בחודש נובמבר 2015 נערכה חפירת בדיקה בשוליים הצפוניים-מערביים של תל דעוך, סמוך לבאר אנטיליה (הרשאה מס' 7568-A; נ"צ 211630-5/753060-5; איור 1), לקראת הנחת קו מים. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון כפר מסריק, נוהלה על ידי ר' אבו ריא, בסיוע י' יעקובי וב' זידאן (מנהלה), א' שפירו (GPS), ר' לירן (מדידות, סרטוט ותכניות שטח), נ' גצוב וע' שטרן (זיהוי כלי חרס), צ' הורוביץ ופועלים מכפר מג'ד אל-כרום.
תל דעוך הוא תל קטן (כ-10 דונם, כ-19 מ' מעפה"י) על רכס כורכר נמוך. זוהי חפירה ראשונה באתר ובסביבתו הקרובה. שברי כלי חרס שנמצאו בסקרים בתל ובסביבתו מעידים על התיישבות למן תקופת הברונזה הקדומה ועד התקופה העות'מאנית (בארי 73:2008–74; להמן ופיילשטוקר 2012: אתר מס' 4). המקום נזכר פעמים רבות במקורות צלבניים, אך בשמות שונים – דוק, דוקה דוקוס – ובמקורות הערביים מתקופה זו בשמות בורג' דעוך או בורג' דהוך (להמן ופיילשטוקר 2012: אתר מס' 4).על פי תעודות צלבניות התל וסביבתו היו בבעלות הטמפלרים שהפעילו כאן טחנות קמח. כן ידוע שבתקופה הצלבנית עמד בראש התל מגדל ששמר על הדרך שהוליכה מעכו לשפרעם. המגדל, שנחרב פעמים רבות, נכבש ב-1263 על ידי הסולטאן ביברס והוסב לשמש ח'אן (פראוור 39:1984, 442). ויקטור גרן, שביקר במקום ב-1875, ראה שרידים של ח'אן רבוע שמידותיו כ-75 × 75 צעד, המוקף בחדרי אחסון, שכמה מהם שרדו בשלמותם, כולל התקרה שעוצבה כקמרון מחודד; שרידי החאן נראים עדיין על התל. גרן (תשמ"ה:290) תיאר גם באר אנטיליה שאליה מובילות מדרגות אחדות, ולידה בריכה שמורה היטב. שרידי הבאר עדיין נראים (איור 2) – בית באר הנושא קמרון ובריכה רחבה הצמודה לו מצפון. סביר להניח שהמכלול הוקם בתקופה הצלבנית וחלו בו שינויים בתקופה העות'מאנית (להמן ופיילשטוקר 2012: אתר מס' 4).
בשטח החפירה (כ-4 × 6 מ'; איורים 3, 4), כ-12 מ' ממערב לבאר האנטיליה, נחשפו שרידי מחצבה ובור אשפה שמולא בשברי כלי חרס. כן נמצאו עדויות לבית מרחץ רומי סמוך לחפירה מצפון.
המחצבה. זוהו שני בורות חציבה בשכבת כורכר. בור אחד (L103; כ-1.1 × 1.4 מ', 1.6 מ' עומק) נחשף בפינה הצפונית-מזרחית של שטח החפירה, וצמודה לו ממערב אבן בשלבי חציבה (כ-0.45 × 0.30 מ', כ-0.25 מ' עובי), שלא נשתמרה בשלמותה. בור שני (L104) זוהה בדופן המזרחית של תעלת צינור המים בעת הפיקוח על העבודות, כ-8 מ' מהבור הראשון (איור 3: חתך 2–2). פתחי שני הבורות במפלס אחד, ולכן סביר להניח שהשתייכו למחצבה אחת הנמשכת מזרחה. הבורות היו מלאים באדמה בגוון אפור-צהבהב דק שהכיל מעט אבנים קטנות ושברי כלי חרס האופייניים לתקופה ההלניסטית.
בור האשפה (L101; איורים 3, 4). אף שהבור נפגע חלקית מעבודות הדחפור, אפשר לשחזר את צורתו ואת גודלו (כ-4 מ' קוטר, 0.1–0.5 מ' עומק). הבור היה מלא באדמה בגוון כתום-אפרפר, שהכילה שברי כלי חרס מן התקופות הצלבנית והממלוכית ועשרות שברי כלי אנטיליה. כן נמצאה בו משקולת קטנה עשויה ברונזה (12.81 גרם; איור 5).
מן התקופה הצלבנית נמצאו מעט שברי כלי חרס: שפת קערה מזוגגת (איור 3:6), שבר של קערה מעוטר בציור בגוון אפור כהה (איור 4:6), שתי שפות של סירי בישול מזוגגים מבפנים (איור 5:6, 6), שפת קנקן מקומי (איור 7:6), שפת אמפורה מיובאת (איור 8:6) ושבר של נר מזוגג (איור 9:6). כן נמצאו שברים מעטים של כלי אנטיליה צלבניים, ובהם שני שברים גדולים (איורים 10:6, 11; 7) של שני כלים שכמותם נמצאו בעכו (Stern 2012:31–32). שברי כלי החרס מן השכבה הממלוכית היו בעיקר של קנקנים, בהם שתי שפות של טיפוסים שונים (איור 1:8, 2), ושפה (איור 3:8) ובסיס (איור 4:8) של שני טיפוסי פכים.
רוב כלי האנטיליה שנתגלו בחפירה (איורים 7; 5:8–7) שייכים למכלול הממלוכי ומתאפיינים בחלוקה ברורה של הכלי לחלק עליון דמוי צינור ולחלק תחתון רחב ועגול; בין שני חלקי הכלי מופיעה תעלת קשירה, צרה או רחבה.
כלי האנטיליה הופיעו לראשונה בארץ בתקופה הרומית והמשיכו לשמש עד התקופה העות'מאנית (
Ayalon 2000:221–225). מן התקופה הצלבנית נמצאו כמותם בעכו ובאתרים צלבניים נוספים (
Avissar and Stern 2005:103–104; Stern 2012:31–32). מן התקופה העות'מאנית נמצאו בעכו (
Stern 1997:66–67). מן התקופה הממלוכית אלו הם כלי האנטיליה הראשונים שנתגלו בארץ, חוץ מכלי אנטיליה יחיד שנמצא בניצניםובו מטמון מטבעות ממלוכיים מן המאות הי"ד והט"ו לסה"נ (
Ayalon 2000:224).
בית המרחץ. כ-40 מ' מצפון-מזרח לשטח החפירה, במילויי תעלה חפורה, נמצאו אבני גזית גדולות אחדות, חלקן מגיר והאחרות מכורכר, ומעליהן שרידי טיח וחומר מליטה. כן התגלו חוליות רבועות ועגולות (איור 9), שעל שני צדיהן שרידים של חומר מליטה על בסיס סיד בגוון לבן, כנראה חוליות של עמודי היפוקאוסט רבועים ועגולים. נוסף על אלה נמצאו שברי רעפים ושבר של צינור רבוע (טובולוס). מתוך המילויים נלקטו גם שברי כלי חרס אחדים, בהם שפת סיר בישול (איור 1:6) ושפת קנקן (איור 2:6) האופייניים לתקופה הרומית התיכונה (המאות הב' והג' לסה"נ).
בחפירה ראשונה זו בקרבת תל דעוך נתגלתה מחצבה לאבני גזית בסלע הכורכר סמוך לבאר האנטיליה למרגלות התל הצפוניים-מערביים ולראשונה נתגלתה כמות רבה של כלי אנטיליה מן התקופה הממלוכית. סמוך לבאר מצפון-מזרח נתגלו עדויות לבית מרחץ רומי. עדות חשובה זו מצביעה גם על השתרעות היישוב הרומי–ביזנטי צפונה, אל מחוץ לתחומי התל.
בארי ר' 2008.
תל עכו והעיור בעמק עכו במחצית הראשונה של האלף השני לפסה"נ. עבודת דוקטור, אוניברסיטת חיפה. חיפה.
גרן ו' תשמ"ה. תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל 6: הגליל (א) (תרגום מצרפתית לפי מהדורת פריס 1880, ח' בן-עמרם). ירושלים.
פראוור י' 1984. תולדות ממלכת הצלבנים בארץ-ישראל, כרך שני: מסעי הצלב והממלכה השנייה. ירושלים.
Avissar M. and Stern E.J. 2005. Pottery of the Crusader, Ayyubid, and Mamluk Periods in Israel (IAA Reports 26). Jerusalem.
Ayalon E. 2000. Typology and Chronology of Water Wheel (Saqiya) Pottery Pots from Israel. IEJ 50:216–226.
Stern E.J. 1997. Excavation of the Courthouse Site at ‘Akko: The Pottery of the Crusader and Ottoman Periods. ‘Atiqot 31:35–70.
Stern E.J. 2012. ‘Akko I: The 1991–1998 Excavations; The Crusader-Period Pottery (IAA Reports 51) (2 vols.). Jerusalem.