בחודש ספטמבר 2014 חידשה משלחת האוניברסיטה העברית את חפירותיה בציפורי (רישיון מס' 27/2014-G; נ"צ 226600-7800/739750-40000) לאחר הפסקה של שלוש שנים. עונת החפירות, מטעם המכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, 'לזכרם של אורסולה יוהנה ופריץ וורנר בלומנטל מפרת', מערב אוסטרליה', נוהלה על ידי ז' וייס בסיוע ש' מילר, א' אקר וה' זילברקלנג (ניהול שטחים), ר' דדון (משרד), ע' ימים (מדידות), מ' לביא (ניקוי מתכות), ג' לרון (צילום), גריפין צילום אווירי, מ' סובחי (מנהלה), פועלים ומתנדבים. צוות גן לאומי ציפורי בראשותו של מנהל האתר י' יונש סייע במהלך החפירה ואחראי לשימור ראשוני של הממצאים בשטח.
החפירה נערכה בשלושה שטחים בעיר התחתית, לאורך תוואי הדקומנוס (איור 1).
המקדש הרומי והכנסייה (שטחים 67.3, 77.1)
בשטחים שמדרום לדקומנוס נתגלה בעונות קודמות מקדש רומי שנוסד במחצית הראשונה של המאה הב' לסה"נ ומעליו נחשפה כנסייה שהוקמה בסוף המאה הה' או בראשית המאה הו' לסה"נ. שרידי מבנים נוספים נתגלו בכמה מריבועי החפירה והם משלב ביניים, לאחר שהמקדש נעזב באמצע המאה הד' ולפני הקמת הכנסייה, כמאה שנים אחר כך (Weiss 2010a).
בעונות קודמות נחשפו המקדש הרומי והחצר שמצפון לו, עד הדקומנוס (איור 2). מן הכנסייה הבנויה בניצב למקדש ובמקביל לדקומנוס נחשפו עד כה שני חלקים עיקריים; במערב השטח נתגלה אטריום רחב מידות ושני חדרי נספחות צמודים לו מדרום. במזרח השטח נתגלה צדה המזרחי של הכנסייה ובו אפסיס רחב בקצה אולם התווך ואפסיס קטן יותר בקצה כל סטרה. בתווך נותר שטח לא חפור בצד המערבי של הטמנוס באזור החיבור בין האטריום לאולם התפילה. נפתחו שבעה ריבועים במטרה למצוא קטעים נוספים מקיר הטמנוס המערבי ולברר את הקשר האדריכלי בין אולם התפילה לאטריום ואת הסיבה להבדלי הגובה ממערב למזרח שזוהו בעונות קודמות בין חלקיה השונים של הכנסייה.
בשניים מריבועי החפירה נתגלה קטע נוסף מהקיר המערבי של הטמנוס (5.9 מ' אורך השתמרות, כ-1.65 מ' רוחב). בניצב לו ובמרחקים קצובים נתגלו שני קטעים מקבילים של קירות, כנראה משלב הבנייה הראשון, ואפשר לפיכך לשחזר שורת חדרים, אולי חנויות, שנקבעו צמוד לדופן המערבית של הטמנוס. ועם זאת, השחזור מעלה בעיות הקשורות ליחס שבין המקדש, החצר וקיר הטמנוס. אפשרות אחרת היא שהקירות, או לפחות חלקם, קשורים במבנים משלב הביניים שזוהה בריבועים אחרים ברחבי הטמנוס. הרחבת החפירה בחלק זה של המכלול הצמוד לקיר הטמנוס תאפשר להכריע בסוגיה זו.
רצפות טיח נתגלו בכמה ריבועים בגובה מפלס חצר הטמנוס בחזית המקדש. רצפה דומה שנתגלתה ממערב לקיר הטמנוס היא אולי של רחבה שממדיה אינם ידועים עדיין, שהשתרעה על פני השטח שבין הטמנוס והקרדו שממערב לו. הרחבה בנויה במפלס אחד עם הטמנוס וייתכן לפיכך שהכניסה אל הטמנוס התאפשרה גם ממערב אף שלא התגלה סף באתרו; פתחים נוספים לחצרות מקדשים רומיים מוכרים בכמה אתרים. שני מטבעות שנתגלו ברצפת הטמנוס ובשטח שמחוצה לו מתוארכים למחצית השנייה של המאה הג' לסה"נ ומשקפים את משך החיים במקום.
בין אולם התפילה לאטריום ולרוחב הבניין כולו נקבע נרתקס (כ-3.5 מ' רוחב) שרצפתו לא השתמרה ולא השתמרו מפלסים הקשורים בו ובחללים הארכיטקטוניים שמשני צדיו. ניתוח משווה של הגבהים באטריום, באולם התפילה, בקפלה שמדרום לו ובפרסביטריום מורה על הפרשי גבהים מדורגים ממערב למזרח. רצפת האטריום נמוכה ב-70 ס"מ מזו של אולם התפילה והפרש דומה נתגלה גם בין רצפת אולם התפילה לזו של הפרסביטריום. יש לשחזר לפיכך שלוש מדרגות מאבן או מעץ שהיו צמודות כנראה לקיר המשותף לאטריום ולנרתקס, ושלוש נוספות שנקבעו בקדמת הפרסביטריום. אלה לא נתגלו עד כה באתרן.
קירות הנרתקס חותכים את רצפת הטמנוס הקדום (איור 3). הקירות שהשתמרו לגובה של נדבך או שניים נבנו לרוב אבני גזית במגוון גדלים, חלקן נלקחו כנראה מהמקדש הנטוש. במפלסי היסוד של הכנסייה נמצאו שלושה מטבעות המתוארכים למחצית השנייה של המאה הד' לסה"נ וקובעים את זמן בניין הכנסייה לא לפני ראשית המאה הה' לסה"נ. ממצאים נוספים שנתגלו בשטחי חפירה אחרים ברחבי הכנסייה מורים שהיא הוקמה כנראה רק בשלהי המאה הה' או ראשית המאה הו' לסה"נ.
קירות הנרתקס בפינה הצפונית-מערבית נשדדו לגמרי עוד בעת העתיקה והמילויים שנתגלו שם, עד לסלע האם, הכילו גם שברי כלים מהתקופה האסלאמית הקדומה. מילויים דומים נתגלו בכמה בורות, לעתים עד לגובה קירות היסוד של הכנסייה. מממצאים אלו, המתווספים למה שנתגלה בעבר בשטח הכנסייה, אפשר להניח שקירותיה נשדדו בתקופה האומאית או בראשית התקופה העבאסית. אין בממצאים אלו בכדי לקבוע את המועד שבו ננטשה הכנסייה, אם היה זה בשלהי התקופה הביזנטית או סמוך למועד חורבנה.
בניין מונומנטלי מהתקופה הרומית (שטח 78.2)
בשטח שמצפון לדקומנוס התגלה בעונות הקודמות מבנה מונומנטלי ובו שני אגפים עיקריים. במזרח שטח החפירה נתגלתה בחלקה חצר גדולה מרוצפת אבן וצמוד לה ממערב סטיו שלו רצפת טיח. ממערב, בשטח שמהסטיו ועד לפינת הקרדו והדקומנוס נמצא מכלול נוסף ובו כמה חדרים, חלקם עוטרו בפסיפסים שנשמרו בחלקם. ההשתמרות בשטח ובמיוחד באגף המערבי של הבניין אינה טובה ולפיכך התמונה הסטרטיגרפית והאדריכלית אינה ברורה עדיין. הבניין הוקם בשלהי המאה הא' או בראשית המאה הב' לסה"נ, בד בבד עם מערך הרחובות בעיר התחתית ושימש עד המאה הד' לסה"נ. בתקופה הביזנטית הוקם מעליו מבנה מאורך שקירותיו מקבילים ונמשכים בציר מזרח–מערב. שלוש המדרגות שנוספו לאורך הדופן הצפונית של הדקומנוס קשורות כנראה לבנייה הביזנטית ורום המדרגה העליונה משקף כנראה את גובה מפלס רצפות הבניין המאוחר שלא נשמרו באתרן (לדיון בממצאים מעונות קודמות בשטח 78.2 ר' Weiss 2010b). חידוש החפירה בשטח זה והעבודה המתוכננת לעונות הבאות יאפשרו להשלים את חשיפת הבניין הרומי ואת השרידים המאוחרים לו, ויושלם המידע על האינסולה הצפונית-מזרחית שבלב העיר התחתית.
החפירה נערכה בשני מוקדים נפרדים: סמוך לפינה הדרומית-מערבית של הבניין ובמזרח, לצדי החצר. במזרח נפתחו שלושה ריבועי חפירה, בשניים מהם התגלה המשכו לצפון של הסטיו הנושק לחצר ממערב (איור 4). קירו המערבי של הסטיו נשתמר לגובה הרצפה בלבד והוא בנוי אבנים מהוקצעות בשימוש משני. רצפת הסטיו עשויה טיח לבן נאה המפולס בגובה אחד. מתקן מטויח נשתמר בחלקו ממערב לקיר הסטיו וסמוך לו נתגלו שרידי צינורות חרס לא באתרם. ייתכן שהמתקן קשור למערכת ניקוז שהייתה קבועה מתחת למפלס הרצפה בחלל הגובל בסטיו ממערב. קטע ריצוף נוסף של החצר נתגלה בריבוע השלישי, במזרח החפירה (איור 5) – נתגלו כמה מרצפות אבן מונחות בשתי שורות אך סביבן נותרה רק תשתית טיח שבה הובחנו תשלילים של אבני הריצוף שנעקרו ממקומן. קטעי קירות אחדים הבנויים על רצפת הסטיו והחצר רומזים לשלב בנייה שני בבניין, קודם שנהרס.
בתשתית רצפת הסטיו, סמוך לקצה הקיר שנחשף נמצא מטמון קטן בן חמישה מטבעות. מקריאה ראשונית עולה שאלו אסימונים לא טבועים. קוטר האסימונים ועוביים מעידים על טביעה רומית פרובינקיאלית.
החפירה בפינה הדרומית-מערבית של הבניין התמקדה בהורדת מחיצות וחלקי בורות שחפירתם לא הושלמה בעונות שעברו, במטרה לחשוף את הפינה הדרומית-מערבית של הבניין ולעמוד על הקשר בין קטעי הקירות שנתגלו עד כה. הקירות בפינה הדרומית-מערבית של הבניין נשתמרו רק בחלקם לגובה נדבך אחד ובקטעים החסרים ניכר התוואי שלהם בסיתות סלע האם. מניתוח שרידי הקירות עולה שלצד שני החדרים עם הפסיפסים שנתגלו בעונות קודמות היה חדר נוסף (3.9 × 3.5 מ') סמוך לפינה הדרומית-מערבית של הבניין. בפינה הצפונית-מערבית של החדר השתמרה חלקית רצפת טיח. גובה הרצפה דומה למפלס הפסיפס שבחדרים הסמוכים וייתכן שזוהי תשתית לפסיפס שלא נשתמר.
משהוגדרה הפינה הדרומית-מערבית של המבנה התברר שבשטח שבין הקיר הדרומי של הבניין לדקומנוס השתרעה בתקופה הרומית מדרכה (כ-4 מ' רוחב משוער). בשלב זה של החפירה יש ספק אם שלושת החדרים הצמודים למדרכה נפתחו אל הרחוב או פנו צפונה, אל עבר חצר פנימית.
לאורך הדקומנוס, סמוך להצטלבות הרחובות נחשף קיר בטון (כ-0.3 מ' עובי), זהה במלואו ליסוד הבטון שנקבע בגב מדרגות האבן שנוספו כאמור בתקופה הביזנטית, לאורך תוואי הרחוב. המדרגות בנקודה זו נשדדו אך יציקת הבטון נותרה באתרה. עוד התברר שכבש האבן שנתגלה בעבר על תוואי הדקומנוס משולב בקיר הבטון ונבנה בשלב אחד עמו. בדל קיר בטון נוסף היוצר פינה עם קיר הבטון הראשון נתגלה ממערב, צמוד לתוואי הקרדו, נמשך צפונה ונקטע, אולי בשל בנייה מאוחרת. תפקידו של קטע זה יתברר עם המשך החפירה צפונה, לאורך האגף המערבי של המכלול ותוואי המדרכה שלצד הקרדו.
לרוחב החצר ומצפון לה נתגלו בעונות הקודמות שתי תעלות שוד עמוקות, מקבילות זו לזו, שבבסיסן נמצאו יסודות בטון. המשך תעלת השוד שזוהתה על תוואי החצר נתגלתה בעונה זו בריבועים סמוכים. המילויים שכיסו את תעלת השוד הכילו חרסים מהתקופות הביזנטית והאסלאמית המאוחרת. מן הממצאים החדשים נראה שקירות היסוד שנתגלו בעומק רב בבורות הסמוכים, מתחת לבניין הרומי, אינם שייכים לבניין הרומי כפי ששוער בתחילה, אלא הם יסודות בניין מהתקופה הביזנטית שקירותיו נשדדו בתקופה מאוחרת. ממידותיהן ומאופיין הזהה של שתי תעלות השוד המקבילות אפשר להניח שהן קשורות בשוד הקירות של הבניין הביזנטי. נוסף על זה הקיר הבנוי אבנים בשימוש משני שנתגלה בעבר מדרום ובתוואי מקביל לזה של תעלות השוד. ניתוח הממצאים עד כה מורה כי יש לקשור את תעלות השוד עם הקיר שמדרום להם וכי כולם קשורים בבניין מן התקופה הביזנטית שהיו בו חללים מאורכים ומקבילים שנמשכו בקו אחד, בציר מזרח–מערב ובמקביל לתוואי הדקומנוס. בחזית הבניין הפונה לדקומנוס ולכל אורכה הייתה כנראה מדרכה הבנויה בגובה אחד עם רום המדרגה השלישית שלאורך הציר המרכזי. ניתוח הנתונים מורה שהמכלול הביזנטי שנחשף בחלקו שימש מבנה מחסנים (horreum) וכי כבש האבן שנתגלה סמוך להצטלבות הרחובות נועד להקל על כניסת בהמות והעברת סחורות אל הבניין.
בתי מגורים (שטח 68.2)
בשטח זה נתגלה בעבר המשך הדקומנוס מזרחה ובניצב לו רחוב נוסף (להלן, קרדו מזרחי) הנמשך דרומה, במקביל לקרדו שבמרכז העיר (לדיון בממצאים מעונות קודמות בשטח 68.2, ר' Weiss 2007). קטעי קירות שאינם מצטרפים לכדי בניין שתכניתו ברורה נתגלו בעיקר באינסולה שמדרום-מערב להצטלבות הרחובות. החפירה התמקדה בשטח שמדרום-מזרח להצטלבות הרחובות בכוונה להכיר את המבנים באינסולה המזרחית, לראות עד היכן משתרע האזור הבנוי ולהגדיר בעקבות כך את גבולה המזרחי של העיר התחתית. נפתחו שלושה ריבועים והושלמה חפירתם של שניים נוספים, כולם ממזרח לתוואי הקרדו המזרחי (איור 6).
בריבועי החפירה נתגלו בחלקם ארבעה חדרים השייכים ככל הנראה למכלול אחד הבנוי במדורג, בהתאמה לטופוגרפיה העולה מצפון לדרום. קווי הקירות שהתגלו נמשכים כנראה דרומה ומזרחה. קירות המבנה עשויים גזית והשתמרו לרוב לגובה נדבך אחד בלבד (איור 7). שלושה חדרים רוצפו בטיח ובחדר הדרומי, במפלס הגבוה, הייתה רצפת פסיפס לבנה עם מסגרת שחורה שנשתמרה בחלקה. קירות חדר הפסיפס נשדדו עד היסוד כך שקשה לקבוע את מתארו המדויק. ברצפות הטיח נתגלו מטבעות אחדים, מתוארכים לשלהי המאה הד' או לראשית המאה הה' לסה"נ ומעידים כנראה על תאריך הקמת הבניין. על סמך החומר שהיה במילויים המכסים את הבניין, נראה שהוא שימש עד שלהי התקופה הביזנטית.
קרוב לפני השטח נתגלתה רצפה מאוחרת מעל לשני החדרים הדרומיים בבניין, עשויה טיח מעורב בחצצי אבן ובאבני פסיפס. במילוים שמתחת לרצפה נמצא חומר קרמי מהתקופה הממלוכית המאפשר לתארך את המפלס המאוחר לשלהי התקופה הממלוכית או לתקופה העות'מאנית. לא נתגלו קירות או אלמנטים אדריכליים נוספים הקשורים ברצפה זו, כך שאין לדעת אם עמד כאן בניין בתקופה המאוחרת או שזהו מפלס עצמאי, אולי מתקן חקלאי.
בשטח שממערב לבניין ועד לתוואי הקרדו המזרחי נמצא ריצוף אבן באיכות גבוהה. מדרום לריצוף נתגלה קיר שמתארו אפסידלי, בנוי על רצפת אבן נוספת, קטנה במידותיה. לא ברור אם הריצוף האיכותי שימש מדרכה הצמודה לקרדו המזרחי, או שזהו ריצוף של מבנה סגור שתכליתו אינה ברורה בשלב זה של החפירה. כך לא ברור גם אם שתי הרצפות קשורות זו בזו ואם הקיר האפסידלי שנוסף בשלב מאוחר קשור בהן.
ממצאי החפירה בעונה זו מרחיבים את תמונתה של ציפורי ומלמדים על התפתחותה האדריכלית של העיר בתקופה הרומית ובשלהי העת העתיקה. הניתוח הסטרטיגרפי של המבנים שנחפרו לאורך הדקומנוס מספק מידע חשוב על המונומנטים שנבנו לאורך תוואי הרחוב ששימש ציר כניסה ראשי אל העיר ממזרח. מבני הציבור הוקמו בתוככי המרכז העירוני ובמזרח, סמוך לכניסה אל העיר, ניצבו ככל הנראה בתים פרטיים. מציאות יישובית זו, אף שהיא חלקית בשלב זה של החפירות, מספקת מידע חשוב על אודות היחס בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי בעיר הארץ ישראלית.
Weiss Z. 2007. Sepphoris (Sippori), 2007. IEJ 57:225–229.
Weiss Z. 2010a. From Roman Temple to Byzantine Church: A Preliminary Report on Sepphoris in Transition. JRA 23:196–217.
Weiss Z. 2010b. Sepphoris (Sippori), 2009. IEJ 60:101–104.