באתר נחפרו שטח מרכזי (A) בראש המדרון המזרחי של שלוחה (כ-600 מ' מעפ"י) ושני מתקנים המרוחקים משטח זה, אחד (שטח B) כ-25 מ' לדרום-מזרח ושני (שטח C) כ-170 מ' לדרום. הממצא הדל משטחים אלה כלל מעט חרסים ומעט ממצא צור.

 
שטח A (כ-275 מ"ר; איור 2). נחשפו שרידים של שלושה מבנים עגולים (L120 ,L110 ,L108) ומתקן (L116) שנבנו הישר על משטח סלע המשתפל במתינות למזרח. נראה שהסלע בשטח האתר הוחלק ויושר, לפחות בחלקו, כדי לנצלו כרצפה. המבנים (3–5 מ' קוטר) נבנו מאבני שדה לא מעובדות שבחלקן הונחו ניצבות על הפן הצר שלהן. אמנם רוב המבנים לא השתמרו למלוא היקפם, אך מתארם זוהה בשליש עד חצי מההיקף. להלן יתוארו הממצאים מצפון לדרום.
מבנה 120 (5 מ' קוטר חיצוני, 0.4 מ' גובה השתמרות מרבי), בצפון השטח, הוקף בקיר (W6) מעוגל. במרכז המבנה נחשף ריכוז אבנים (W10), אולי שריד לעמוד אבן או יסוד לעמוד עץ שתמך בתקרה. סלע האם שימש רצפת המבנה, ונראה כי יושר חלקית. במזרח המבנה הונחה שכבת עפר (5–10 ס"מ עובי) לפילוס הרצפה.
קטע קיר (W1) בכיוון צפון–דרום נחשף בין מבנה 120 לבין המבנה שמדרום לו (L108); מהותו לא הובררה.
מבנה 108 (3.5 × 4.0 מ' מידות חיצוניות, 0.25 מ' גובה השתמרות מרבי) נחשף צמוד לחתך המערבי של החפירה וכ-10 מ' מדרום למבנה 120. המבנה סגלגל ובנוי מקיר (W2) שהשתמר ברוב היקפו. בכל שטח המבנה נחשף סלע מוחלק ששימש רצפה.
מבנה 110 (3.5 מ' קוטר, 0.55 מ' גובה השתמרות מרבי) נחשף כ-3 מ' מדרום-מזרח למבנה 108. מהקיר ההיקפי של המבנה (W3) נותרה פחות ממחצית, אולם המתאר שנשאר הוא ודאי. ברבע הצפוני של המבנה נחשף תא, או מתקן משולש קטן (L112; כ-1 × 1 מ'; איור 3), התחום ממזרח ומדרום בקיר (W5). גם מבנה זה ניצל את משטח הסלע כרצפה.
מתקן 116 נחשף כ-3 מ' מצפון-מזרח למבנה 110: ריכוז אבנים רבוע (2.4 × 2.8 מ', 0.35 מ' גובה השתמרות מרבי) שמהותו לא הובררה. מרכז המתקן נבנה מאבנים גדולות שטוחות והיקפו נבנה מאבנים בינוניות שיצרו את המתאר הרבוע.
 
שטח B. כ-25 מ' מדרום-מזרח לשטח A נחפר מתקן מלבני (L111; כ-1 × 2 מ', 0.4 מ' עומק; איורים 4, 5), שנתחם באבנים ניצבות משלושה כיוונים. ייתכן שזהו קבר, אף שלא נמצאו עצמות או כל ממצא אחר שייאשר השערה זו.
 
שטח C. כ-170 מ' מדרום לשטח A נחפר מתקן מעוגל (L121; כ-2.3 מ' קוטר; איורים 6, 7), בנוי קיר היקפי (W11) על מדרגת סלע. הקיר נבנה ברובו מאבנים שהוצבו על הפן הצר שלהן. ייתכן שזהו מבנה עגול נוסף, שחציו המזרחי נהרס וגלש במדרון, אולם מצב השתמרותו והעדר ממצאים אינם מאפשרים קביעה ברורה.
 
כלי חרס. נאספו כמה עשרות חרסים, מהם 12 האופייניים לתקופת הברונזה הביניימית בנגב: קערה פתוחה שלה שפה חתוכה באלכסון פנימה (איור 1:8), קערה סגורה או ספל שלו שפה משתפלת החוצה וחיפוי אדום מבחוץ ומתחת לשפה מבפנים (איור 2:8), פערור שלו שפה פשוטה (איור 3:8), פערורים שלהם שפה חתוכה ורכס נוטה חוצה (איורים 4:8, 5), בסיס פכית דמוי דיסקוס (איור 6:8), שתי זרבוביות של קומקומים (איור 7:8, 8), צוואר קנקן שלו ידיות נקב בין כתף לצוואר (איור 9:8), שפה פשוטה של קנקן (איור 10:8) ושני בסיסים שטוחים (איור 11:8, 12).
 
ממצא צור
אמיל אלג'ם
 
נאספו מעט פריטי צור, פזורים במבנים, ללא ריכוז. במכלול זוהו שלושים נתזים לא אחידים; שלושה גרעינים (איור 1:9–3) — לאחד מהם משטחי נקישה ניגודיים (איור 1:9), וגרעין אחד דיסקואידלי (איור 2:9). עוד זוהו כלים: שקערורית (איור 4:9), משוננים (איור 5:9, 6), מגרד (איור 7:9) וכלי קיצוץ אחד (איור 8:9). המכלול זוהה כתעשייה לא אחידה. ייתכן מאוד שפריטים אלו יוצרו במקום לצורך מקומי (ad hoc), אך ייתכן שהם נסחפו למקום ממרום השלוחה.
 
האתר שנחפר הוא חלק ממכלול של אתרים מתקופת הברונזה הביניימית בנגב המזרחי, המזוהים לרוב עם אוכלוסייה נוודית שחזרה לאזור מדי שנה בימי החורף והאביב לרעות את עדריה. מיעוט הממצא ואופי המבנים, שככל הנראה שימשו בסיסים למבני על העשויים מחומרים מתכלים, מצביע אף הוא על ארעיות ההתיישבות באתר.