בחודשים ינואר ופברואר 2012 נערכה חפירת הצלה לאורך גבול ישראל-מצרים, מדרום לשלוחת קדש ברנע (הרשאה מס' 6387-A; נ"צ 151917/509440; איור 1), לקראת בניית גדר גבול חדשה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד הביטחון, נוהלה על ידי ט' אריקסון-גיני (צילום), בסיוע א' פרייברג (ניהול שטח), א' האג'יאן ומ' קונין (מדידות וסרטוט), א' בלשוב (תכניות) ונ' פורת מהמכון הגיאולוגי (תיארוך בשיטת לומינסנציה — OSL).
החפירה נערכה במישור ממערב לנחל מתנן, בכמה אתרים שתועדו בסקר שנערך בשנים 2010 ו-2011 (רישיון מס' 223/2010-S; איורים 2, 3): שני מקבצי רגמים, האחד צפוני (מס' 102–104) והאחר דרומי (מס' 107, 108, 110, 111); שני מקדשי קו (קירות ללא הקשר אדריכלי [10–30 מ' אורך], כנראה מבני פולחן; מס' 97, 105, 106; מס' 106 רק תועד ולא נחפר); אתר חנייה (מס' 125); וקבר (מס' 160; אינו מוצג באיורים 2, 3), המרוחק כ-500 מ' מדרום לאתר החנייה. הרגמים ומקדשי הקו מתוארכים על סמך תיארוך OSL לתקופת הברונזה הקדומה או אף קודם לכך.
בסביבת החפירה ובאזור שממערב לה ועד לאתר הקדום של קדש ברנע (תל אל-קודריאת), המרוחק 6 ק"מ מדרום-מערב לחפירה מעבר לגבול ישראל-מצרים, ניכרים רגמים רבים, מקדשי קו וכן מבנים ומתקנים אחרים. נלסון גליק (Glueck 1965) היה הראשון שתיעד שדה רגמים באזור זה. כמה שדות רגמים נוספים תועדו ונחפרו בשנת 1982 במסגרת סקר החירום בנגב (Haiman 1992), שנערך טרם החזרת סיני למצרים. שטח החפירה הנוכחית משתרע בחלקו המזרחי של שדה הרגמים של נחל מתנן (אתר 7; Saidel and Haiman 2014:19–23, Figs. 2.30, 2.31), ובו נחשפו רגמים רבים ושבעה מקדשי קו, וכן שברי כלי חרס מתקופת הברונזה הקדומה 2 ומתקופת הברונזה הביניימית (Haiman 2014:21).
רגמים. נחפרו שבעה רגמים מעוגלים, המשתרעים בשני מקבצים: בצפון רגמים 102–104 שנבנו לאורך ציר מזרח–מערב, ובדרום רגמים 107, 108, 110, 111 שנבנו לאורך ציר צפון–דרום. חמישה מהרגמים (102, 103, 107, 108, 110; 7–11 מ' קוטר, 0.7–1.0 מ' גובה; איורים 4–10) כוללים קיר חיצוני, שנבנה מאבנים שהוקצעו גס (0.20 × 0.50 × 0.85 מ' בממוצע), שתחם מילוי של אדמה ואבני שדה קטנות. במרכזם של חמשת הרגמים התגלה תא קבורה מעוגל, פרט לרוגם 103, שבו לא השתמר תא קבורה, ולרוגם 110, שבו התגלו שני תאי קבורה קטנים (0.35 מ' עומק; איור 11). תא הקבורה (1.0 × 2.1 מ', 0.35 מ' עומק) שברוגם 107 כוסה באבנים מלבניות שהתגלו באתרן (איורים 12, 13). שני הרגמים הנוספים 104 ו-111 קטנים (כ-3 מ' קוטר, 0.5 מ' גובה; איורים 10, 14, 15), ונראים שהם תאי קבורה פשוטים. כל תאי הקבורה נשדדו, כנראה בימי קדם.
מקדשי קו. בסביבה הסמוכה לרגמים התגלו שלושה קירות בכיוון מזרח–מערב (מס' 97, 105, 106), שזוהו כמקדשי קו. קיר 97 (21.5 מ' אורך, 1.1 מ' רוחב, 0.65 מ' גובה; איורים 16, 17), היחיד שנחפר במלואו, נבנה על מדף סלע משתי שורות של אבנים גדולות–בינוניות (כ-0.25 × 0.35 × 0.60 מ'), המרוחקות זו מזו 0.85–0.95 מ', וביניהן מילוי של אדמה ואבנים קטנות. אבני הקיר נחצבו במחשופי סלע סמוך לאתר. הקצה המערבי של קיר 97 נחסם באבן גדולה, אך בקצה המזרחי של הקיר לא התגלתה אבן דומה. אל קיר 97 ניגשים שלושה קירות נמוכים (W3–W1; כ-0.4 מ' גובה השתמרות), שנבנו בשלב מאוחר במטרה לספק כנראה מחסה מפני הרוח. נראה כי קיר 1 התחבר אל קיר 2. עוד נבנה בשלב מאוחר בקצה המערבי של קיר 97 מעגל קטן של אבנים (F1; כ-1.5 מ' קוטר; איור 18). דגימת OSL שנלקחה מתחת לאחת מאבני מעגל F1 מלמדת כי הוא נבנה סביב 1200 לסה"נ. במקביל לקיר 97 מצפון התגלה קיר אבנים קצר (F2; כ-2.1 מ' אורך). לא התגלו ממצאים הקשורים לקיר 97 או לקירות המאוחרים. קיר 105 (26.5 מ' אורך, 0.9–1.0 מ' רוחב, 0.6 מ' גובה; איורים 19, 20) נבדק בחפירה קטנה בקצהו הדרומי-מערבי (איורים 21, 22). בדומה לקיר 97, גם קיר 105 נבנה מאבנים גדולות (0.25 × 0.55 × 0.90 מ') שהונחו הישר על סלע האם. קיר 106 (כ-21 מ' אורך, כ-1 מ' רוחב; איור 23) לא נחפר; בנייתו דומה לזו של קיר 105. כיוונם של שלושת קירות מקדשי הקו — מזרח–מערב — דומה לכיוונם של קירות דומים שנחשפו בשנת 2011 באתר 88, המרוחק כ-11 ק"מ מצפון-מערב לחפירה הנוכחית, ממערב ליישוב עזוז (הרשאה מס' 6307-A).
אתר חניה. שטח סגלגל (מס' 125; כ-15 × 20 מ') מסוקל מאבנים ששימש אולי אתר חנייה. בשטח האתר נבנה מעגל אבנים (2.1 מ' קוטר; איור 24). באתר לא התגלה כל ממצא.
קבר. נחשף קבר יחיד (מס' 160; 1.0 × 1.7 מ'; נ"צ 152190/508025; איור 25), שנבנה ממעגל של אבני שדה ניצבות, גדולות ובינוניות, שתחמו בור קבורה שנחפר באדמה (0.4 מ' עומק). הבור דופן ורוצף באבנים וכוסה בשלוש אבנים מלבניות (איור 26).
תיארוך בשיטת לומינסנציה (OSL). בחפירה לא נחשף חומר אורגני המתוארך בדרך כלל בשיטת פחמן 14, ועל כן נלקחו דגימות של אדמת משקע הקשורה לשרידים שנחשפו במטרה לתארכה בשיטת OSL. בשיטת זו מתוארכת החשיפה האחרונה של גרגרי קוורץ לאור השמש, בעת שגרגרי הקוורץ הועברו בפעם האחרונה ושקעו בתוך מבנה או מתחתיו. תיארוך דגימות אלה של אדמה, ששקעה במקום לפני בניית המבנה או לאחר שהוא חדל לשמש, יכול לספק את התאריכים הקדום ביותר והמאוחר ביותר (Terminus ante quem and Terminus post quem ) האפשריים לבניית המבנה ושימושו.
שישה מהאתרים שנחפרו נדגמו (מס' 97, 102, 103, 105, 106, 108), ומכל אחד מהם נלקחו 1–3 דגימות לתיארוך
OSL (טבלה 1; לתוצאות יותר מפורטות, ר' נספח; Porat et al. 2006). מתוך 11 דגימות שנבדקו, ארבע תוצאות מייצגות את התאריכים המוקדמים ביותר למבנה (13,000–8600 לפני זמננו; 11,000–6600 לפסה"נ); מקורן של דגימות אלה באדמת לס שכיסתה את המדרונות בזמן בניית המבנה. מעניין לציין כי כיום מדרונות אלה אינם מכוסים באדמת לס כתוצאה מתהליכי בלייה ארוכי טווח. יתר שבע הדגימות שנבדקו מייצגות את התאריכים המאוחרים ביותר למבנה (6300–800 לפני זמננו; 4300 לפסה"נ–1200 לסה"נ).
שלוש דגימות OSL שמקורן מרגמים 103 ו-108 וממקדש קו 106, מספקות את התאריכים המאוחרים ביותר של 2800–2500 לפסה"נ. עם זאת, שלוש דגימות OSL שמקורן בשלושת מקדשי הקו, שנמצאים כולם בשטח שדה הרגמים ובנויים באותה שיטת בנייה ובאותו כיוון, מספקות שלושה תאריכים מאוחרים ביותר השונים זה מזה (מס' 97 — 1300 לפסה"נ; מס' 105 — 3400 לפסה"נ; מס' 106 — 2500 לפסה"נ). לפיכך נראה כי דרושות בדיקות רבות יותר לתיארוך האתר שנחפר, ובמיוחד לצורך זיהוי העפר הקדום ביותר ששקע באתר מיד לאחר נטישתו.
טבלה 1. תוצאות תיארוך OSL
אתר מס'
|
מס' מעבדה (EZZ)
|
תיאור מיקום הדגימה
|
עומק (מ')
|
תיארוך לפני זמננו (באלפים)*
|
97
|
מקדש קו
|
|
|
|
20
|
צד דרומי, בין שתי אבנים
|
0.55
|
0.2±3.3
|
|
21
|
צד צפוני, בין סלע האם לאבן הנמוכה ביותר
|
0.50
|
0.6±9.7
|
|
22
|
מעגל אבנים, מתחת לאבן
|
0.30
|
0.1±0.8
|
102
|
רוגם
|
|
|
|
23
|
מתחת לאבן
|
0.75
|
0.8±13.0
|
|
24
|
מעל אבן, בבסיס המילוי
|
0.60
|
0.3±6.2
|
103
|
רוגם
|
|
|
|
25
|
מחוץ, בין האבנים הנמוכות ביותר
|
0.85
|
0.4±8.6
|
|
26
|
בפנים, בין האבנים הנמוכות ביותר
|
0.40
|
0.3±4.8
|
105
|
מקדש קו
|
|
|
|
27
|
צד צפוני, בסיס מילוי, בין אבנים
|
0.40
|
0.3±5.4
|
106
|
מקדש קו
|
|
|
|
28
|
מילוי בין אבנים
|
0.35
|
0.2±4.5
|
108
|
רוגם
|
|
|
|
29
|
מתחת לאבנים
|
0.85
|
0.4±8.7
|
|
30
|
בין שתי אבנים נמוכות
|
0.60
|
0.2±4.8
|
* התאריכים המאוחרים ביותר מסומנים בהדגשה, התאריכים המוקדמים ביותר מסומנים בהטיה.
שטח החפירה משתרע ברובו בשדה רגמים, שאליהם קשורים כנראה מקדשי קו; זמנם המשוער תקופת הברונזה הקדומה, ואפשר שהם קדומים יותר. מדרום לשדה הרגמים נחשפו אתר חנייה וקבר, שתיארוכם אינו ידוע. לפי היימן (
Haiman 2014:173) בסביבת עין אל-גודיראת (עין קודיראת; עין קדיש) שליד קדש ברנע (תל אל-קודיראת) תועדו 20 שדות רגמים ויותר, ובהם כ-600 רגמים. כמה משדות רגמים אלה, בדומה לשדה הרגמים שנחשף בחפירה זו, כוללים מקדשי קו. היימן ייחס את שדות הרגמים ליישוב נרחב בהר הנגב ובדרום סיני בתקופת הברונזה הקדומה 2; תיארוך זה מתבסס על השוואה לתל ערד בתקופת הברונזה הקדומה (
Haiman 2014:171). חוקרים אחרים הציעו תאריך מוקדם יותר. יקותיאלי (
Yekutieli 2005:169) למשל הבחין בדמיון בין המרחב התרבותי בהר הנגב — המתבטא בשדות רגמים, אדריכלות בסגנון 'מכלאה וחדר' (
Pen and Room) ומכלולים קרמיים עשירים בפערורים — לבין "רכיב קבוע של פריטים מצריים מתקופת נקדה
III/שושלת 0–1".
Glueck N. 1965. Further Explorations in the Negev.
BASOR 170:6–29.
Haiman M. 1992. Cairn Burials and Cairn Fields in the Negev. BASOR 287:25–45.
Haiman M. 2014. A Synthesis of the Early Bronze Age II in the Negev and Sinai. In B.A. Saidel and M. Haiman eds. Excavations in the Western Negev Highlands: Results of the Negev Emergency Survey 1978–89 (BAR Int. S. 2684). Oxford. Pp. 171–175.
Porat N., Rosen S.A., Avni Y. and Boaretto E. 2006. Dating the Ramat Saharonim Late Neolithic Desert Cult Site. JAS 33:1341–1355.
Saidel B.A. and Haiman M. eds. 2014. Excavations in the Western Negev Highlands: Results of the Negev Emergency Survey 1978–89 (BAR Int. S. 2684). Oxford.
Yekutieli Y. 2005. The Desert, the Sown and the Egyptian Colony. Egypt and the Levant 14:163–171.