בחודש יוני 2007 נערכה חפירת הצלה באתר אום אל-פרג', במרכז מושב בן-עמי (הרשאה מס' 5159-A; נ"צ 2417/7678), לקראת בנייה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון א' זליכה, נוהלה על ידי נ' גצוב, בסיוע א' שטרן וי' לרר (פיקוח, קשר עם היזם וחשיפה מקדימה), י' יעקובי (מנהלה), א' שפירו (GPS), ד' שיאון (גילוי מתכות), מ' הרטל (הנחיה מדעית), א' גרישנה (רישום ממצא) וח' טחן-רוזן (ציור ממצא).
האתר נמצא בחלקו הצפוני של עמק עכו, כ-4 ק"מ ממזרח לחוף הים התיכון ומצפון לנחל געתון (איור 1). ממזרח לאתר שופעים מעיינות רבים. האתר זוהה עם יישוב צלבני הנזכר במקורות בני התקופה בשמות דומים, בכתיב שונה: Fiergio, Ferge, Phergia, Fiergis או Le Fierge (פרנקל וגצוב 2013: אתר 90). בתעודה משנת 1153 נזכר הכפר בהקשר לכתב חובות וזכויות שקיבלו תושבי אכזיב (Casal Imbert) מהמלך בלדווין הג', שם המלך התיר שימוש בטחנת קמח בכפר השכן Fierge ללא תוספת תשלום. לדעת אלנבלום אפשר להסיק מכך על כפר קטן שתושביו פרנקים (Ellenblum 1998:67). תעודות צלבניות נוספות מהשנים 1197, 1198, 1208, 1253, 1256 ו-1261 מזכירות את הכפר וכי הוא נכלל בתחומי המחוז של אכזיב (Casal Imbert), ומעידות על המשך ההתיישבות (Frankel 1988:264). בתעודה משנת 1198 נזכר סוכר בהקשר לכפר בשם De Phergia (עמר תש"ס:306). בתעודה אחרת, הכפר ניתן למסדר הטאוטונים ומוזכר שיש בו מכבש עגול לסוכר, שיספק סוכר לבית החולים של המסדר (פרנקל וגצוב 2013). בימיה האחרונים של הממלכה הצלבנית נזכר המקום כאחד היישובים שנותרו בידי הצלבנים בחוזה שנערך בשנת 1283, בין הממלכה הצלבנית לבין הסולטנים הממלוכים (Barag 1979:204–205). ברשימת המסים העות'מאנית מהמאה הט"ז לסה"נ הופיע המקום כ-Faraj/Farja, שהיו בו 37 משלמי מסים ושולם מס גם על ארבע טחנות קמח (פרנקל וגצוב 2013: אתר 90; Hutteroth and Abdulfattah 1977:193).
הכפר מתואר בסקר הבריטי, אך לא מוזכרות עתיקות (Conder and Kitchener 1881,1:147). גרן הזכיר שילוב אבני גזית עתיקות במבנים ומציין ש"מקומה של כנסייה עתיקה שחרבה עודנו ניכר במידת מה" (גרן תשמז:25; Guerin 1880, 7:44–45). באר (תשכ"א) דיווח שהכפר התקיים מסוף המאה הי"ט לסה"נ, אך קברים ומטבעות מעידים על יישוב בתקופות הרומית, הצלבנית וראשית התקופה העות'מאנית. בראשית שנות ה-50 של המאה הכ', סקר אביצור (תשכ"ג:36) ותיעד טחנה סמוכה לכפר הרוס. כבר בזמנו היה חלק מהטחנה הרוס וכיום נותרו הארובה וחלק מהאמה ומבניין הטחנה. בסקר נאספו באתר חרסים מן התקופות הצלבנית, הממלוכית והעות'מאנית (פרנקל וגצוב 2013). בחפירה הצלה באתר (דמתי תשע"א) נמצאו שרידי תנורים שהחופר מעריך כי שימשו לאפייה או לייצור סוכר. כמו כן נמצאו שרידים מהתקופות הרומית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה, הצלבנית והעות'מאנית. ממקורות היסטוריים ומשפע שברי תבניות גיבוש לסוכר שנמצאו באתר, זיהה דמתי אתר לייצור סוכר.
נחפר שטח מלבני (4 × 8 מ'; איורים 2, 3) וזוהו בו שלוש שכבות (III–I).
בשכבה III נחשפה הצטברות (L305; עובי 0.1–0.3 מ') של קרקע חומה אפורה על קרקע בתולה ובה חרסים: קערה מהתקופה הביזנטית מחופה באדום מטיפוס LRC3 (איור 1:4), קדרה מהתקופה הרומית (איור 2:4) וקנקן מהתקופה הביזנטית (איור 3:4).
בשכבה IIנחשפה הצטברות (L304; עובי 0.6–0.9 מ') של קרקע שחורה ומעט אבנים, ובה שפע רב של חרסים: קערה מזוגגת מיובאת מאזור הים האגאי (איור 4:4), קערה מזוגגת (איור 5:4), כלי בישול מביירות (איור 6:4, 7) ובסיס קערה מזוגגת בירוק (איור 8:4) מהתקופה הצלבנית; קערה מחופה באדום (איור 9:4), קערות בישול מזוגגת (איור 10:4, 11), קערות מזוגגות בצהוב או ירוק (מונוכרום; איור 12:4, 13), סיר בישול (איור 14:4), פך (איור 1:5) וקנקנים (איור 2:5, 3) מהתקופה הממלוכית ומראשית התקופה העות'מאנית.
בשכבה I נחשפו שרידי הכפר אום אל-פרג'. נמצא קיר (W302) של מבנה ששכן ממערב לשטח החפירה. ממזרח לקיר נמצאה מפולת מסיבית של אבני בנייה. בין אבני הבנייה ובעפר שתחתן נמצאו חפצים אחדים ממתכת וזכוכית המתארכים את המפולת למחצית המאה הכ' לסה"נ. עוד נמצא מטבע כסף טורקי מימי שלטונו של מחמד ה' (1909–1918 לסה"נ). באבנים שמהם נבנה הקיר ובאבני המפולת בלט חוסר אחידות המעיד כי הן בשימוש משני ומקורן במבנים קדומים יותר. לראשית ימיה של שכבה I יש לשייך בור (L306) במערב שחדר לשכבות II ו-III והכיל אפר שחור וחרסים: קערה וקדרה מראשייה אל-פוחאר (איור 4:5, 5), קערות מזוגגות ומחופות מדידימוטיכון (Didymoteichon; איור 6:5, 7), קערה שלה עיטור חום על לבן מצ'נקלה (Çanakkale; איור 8:5) ושבר קערה מעוטר בתכלת, צהוב וחום על זיגוג לבן (איור 9:5) מטיפוס נדיר מגרוטליה (Grottaglia), דרום איטליה או קורפו. עוד נמצאו זרבובית של פך מראשייה אל-פוחאר (איור 10:5) ומקטרות המתוארכות לסוף המאה הי"ח–ראשית המאה הי"ט לסה"נ (איור 11:5, 12).
תבניות גיבוש לסוכר. בין ממצאי שכבות I ו-II בלטו שברים רבים של לבני תנורים ושברים רבים מאוד של תבניות גיבוש לסוכר. אלה כלים דמויי עציץ ששימשו לייבוש תמיסה ולגיבוש סוכר. התבניות הן עדות נוספת לתעשיית הסוכר הידועה ממקורות התקופה הצלבנית ועדויות לה נחשפו בחפירה הקודמת (לעיל; למידע על התפתחותן של תבניות הגיבוש ר' Stern et al., forthcoming). יחד עם התבניות נמצאו גם שברי קנקניות מולסה שאליהן נוקזה שארית הנוזלים לאחר הגיבוש (איור 6). בהשוואת ממצאי החפירות בבן עמי לממצאים מאתרים אחרים אפשר להבחין בחמישה שלבים עיקריים של התפתחות תבניות הגיבוש. שלבים אלה מייצגים את תולדות תעשיית הסוכר באזורנו, מראשיתה במאה הי"א לסה"נ ועד דעיכתה במאות הט"ו–הי"ז לסה"נ.
שלב ראשון – התקופה הפאטימית (המאה הי"א לסה"נ). נמצאו תבניות גיבוש בחפירת דמתי (תשע"א: איור 22). לתבניות דופן דקה ושני סוגי בסיסים: אחד עגול ורחב ושני שטוח. בבסיסים שלושה עד חמישה נקבים. קערות זהות נמצאו בהקשר מתוארך היטב בכברי (סמיטליין 2004; סמיטליין מידע בעל פה).
שלב שני – התקופה הצלבנית (המאה הי"ב לסה"נ; איור 7). לתבניות דפנות עבות וישרות, שפתן פשוטה ומעוגלת ובסיסן צר ועגול ובמרכזו נקב. גוון החרס חום-אדמדם, עשיר בחול ופניו בהירים. לעתים חרוט על הדופן עיטור של קבוצת קווים מקבילים או גליים.
שלב שלישי – התקופה הצלבנית (המאה הי"ג לסה"נ; איור 8). דופנות התבניות מעט דקות מהקודמות, שפתן מעובה מעט או מקופלת עדין, בסיסן מעוגל ובמרכזו נקב. החרס דומה מאוד לזה של הקערות מהשלב הקודם.
שלב רביעי – התקופה הממלוכית (המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ; איור 9). התבניות גדולות יותר, פסי האובניים מחוץ לכלי מובלטים, בחלקן הפנימי ניכר ניסיון להחליק את פני הכלי. הקפל בשפה מאוד מודגש, בבסיס נקב, לעתים משוטח ולעתים עגול. הן עשויות מטין גס, לא מפולם ולרוב צבעו כתום-אדום.
שלב חמישי – ראשית התקופה העות'מאנית (המאה הט"ו–ראשית המאה הט"ז לסה"נ; איור 10). התבניות דומות בצבע הטין ובצורתן לאלה מהתקופה הממלוכית, אך בטין חסמים רבים יותר, קוטרן לרוב קטן יותר, שפתן עבה ומקופלת ובה חריצים עמוקים.
תבניות הגיבוש הקדומות שונות מאוד מהבאות אחריהן. בראשית התקופה הצלבנית לקערות מתאר דמוי חרוט, בסיס צר ובו נקב. תבניות הגיבוש הקדומות קטנות יותר ובמשך הזמן הן גדלות. השפות מעוצבות בקיפול המודגש עם הזמן. הבסיסים מעוגלים ובהמשך מופיע טיפוס חדש של בסיס שטוח. בשלבים המאוחרים הטין גס יותר וטמפרטורת הצריפה נמוכה יותר. בתקופה העות'מאנית חזרו להשתמש בכלים קטנים יותר. מן המאה הי"ד לסה"נ אפשר להבחין בנטייה ברורה להחלקת הכלי מבפנים, כנראה כדי לסייע בהוצאת הסוכר שהתגבש. אפשר להבחין בתהליך של הגדלת הכלים מצד אחד ובחוסר תשומת לב לפרטים מצד שני. עם הזמן, ככל שנצבר יותר ניסיון בתעשיית הסוכר, הכנת הכלים הייתה פחות מוקפדת, כנראה מניסיון ומהבנה שאין צורך בכלים העשויים בקפידה מרובה.
פטרוגרפיה. עיקר כלי הסוכר הצלבניים (טבלה 1: קבוצה 1D) חוסמו בחול ים חופי ואחדים — בחמרה (קבוצה 2), בגיר (קבוצות 1B ו-1C) או לא חוסמו כלל (קבוצה 1A). בייצור רבים מהכלים השתמשו במי ים. לא ניכר הבדל בהרכב החרס בין הכלים מהמאה הי"ב לסה"נ לבין אלה מהמאה הי"ג לסה"נ. הכלים מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית חוסמו בגיר או שנעשו מחוואר ולא חוסמו כלל ואין בהם עדות לשימוש במי ים.
טבלה 1. ממצא פטרוגרפי
דגימה
|
איור
|
סל
|
תקופה
(לסה"נ)
|
קבוצה
|
תכונות פטרוגרפיות
|
5.2
|
6:8
|
3028/5
|
צלבנית
(מאה י"ג)
|
1A
|
חוואר פורומיניפרי, ללא חסמים ומי מלח
|
3.2
|
2:9
|
3030/4
|
ממלוכית
|
1A
|
חוואר פורומיניפרי, ללא חסמים
|
4.1
|
8:9
|
3030/1
|
ממלוכית
|
1A
|
חוואר פורומיניפרי, ללא חסמים
|
4.2
|
–
|
3022/4
|
ממלוכית
|
1A
|
חוואר פורומיניפרי, ללא חסמים
|
3.1
|
–
|
3022/3
|
עות'מאנית
|
1A
|
חוואר פורומיניפרי, ללא חסמים
|
2.4
|
7:9
|
3026/2
|
ממלוכית
|
1B
|
חוואר פורומיניפרי וגיר ביוגני
|
3.3
|
4:9
|
3032/2
|
ממלוכית
|
1B
|
חוואר פורומיניפרי וגיר ביוגני
|
3.4
|
1:9
|
3029/1
|
ממלוכית
|
1B
|
חוואר פורומיניפרי וגיר ביוגני
|
4.4
|
3:9
|
3030/3
|
ממלוכית
|
1B
|
חוואר פורומיניפרי וגיר ביוגני
|
5.4
|
5:9
|
3032/1
|
ממלוכית
|
1B
|
חוואר פורומיניפרי וגיר ביוגני
|
6.1
|
3:7
|
3024/1
|
צלבנית
(מאה י"ב)
|
1C
|
חוואר פורומיניפרי וזיפזיף
|
1.1
|
1:10
|
3035/1
|
עות'מאנית
|
1C
|
חוואר פורומיניפרי וזיפזיף
|
1.2
|
7:10
|
3028/4
|
עות'מאנית
|
1C
|
חוואר פורומיניפרי וזיפזיף
|
1.3
|
4:7
|
3025/1
|
צלבנית
(מאה י"ב)
|
1D
|
חוואר פורומיניפרי, חול חופי ומי מלח
|
1.4
|
3:8
|
3022/5
|
צלבנית
(מאה י"ג)
|
1D
|
חוואר פורומיניפרי, חול חופי ומי מלח
|
2.1
|
7:7
|
3029/2
|
צלבנית
(מאה י"ב)
|
1D
|
חוואר פורומיניפרי, חול חופי ומי מלח
|
2.3
|
1:7
|
3009/1
|
צלבנית
(מאה י"ב)
|
1D
|
חוואר פורומיניפרי, חול חופי ומי מלח
|
4.3
|
2:8
|
3026/3
|
צלבנית
(מאה י"ג)
|
1D
|
חוואר פורומיניפרי, חול חופי ומי מלח
|
5.3
|
6:7
|
3026/1
|
צלבנית
(מאה י"ב)
|
1D
|
חוואר פורומיניפרי, חול חופי ומי מלח
|
2.2
|
5:8
|
3022/6
|
צלבנית
(מאה י"ג)
|
2
|
חמרה אדומה וחול קוורץ
|
בגליל המערבי מוכרים חמישה אתרים שבהם נמצאה עדות לייצור סוכר (איור 1): אום אל-פרג', אל-כברי (סמיטליין 2004), מנות תחתית (Stern 2001), נהריה (ח' ינוחיה; לרר 2014) ועין אפק (שקד תשס"א). ממצאי החפירה וממצאי חפירת דמתי (תשע"א) מראים תעשיית סוכר רצופה, למן המאה הי"א ועד ראשית המאה הי"ז לסה"נ. עד כה לא הוצגה חפירה באתר ארכיאולוגי שבה ניכר רצף כזה, אף שסביר כי בעתיד יימצאו אתרים נוספים. לימוד הממצא מבן עמי מאפשר הבנה של התפתחות קערות החרס ששימשו לגיבוש סוכר. מהמחקר הפטרוגרפי מסתבר שבייצור כלי הסוכר מהתקופה הצלבנית שימש חול ים לחיסום וברבים מהם השתמשו הקדרים במי ים; מכאן המסקנה שהתבניות יוצרו סמוך לחוף הים. בתקופה הממלוכית והעות'מאנית לא השתמשו במי ים ובחול חופי, אלה בחוואר ובגיר, ונראה שמרכיבי החרס אחידים, אך הרכבם לא מאפשר להגדיר את מקום הייצור ואפשר רק לציין שלא נעשו בקרבת חוף הים, אלא בחבלי ההר ממזרח. שינוי זה מנוגד לכאורה לעדות על רציפות הייצור במקום, אך הוא עולה בקנה אחד עם המידע ההיסטורי על העברת מרכז השלטון מעכו שבחוף לצפת שבהרים. אם כן, מסתברת מהשינוי עדות ארכיאולוגית למעורבות ישירה של השליטים בייצור הסוכר.
אביצור ש' תשכ"ג. סקר מיתקני כוח המים בארץ ישראל (1953–1955) (אדם ועמלו 3). תל אביב.
באר (בר) ש' תשכ"א. שרידי ישוב בבן עמי. בתוך מ' ידעיה וא' גיל, עורכים. מערבו של גליל: קובץ החוג האזורי לידיעת הארץ. סולם צור וגעתון. עמ' 87.
גרן ו' תשמ"ז. תיאור גיאוגראפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל 7: הגליל (ב) (תרגום ח' בן-עמרם). ירושלים.
דמתי ע' תשע"א. אתרתעשייתסוכרמהתקופההפאטימיתועדלתקופההעות׳מאנית בתלאוםאל-פרג׳בגלילהמערבי. עתיקות 139:65–159.
עמר ז' תש"ס. גידולי ארץ ישראל בימי הביניים: תיאור ותמורות. ירושלים.
שקד ע' תשס"א. זיהוי טחנות הקמח של דוק ורכורדנא: מפתח להבנת הסכסוך על מימיו של נחל הנעמן במאה השלוש-עשרה. קתדרה 61:98–72.
Barag D. 1979. A New Source Concerning the Ultimate Borders of the Latin Kingdom of Jerusalem. IEJ 29:197–217.
Conder C.R. and Kitchener H.H. 1881. The Survey of Western Palestine I: Galilee. London.
Ellenblum R. 1998. Frankish Rural Settlement in the Latin Kingdom of Jerusalem. Cambridge.
Frankel R. 1988. Topographical Notes on the Territory of Acre in the Crusader Period. IEJ 38:249–272.
Guérin V. 1880. Description Géographique, Historique et Archeologique de la Palestine. Paris.
Ηütteroth W.D. and Abdulfattah K. 1977. Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century (Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5). Erlangen.
Stern E.J. 2001. The Excavations at Lower Ḥorbat Manot: A Medieval Sugar-Production Site. ‘Atiqot 42:277–308.
Stern E.J., Getzov N., Shapiro A. and Smithline H. forthcoming. Sugar Production in the ‘Akko Plain from the Fatimid to the Early Ottoman Periods. In K.D. Politis, ed. The Origins of the Sugarcane Industry and the Transmission of Ancient Greek and Medieval Arab Science and Technology from the Near East to Europe. Athens.