץ (איור 13:10, 14); וחלק מקרנוס (איור 15:10). המכלול המיוצג באתר, בעל מגוון רב-תרבותי, דומה לזה שנמצא בתל אשקלון מהמאה הז' לפסה"נ (Stager, Master and Schloen 2011:71–96). הקרמיקה מאפיינת את מסורת התרבות החומרית של החוף הדרומי הפלשתי. לצד כלים אלה מופיעה קרמיקה בסגנונות פניקיים ויווניים. הקדרות (איור 6:10, 7) דומות לקערה פיניקית ואילו הקנקנים (איור 13:10, 14) לאמפורות יווניות שנמצאו בתל אשקלון.
ניתן לתארך את הקבר לתקופה ההלניסטית על פי תיארוך העצמות. בתקופה ההלניסטית היו נהוגות מסורות קבורה אחדות, בהן בניית מבני קבורה, עיליים או תת-קרקעיים. מבני קבורה מופיעים לעתים רחוקות יחסית ואין להם תכנית או צורת בנייה אחידה. ביפו נחשף מבנה קבורה שקירותיו בנויים בשיטת ראש-פתין בדומה לקבר בתחנת גבעתי (טל 230:2006). במקווה ישראל, חולון, נחשפו שני חדרי קבורה צמודים בעלי קמרון חביתי דומה לזה הנוכחי (טל 231:2006). במבני הקבורה הונח הנקבר לרוב בארון עץ או אבן ולצדו מעט מנחות קבורה (טל 217:2006–269). בתחנת גבעתי לא נמצאה עדות לארון קבורה ולא נמצאו מנחות. עם זאת, מנח הנקבר מתאים לנוהג בתקופה ההלניסטית שבה ציר הקבר מזרח–מערב והנקבר אפרקדן, ראשו למזרח.
בתקופה ההלניסטית הייתה הקבורה לרוב בקרבת היישוב (טל 249:2006). נראה כי היישוב שאליו משתייך מבנה הקבר בתחנת גבעתי טרם אותר. האתרים הקרובים ביותר המתוארכים לתקופה ההלניסטית הם במשואות יצחק (4 ק"מ דרומה; פוקס 2001), תל אשדוד, השכונות הדרומיות באשדוד (כ-4 ק"מ לצפון-מערב; ורגה 2012; נחשוני 2008) ואשקלון. באשקלון (פרץ 2017), כ-10 ק"מ לדרום- מערב, נחשפה באר הנושאת קמרון חביתי, שבנייתו דומה לקמרון הקבר בתחנת גבעתי. הבאר ושרידי היישוב מתוארכים למאה הב' לפסה"נ.
הממצא הקרמי במילוי הקבר ובסביבתו מתוארך לתקופת הברזל 3. כלי החרס שנתגלו בחפירה מעידים על יישוב ששכן בקרבת מקום בשלהי תקופת הברזל. בסקר מפת באר טוביה, זוהו שני פיזורי חרסים שתוארכו לתקופת הברזל, במרחק של כקילומטר אחד ממקום החפירה הנוכחית (ע' שיאון ול' ברדה, מידע בעל פה). מכלול הקרמיקה העשיר מהחפירה אינו מתאים לממצא ארעי שהתגלגל או נסחף ולכן נראה כי בסביבה הקרובה נמצא אתר ברזלי נוסף. קרבת האתר לחוף הים וכלי החרס שנתגלו בחפירה מעידים על קשרי תרבות וסחר חליפין עם ארצות מאגן הים התיכון.
טל א' 2006. הארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופה ההלניסטית: בין מסורת לחידוש. ירושלים.
פוקס ג' 2001. עיר רבת ימים – אשקלון בתקופה ההלניסטית. ירושלים.
Stager L.E, Master D.M. and Schloen D. 2011. Ashkelon 3: The Seventh Century B.C. Winona Lake.