בחודש דצמבר 2017 נערכה חפירת בדיקה ממערב לקבר הרשב"י במירון (הרשאה מס' 8161-A; נ"צ 241375/765075; איור 1), לקראת בנייה של רחבת התקהלות. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד הדתות, נוהלה על ידי א' ברגר, בסיוע י' יעקבי (מנהלה), ר' עסיס (הכנת שטח), מ' קאהן (מדידות ושרטוט), מ' פלג (צילום), נ' גצוב (כלי חרס), מ' שמר (פריטי צור), א' גרמן-לבנון (צילום דיגיטלי של כלי צור), ד"צ אריאל (נומיסמטיקה), א' גליק (תחמושת) וא' רזניצקי (מעבדת מתכת).
שרידי היישוב העתיק מירון משתרעים על גבעה נישאת ובמדרונותיה, בשיפולים המזרחיים של הר מירון ומצפון לנחל מירון ולמעיין מירון. חפירות וסקרים שנערכו בעבר העלו כי האתר יושב למן התקופה הכלקוליתית וכי ניכרים בו שרידים לפעילות אנושית והתיישבות רציפה כמעט מאז ועד ימינו (גרן תשמ"ז: 239–141; דמתי תשנ"ב; סטפנסקי תשס"ג; טפר 2016; Wilson 1880:92–94; Conder, Kitchener and Palmer 1881:251–254; Kohl and Watzinger 1916:80–81; Feig 2002; Smithline 2015). חפירה שנערכה באתר בשנות ה-70 של המאה הכ' חשפה את שרידי היישוב היהודי מימי המשנה והתלמוד (Meyers, Strange and Meyers 1981). בתקופה העות'מאנית היה כאן יישוב יהודי ומוסלמי (Oliphant 1887), ובימי המנדט הבריטי — כפר ערבי (Khalidi 1992). על פי המסורת היהודית הגלילית נקברו במירון צדיקים תנאים ואמוראים, הידועים והמפורסמים שבהם הם הלל הזקן, יוחנן הסנדלר ורבי שמעון בר יוחאי. ניסים וסגולות מקודשות שיוחסו להם תרמו להפיכתו של מירון לאתר עלייה לרגל המקודש ליהודים עד ימינו (יערי תשכ"ב; ריינר 1988; הרצברג, גבאי וסטפנסקי 2001; Oliphant 1887). עם זאת, נראה שהאתר היה מקודש עוד טרם זמנן של המסורות הללו, עת היו מסורות שקשרו למירון את מקום קבורתו של יהושע בן נון (ריינר תשע"ב). מרכזיותו של מירון בהוויה היהודית של אלף השנים האחרונות תרמה לידיעותינו, מידע רב נכתב על אודותיו בספרות עולי הרגל ובו עדויות לתולדותיו למן ימי הביניים ועד לעת המודרנית (יערי 1943; תשכ"ב; 1976; ריינר 1988).
נחפר קיר של מדרגת עיבוד חקלאית בשיפוליה הדרומיים והמדורגים של גבעת היישוב הקדום, בשטחי עורפו החקלאי של הכפר מהתקופה העות'מאנית ומימי המנדט הבריטי, במדרון היורד אל עבר הנחל. עדות לפעילות חקלאית נראית בתמונה של אזור קבר הרשב"י שצולמה בשליש הראשון של המאה הכ' (American Colony [Jerusalem], Photo Dept., photographer 1920~1933). בתמונה נראים עצים בכפר הערבי וסמוך לו, בניגוד לאזור הטרשי שמסביב. בתמונה נוספת שצולמה בשנת 1958 (לשכת העיתונות 1958), נראים עצים על מדרגות עיבוד חקלאיות במדרון שבו נערכה החפירה. כיוון שהקיר שנחפר ניצב עד ימינו ושיחי צבר לצדו מרמזים כי היה בשימוש עד לעת המודרנית, נערכה החפירה בניסיון לתארך את ראשית בנייתו ואת משך השימוש בו.
הקיר של מדרגת העיבוד (W101; איורים 2, 3) הושתת על סלע האם, נבנה מאבני שדה (0.2 × 0.3 × 0.4 מ' גודל מרבי) והשתמר היטב לגובה מרבי של תשעה נדבכים. בשכבת פני השטח לצד הקיר אותרו מטבע של אלכסנדר ינאי המאוחר לשנת 79/80 לפסה"נ (ר"ע 152787), מטבע פלס ממלוכי (ר"ע 152788), שבר מקטרת מהמחצית השנייה של המאה הי"ט (
Rauchberger 2017: No. 67; איור 4), שברים של כלי חרס מבית היוצר ראשיא אל-פוחאר בדרום לבנון, המתוארכים לתקופה העות'מאנית ולימי המנדט הבריטי (
ברגר 2015;
Smithline 2015), מטבע מיל מימי המנדט הבריטי משנת 1941 וחמישה תרמילים נקורים שעליהם מוטבעים תאריכי ייצורם משנות ה-30 וה-40 של המאה הכ' (גליק, להלן). בהצטברות האדמה למרגלות הקיר (L102), שנחפרה עד לסלע האם, התגלו חרסים מגולגלים וסחופים ממגוון תקופות, מרביתם של כלי חרס מצולעים מבית היוצר בשיחין ובכפר חנניה, המתוארכים לתקופה הרומית. בהצטברות האדמה בגובה שלושת הנדבכים העליונים של הקיר (L103) התגלו חרסים, המאוחרים בהם מהתקופה הממלוכית. מתחת להם ועד לסלע האם התגלו חרסים הקדומים לתקופה הרומית המאוחרת, בעיקר של כלי בישול מבית היוצר של כפר חנניה. בשכבת פני השטח ובלוקוסים שנחפרו נחשפו מעט פריטי צור (שמר, להלן).
התמונות ההיסטוריות והממצאים מפני השטח מלמדים על אפשרות שקיר מדרגת העיבוד שימש בימי המנדט הבריטי. ממצאי החפירה מלמדים שאפשר שהקיר נבנה בתקופה הרומית המאוחרת לכל המוקדם ונערך בו תיקון בתקופה הממלוכית או אחריה. למרות הממצאים יש להיזהר מלקבוע את מועד בניית הקיר ומשך השימוש בו, בשל הקשיים הניכרים במחקר בתיארוך קירות של מדרגות עיבוד (
Gibson 2015). מכלולי הצור במירון מחפירות קודמות טרם פורסמו כראוי, ואולי דרך הבנתם אפשר יהיה להתחקות אחר שלביו הראשוניים של היישוב באתר ואולי אף לזהות את המקור של מסורת קדושתו.
ממצא התחמושת
אלכסנדר גליק
נמצאו חמישה תרמילים נקורים השייכים לשני טיפוסים:
תרמיל מסוג Mauser 7.92 × 57 mm (איור 1:5), מצב השתמרותו מצוין. לפי סימני הירי נראה שנורה ממקלע. התרמיל יוצר במפעל
Fabrique Nationale d'Armes de Guerre (FN) בעיר הרסטל בבלגיה בשנת 1948 (
Huntington 1978:138). תחמושת מסוג זה לרובים ומקלעים הייתה בשימוש של הכוחות המזוינים היהודים והערבים למן ימי מלחמת העולם הראשונה, למרות ניסיונותיהם של שלטונות המנדט הבריטי להחרימה (
Glick in press). במהלך מלחמת העצמאות הייתה תחמושת זו בשימוש ונראה כי מקורה בשדות הקרב של מלחמת העולם השנייה, וכן מרכש מצ'כוסלובקיה על ידי ישראל (
אילן תשס"ד).
תרמילים מסוג MAS 7.5 × 54 mm (איור 2:5–5). התרמיל באיור 2:5 נתגלה במצב השתמרות מצוין. הוא יוצר במפעל
Manufacture de Machines du Haut-Rhin בבורצווילר (
Bourtzwiller) בעיר מילוז בצרפת, ברבע השני של שנת 1930 (
Conklin 2007:7), ספק המתכת הוא מפעל
Societe Electro-Metallurgique de Dives (
White and Munhall 1963:146, pic.1241). התרמיל באיור 3:5 נתגלה במצב השתמרות טוב. הוא יוצר במפעל
Societe Française des Munitions, שגם סיפק את המתכת, באיסי לה מולינו (
Issy-Les-Moulineaux) בפריז שבצרפת, ברבע הרביעי של שנת 1930 (
Conklin 2007:7). שני התרמילים באיור 4:5, 5 נתגלו במצב השתמרות מצוין. התרמילים יוצרו במפעל
Cartoucherie de Valence בעיר ואלנס (
Valence) בצרפת ברבע הראשון של שנת 1939, ספק המתכת הוא מפעל
Société des Tréfileries et laminoirs de Biache-Saint Waast. תרמיל דומה נמצא בחפירה בלוד (
גליק בדפוס).
תחמושת צרפתית מסוג
MAS 7.5 × 54 mm פותחה בשנת 1929 על ידי המפעל
Manufacture d'Armes de Saint Étienne והפכה לתחמושת העיקרית של צבא צרפת לפני מלחמת העולם השנייה. תחילה שימשה התחמושת במקלעים, אחר כך הוסב הרובה Lebel 07/15 לשימוש בה. משנת 1936 השתמש צבא צרפת ברובה מסוג
MAS-36 שהותאם מראש לתחמושת זו (
אוסטינוב ובלום 98:
1982). תחמושת זו הייתה הנפוצה ביותר אצל הסורים, הלבנונים ובצבאו של קאוקג'י, שהיו חמושים בעיקר בנשק צרפתי, בניגוד לצד היהודי אשר החזיק בכמות קטנה מאוד של נשק צרפתי. שימוש הכוחות היהודיים בכלי נשק צרפתיים הפך נפוץ מאוד לאחר שנתפסו ונלקחו שלל לאחר מבצע חירם (
סלע 248:
2004).
שני קרבות התחוללו במירון במהלך שנת 1948 בין כוחות חטיבת הירמוך השנייה מצבא ההצלה של קאוקג'י לכוחות הצבא הישראלי. הקרב הראשון נערך מול חטיבת יפתח ב-28 וב-29 במאי (
לורך 262:
1989), והשני מול גדוד 72 מחטיבה 7 ב-28–31 באוקטובר (
לוריא תשכ"ג:8–9). מממצא התחמושת הצרפתית, סביר להניח כי הירי לא בוצע על ידי הצד הישראלי. נראה כי התחמושת שזוהתה קשורה לעמדת מגן של לוחמי קאוקג'י שהייתה במקום, כנראה מאחורי קיר מדרגת העיבוד. התרמיל מסוג
Mauser 7.92 × 57 mm נורה כנראה בקרב המאוחר יותר, על סמך פרק הזמן שנדרש לו להגיע לשדה הקרב מרגע יציאתו מפס הייצור בבלגיה.
ממצא הצור
מעין שמר
במכלול הצור ממירון חמישה פריטים: גרעין לבלואה (איור 1:6), להב מגל (איור 2:6), נתז שלו גב (איור 3:6), פסולת גרעין (איור 4:6) ושבב (מידותיו קטנות מ-20 מ"מ; איור 5:6). שני הפריטים הדיאגנוסטיים, גרעין הלבלואה ולהב המגל, נאספו מפני השטח והם שחוקים מעט ומכוסים פטינה צהבהבה. מקורה של פסולת הגרעין בגרעין להבים והיא תוצר של חידוש הזווית בין משטח הנקישה למשטח ההסרה.
גרעין הלבלואה (כ-3.3 × 3.9 ס"מ, כ-2 ס"מ עובי) מנוצל מאוד ומציג דגם צלקות בי-פולארי. בסבב הסיתות האחרון שימש להסרת נתז מטרה אחד (כ-2.5 × 2.5 ס"מ). טכניקת הלבלואה שימשה בתקופה הפליאוליתית התיכונה (250–40 אלף שנים לפני זמננו), והימצאותו של הגרעין על פני השטח מעידה אולי על קיומו של אתר ארכיאולוגי מתקופה זו בקרבת מקום. להב המגל עשוי על להב שלו קליפה. על גב הפריט שני רכסים מקבילים והוא קטום בחלקו הדיסטלי. הקצה הפעיל, המסומן באמצעות ברק שימוש אופייני, נמצא בצד שמאל של הפריט. בשלב מאוחר הוסר חלק מברק השימוש בשברור הקצה הפעיל, ונראה שבשלב זה גם דוקקה גבשושית הנקישה. להב מגל מסוג זה אופייני מאוד לתעשיות מהתקופות הכלקוליתית או הברונזה. תעשיות אלו מופיעות באזורנו באלפים השביעי–החמישי לפני זמננו.
מכלול הצור אינו מעיד על תעשיית צור בשטח החפירה. עם זאת, הפריטים הדיאגנוסטיים שנאספו מפני השטח, מעידים על פעילות אנושית באתר בתקופה הפליאוליתית התיכונה ובתקופות הכלקוליתית והברונזה. ממצא זה והממצא שזיהו
סטפנסקי (תשס"ג) ו
טפר (2016), מחזקים את ההבנה כי במירון החלה ההתיישבות והפעילות האנושית כבר בתקופות הקדומות הללו.
אוסטינוב א' ובלום מ', עורכים. 1982. כדורים לנשק קל ומחקרם הקרימינולוגי. מוסקבה (רוסית; Устинов А., Блюм М. редакторы 1982. Патроны Ручного Огнестрельного Оружия и их Криминалистическое Исследование. МВД СССР. Москва.).
אילן ע' תשס"ד. יחסי כוחות ומוכנות למלחמה: צה"ל והצבאות הערביים בתש"ח. בתוך א' קדיש, עורך. מלחמת העצמאות תש"ח–תש"ט. דיון מחודש א. תל אביב. עמ' 77–116.
ברגר א' 2015. אל-נבי יושע. חדשות ארכיאולוגיות 127.
גליק א' בדפוס. תחמושת. בתוך א' יקואל. מבנים מהתקופה העות'מאנית המאוחרת בקרבת ח'אן אל-חילו בלוד. עתיקות.
גרן ו' תשמ"ז. תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל 7: הגליל (ב) (תרגום מצרפתית לפי מהדורת פאריס 1880, ח' בן-עמרם). ירושלים.
דמתי ע' תשנ"ב. מירון. חדשות ארכיאולוגיות צז:14.
הרצברג י', גבאי י' וסטפנסקי י' 2001. מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל (מהדורה שנייה). ירושלים.
טפר י' 2016. מירון, מתחם הרשב"י. חדשות ארכיאולוגיות 128.
יערי א' 1943. אגרות ארץ ישראל. תל אביב.
יערי א' תשכ"ב. תולדות ההילולא במירון. תרביץ לא (א):72–101.
יערי א' 1976. מסעות ארץ ישראל. רמת גן.
לוריא ג' תשכ"ג. מבצע "חירם": סיפור המערכה. מערכות 4:149–17.
לורך נ' 1989. קורות מלחמת העצמאות (מהדורה מעודכנת). גבעתיים.
לשכת העיתונות 1958. מירון – קבר רבי שמעון בר יוחאי. D748-288. ארכיון הצילומים של קק"ל.
סטפנסקי י' תשס"ג. מירון. חדשות ארכיאולוגיות 5:115–7.
סלע א' תשס"ד. "צבא ההצלה" בגליל במלחמת 1948. בתוך א' קדיש, עורך. מלחמת העצמאות תש"ח–תש"ט. דיון מחודש א. תל אביב. עמ' 207–267.
ריינר א' 1988. עלייה ועלייה לרגל לארץ ישראל 1099–1517. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. האוניברסיטה העברית בירושלים. ירושלים.
ריינר א' תשע"ב. יהושע הוא רשב"י, חצור היא מירון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי). תרביץ פ (ב):179–218.
American Colony (Jerusalem), Photo Dept., photographer 1920~1933. Northern views. Meiron near Safad. Tomb of Rabbi Bar Johai, "Simon the Just". G. Eric and Edith Matson Photograph Collection, Library of Congress. https://www.loc.gov/resource/matpc.15357/ (10/2/2018).
Conder C.R., Kitchener H.H. and Palmer E.H. 1881. The Survey of Western Palestine I: Memoirs of the Topography, Orography, Hydrography and Archaeology. London.
Conklin C. 2007. Military Cartridge Headstamps: Collectors Guide; Code Book. Westminster, Md.
Feig N. 2002. Salvage Excavations at Meron. ʿAtiqot 43:87–107.
Gibson S. 2015. The Archaeology of Agricultural Terraces in the Mediterranean zone of the southern Levant and the use of the optically stimulated luminescence (OSL) dating method. In B. Lucke, R. Bäumler and M. Schmidt eds. Soils and Sediments as Archives of Landscape Change: Geoarchaeology and Landscape Change in the Subtropics and Tropics (Erlanger Geographische Arbeiten 42). Erlanger. Pp. 295–314.
Glick A. In press. A Hoard of Weapons from the 19th–earl 20th Centuries. In Y. Arbel ed. Excavations at the Ottoman Police Compound (Qishle) of Jaffa (Jaffa Cultural Heritage Project; Monumental Archaeologica). Münster.
Guérin V. 1880. Description Géographique, Historique et Archéologique de la Palestine Troisieme Partie — Galilee. Tome II. Paris.
Huntington R.T. 1978. Small-Caliber Ammunition Identification Guide (U). Vol 1. US Army.
Khalidi W. 1992. All That Remains: The Palestinian Villages Occupied and Depopulated by Israel in 1948. Washington.
Kohl H. and Watzinger C. 1916. Antike Synagogen in Galilaea. Leipzig.
Meyers E.M., Strange J.F. and Meyers C.L. 1981. Excavations at Ancient Meiron, Upper Galilee, Israel 1971–72, 1974–75, 1977 (Meiron Excavation Project III). Cambridge, Mass.
Oliphant L. 1887. Haifa, or Life in Modern Palestine. Edinburgh–London.
Rauchberger L. 2017. Ottoman Clay Tobacco Pipes from the Seawall Excavations in Jaffa. In Burke, Burke and Peilstöcker (eds.) The History and Archaeology of Jaffa 2. (Monumenta Archaeologica 41). Los Angeles. Pp. 249–272.
Smithline H. 2015. Meron: A Late Roman–Ottoman Settlement. ʿAtiqot 83:125–142.
White H. and Munhall B. 1963. Cartridge Headstamp Guide. Bel Air, Maryland.
Wilson C.W. 1880. Picturesque Palestine, Sinai, and Egypt II. London.
Устинов А., Блюм М. редакторы 1982. Патроны Ручного Огнестрельного Оружия и их Криминалистическое Исследование. МВД СССР. Москва.
(Russian)