בחודש אפריל ותחילת מאי 2013 נערכה חפירת בדיקה צמוד לכביש 38, הסמוך ליובל של נחל ירמות, מצפון לצומת בית ג'ימאל (הרשאה מס' 6760-A; נ"צ 196921/626876). החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון מע"צ, נוהלה על ידי ס' מזרחי, בסיוע נ' נחמה ור' אבו ח'לף (מנהלה), מ' קונין וא' האג'יאן (מדידות וסרטוט), א' פרץ (צילום), ד' לוי (GPS), ר' גרינוולד וס' גנדלר (פיקוח), ד' סנדהאוס ראם וב' דולינקה (כלי חרס), ק' עמית (צילום ממצא), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי חרס) וא' בלשוב (תכניות). תודות לב' ארובס וי' ביליג על הייעוץ במהלך החפירה ובמיוחד לר' פרץ שייעץ ותרם רבות לגיבושו של הפרסום הסופי.
נפתחו שני ריבועי חפירה ונחשפו שרידי בית מרחץ מהתקופה הביזנטית (איור 1). זהו אחד מחמישה בתי מרחץ מהתקופה הביזנטית שנתגלו עד כה באזור בית שמש, האחד במושב תרום (הרשאה מס' 6327-A), השני בכפר אוריה (הרשאה מס' 5838-A), השלישי בישעי (הרשאות מס' A-6269 ,A-6127) והרביעי בשער הגיא (הרשאה מס' 6857-A). ממזרח לשטח החפירה משתרעת ח' אל-ג'ילג'יל, ובה תועד מבנה שבו ממצא מהתקופות הרומית, הביזנטית והעות'מאנית (Dagan 2010:43–44, Site 56.1). בראש גבעה במרחק כ-150 מ' ממזרח לשטח החפירה נתגלו שרידים של גת תעשייתית וכנסייה (Strus and Gibson 2005). במרחק כ-50 מ' מצפון-מזרח לחפירה נחשפה מערכת חקלאית מן המאות הי"ט–הכ' לסה"נ, הכוללת באר אנטיליה, אמת מים ובריכות מטויחות (וקסלר-בדולח ופטרסון-סולימני תשנ"ח). מצפון לשטח החפירה התגלה קיר, שנבנה באבני גוויל ומתוארך לתקופה הביזנטית (ביליג 2010).
שרידי בית מרחץ. נחשפו שרידים של שני חדרים, צפוני (1) ודרומי (2), שהם חלק ממבנה נרחב (כ-20 × 20 מ' מידותיו המשוערות) שמשתרע ברובו מחוץ לשטח החפירה. חלקו הדרומי של חדר 2 התגלה במהלך פיקוח לאחר סיום החפירה. בתוואי נחל ירמות ממזרח לשטח החפירה ניכרים שרידי קיר איתן שנבנה באבני גזית, ונראה שקיר זה הוא חלק ממבנה בית המרחץ הנמשך לגדה המזרחית של הנחל.
מהחדר הצפוני התגלו חלק מהקיר הצפוני (W1; איור 2) והקיר המערבי (W2). שני הקירות נבנו מפן חיצוני של אבני גזית גדולות ופן פנימי של אבני שדה בינוניות. באבן המזרחית ביותר בקטע שהתגלה מקיר 1 יש שקע מעוגל (0.15 מ' קוטר, 9 ס"מ עומק), כנראה פותה לציר של דלת המלמדת כי בקיר היה פתח לחדר. בתוך החדר נתגלתה שכבת אדמה חומה, מפולות אבנים, שברי לבנים ולוחות ריצוף משיש (איור 3). סמוך לפינה של קירות 1 ו-2 נחשפה שכבת אדמה חומה עם סימני שרפה (L114) ובה שברים של שני קנקני שק שהונחו כנראה בפינת החדר. מתחת לשכבת אדמה 114, נמוך למפלס הפתח שבקיר 1, נחשפה שכבה של אפר ופחמי עץ (L115; איור 4). שכבת אפר זו מלמדת כנראה שחדר זה שימש לחימום מים (Fornax), ובו עמד הדוד. ממערב לקיר 2 נחשפה מפולת של לבנים מכמה טיפוסים (L110; איור 5), ששימשו כנראה לריצוף ולדיפון קירות החדר החם בבית המרחץ. הובחנו שלושה טיפוסי לבנים (0.1 × 0.2 מ', 0.2 × 0.2 מ', 5 ס"מ עובי; איור 6): לבנים שטויחו מצד אחד ושימשו כנראה אריחי קירות ורצפה, לבנים שטויחו משני הצדדים ושימשו לריצוף ולבנים ללא טיח. מדרום למפולת נתגלתה אדמה חומה עם סימני אפר (L107), אולי פסולת שהושלכה הצדה מחדר החימום.
החדר הדרומי נתחם במערב בקיר רחב (W3). בגבול המזרחי של החפירה התגלה חלק מאומנה (L112; אורך 2 מ'), שנבנתה מאבני גזית גדולות (0.5 × 0.6 × 0.6 מ') והשתמרה לגובה שני נדבכים; חלק מהאומנה נמצא מחוץ לשטח החפירה. על אחת מאבני האומנה נתגלו שרידי טיח ולבנה שהוצמדה אליה, המלמדים כי האומנה הייתה מדופנת בלבנים. מול אומנה 112 נחשפה אומנה נוספת המשולבת בקיר 3. נראה כי שתי האומנות, הניצבות זו מול זו, יוצרות פתח לחדר 2. בשטח החדר נתגלו שכבת אדמה חומה בהירה, ובה שרידי טיח לבן ומפולת לבנים (L109). מתחת לשכבה 109 התגלו שרידי רצפה (L111), שנבנתה מלבנים שטויחו בטיח אפור-ורוד עם גריסים לבנים ושחורים (איור 7). מעל אחת הלבנים נתגלתה אבן ריצוף (איור 1: חתך 1–1), כנראה חלק מעמודון של היפוקאוסט, שניצב על הרצפה התחתונה. נראה שלא השתמרו שרידים מהרצפה העליונה. שרידי הטיח הלבן והלבנים שנתגלו בחדר מלמדים שכמו אומנה 112 גם קיר 3 דופן באריחים במטרה לשמור על חום החדר. בעבודות פיקוח לאחר החפירה נחשף המשכו של קיר 3 לדרום, ובו משולבות שתי אומנות מטויחות נוספות, שביניהן נקבע פתח (0.8 מ' רוחב). סמוך לפתח, צמוד לחלק הפנימי של קיר 3, התגלה צינור חרס מדופן בטיח, ואפשר שפתח זה שימש למעבר של צינורות שהוליכו מבחוץ. כן נחשף הקיר הדרומי של חדר 2. בחדר נחשפה רצפה, שנבנתה מארבעה נדבכים של לבנים מטויחות זה על גבי זה; מעל לרצפה זו התגלתה שכבת אפר. בבדיקה באמצעות כלי מכני נחשף מתחת לרצפת הלבנים סלע, המלמד כי זוהי הרצפה התחתונה של בית המרחץ. רצפת לבנים זו נמוכה כדי 0.3 מ' מרצפה 111 שנחשפה בחלק הצפוני של החדר. נראה כי החדר הדרומי שימש חדר חם (קלדריום) או חדר פושר (טפידריום), ממנו השתמרה רק הרצפה התחתונה. ייתכן שחלקו הצפוני של החדר, בשטח שבין שתי האמנות, שימש מסדרון מעבר לחדר נוסף בבית המרחץ שנמצא מחוץ לשטח החפירה.
המכלול הקרמי שנתגלה בחפירה כולל ברובו שברים של צינורות חרס (80% ויותר מהמכלול), צינורות טובולי (כ-10% מהמכלול) ומעט שברי כלי חרס.
צינורות החרס הוצמדו לקירות המבנה וחיממו את הרצפה התחתונה של החדר החם. לשברי הצינורות שהתגלו בחפירה צמוד טיח (איור 8). רוב הצינורות שהתגלו בחפירה מתחלקים לשלושה טיפוסים עיקריים, ובהם כמה טיפוסי משנה (איור 9). לצינור מהטיפוס הראשון יש שפת מרזב מקופלת ומתחתיה חריצים. הצינור מהטיפוס השני שמתאפיין בשפה רחבה. הצינורות מהטיפוס הראשון והשני מתחברים זה לזה. לצינור מהטיפוס השני יש גרסה נוספת, הכוללת רכס בקיפול השפה. הצינור מהטיפוס השלישי מתאפיין בשפה מעובה כלפי חוץ, והוא מתחבר לצינור מהטיפוס השני, שלו רכס בקיפול השפה.
צינורות הטובולי שימשו להעברת אדים לחדר החם. נתגלו שני טיפוסים של צינורות טובולי (איור 10). הצינור מהטיפוס הראשון (8–10 ס"מ קוטר) עשוי מטין כתום, ולו דופן עבה; הוא מתוארך למאות הד'–הה' לסה"נ. הצינור מהטיפוס השני עשוי מטין אפור או כתום, דופנו דקה יותר והוא רבוע בחתך; הוא מתוארך למאות הה'–הו' לסה"נ (
Reuven 2011:125). צינורות הדומים לשני טיפוסים אלה התגלו בבית המרחץ הצפוני שבחפירות הר הבית (
Reuven 2011:125, Fig. 41), והם מתוארכים למאות הד'–הו' לסה"נ. גם בחפירות בית המרחץ שבמנזר מהתקופה הביזנטית בהר הצופים התגלו צינורות טובולי דומים; בית מרחץ זה מתוארך למאות הה'–הז' לסה"נ (
עמית, זליגמן וזילברבוד 173:2000).
שברי כלי החרס במכלול מתוארכים למן התקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ) ועד לתקופה העבאסית (המאות הח'–הט' לסה"נ). התגלו קנקנים ששפתם מעובה מפנים (איור 5:11, 6), והם נפוצים במרחב בתקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ; טיפוסB4
; ר'
Magness 1993:225;
Mlynarczyk 2005:150, Fig 8:4). התגלה פך מעוטר בחריתות מעוגלות בשלושה טורים אנכיים ובשורה אופקית (איור 7:11); הוא נתגלה בשכבה 109, מעל רצפה 111, והוא החרס האינדיקטיבי היחיד שנתגלה בלוקוס שלא הופרע. פכים דומים התגלו בח' אל-ג'ילג'יל ותוארכו לסוף התקופה הביזנטית וראשית התקופה האומיית (
De Vincenz 2005:135, Fig 8:4–6;
Mlynarczyk 2005:164). פך זה נפוץ באזור בית שמש, והוא חלק ממשפחת כלים, הכוללים קנקנים, פכים וקנקניות, האופייניים לח' אל-ג'ילג'יל (
De Vincenz 2005). התגלתה קערה ששפתה קשותה ונוטה מעט החוצה שעוטרה בעיטור לחיצה (איור 3:11), והיא מתוארכת לתקופה האומיית (
Stacey 2004:197, Fig. 5.10:3). התגלו שני טיפוסי אגנים מהתקופה העבאסית, שדומים להם התגלו בחפירות המסגד הלבן ברמלה. האגן האחד עשוי ביד, והוא מתאפיין בדופן מעובה הנוטה החוצה ומעוטר בעיטור גלי מתחת לשפה (איור 1:11;
Cytryn-Silverman 2010:177, Pl. 9.11:16). לאגן השני שפה קשותה מעוטרת בעיטור גלי (איור 2:11;
Cytryn-Silverman 2010:177, Pl. 9.16:3). עוד התגלתה קערה ששפתה מקופלת ונוטה החוצה, המתוארכת לתקופה העבאסית; דומה לה התגלתה בחפירות המסגד הלבן ברמלה (איור 4:11;
Cytryn-Silverman 2010:177, Pl. 9.8:4).
עוד התגלו במכלול שברי כלי החרס בסיסי קנקנים שבמרכזם חור, ששימשו כנראה עציצים בבית המרחץ. התגלו שני טיפוסי בסיסים ובהם חורים (איור 12), לאחד חור קדוח ומעוצב שנעשה בשלב שבו הכלי היה קשה כעור, ולשני חור מעוצב פחות שנעשה לאחר צריפת הכלי. בסיסים דומים מוכרים כבר בתקופה ההלניסטית ובימי הורדוס (גליסון ובר-נתן 2013). בבית המרחץ הצבאי בעין גדי נתגלו שברים דומים (
Stiebel 2007).
המכלול האדריכלי שנחשף הוא חלק קטן ממכלול רחב ידיים. הוא נמשך למזרח מעבר ליובל של נחל ירמות, כפי שמלמד בין היתר קטע מקיר איתן שנראה כיום בתוך יובל זה (איור 13). בתצלום אוויר משנת 1958 (איור 14) אפשר לראות שתוואי הנחל עובר ממזרח לתוואי שלו היום, סמוך לבאר האנטיליה שנחשפה בעבר סמוך לחפירה מצפון-מזרח (הרשאה מס' 2559-A). ייתכן שבמקום שבו נבנתה באר האנטיליה עמדה באר קדומה יותר שממנה הועברו מים לבית המרחץ. בתצלום האוויר נראים מדרום לבאר האנטיליה קירות של מבנה גדול, ובו שורת חדרים בכיוון צפון–דרום. אפשר שבית המרחץ, הבאר והמבנה היו חלק ממערכת אדריכלית אחת. בית המרחץ היה חלק מהיישוב ששכן בח' אל-ג'ילג'יל בתקופה הביזנטית, עד ראשית או אמצע המאה הז' לסה"נ. על סמך הממצאים והטיפולוגיה של צינורות הטובולי אפשר לתארך את בנייתו למאות הה'–הו' לסה"נ. מעט החרסים מן תקופה העבאסית שנתגלו בחפירה מלמדים שגם בתקופה זו הייתה כנראה פעילות כלשהי באתר.
גליסון ק"ל ובר נתן ר' 2013. גנים מלכותיים ביריחו. בתוך ג' שטיבל, א' פלג-ברקת, ד' בן-עמי, ש' וקסלר-בדולח וי' גדות, עורכים. חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה ז. ירושלים. ע"מ 132–148.
וקסלר בדולח ש' ופטרסון-סולימני מ' תשנ"ח. ח' אל-ג'ילג'יל. חדשות ארכיאולוגיות קח:149–150.
עמית ד', זליגמן י' וזילברבוד א' 2000. מנזר תיאודורוס וקיריאקוס במזרח הר הצופים. חידושים בחקר ירושלים, דברי הכנס השישי. אוניברסיטת בר אילן. רמת גן.
Cytryn-Silverman K. 2010. The Ceramic Evidence. In O. Gutfeld. Ramla: Final Report on the Excavations North of the White Mosque (Qedem 51). Jerusalem. Pp. 97–211.
Dagan Y. 2010. The Ramat Bet Shemesh Regional Project: The Gazetter (IAA Reports 46). Jerusalem.
De Vincenz A. 2005. Pottery from Khirbet el-Jiljil (First Season). BAIAS 23:111–138.
Magness J. 1993. Jerusalem Ceramic Chronology: Circa 200–800 CE. Sheffield.
Mlynarczyk J. 2005. Pottery from Khirbet el-Jiljil (Second Season). BAIAS 23:139–166.
Reuven P. 2011. A Comparative Analysis of the Bathhouse Plan. In E. Mazar. The Temple Mount Excavations in Jerusalem 1968–1978, Directed by Benjamin Mazar, Final Reports IV: The Tenth Legion in Aelia Capitolina (Qedem 52). Jerusalem. Pp. 119–129.
Stacey D. 2004. Excavations at Tiberias, 1973–1974: The Early Islamic Periods (IAA Report 21). Jerusalem.
Stiebel G.D. 2007. The Roman Military Bathhouse at Ein-Gedi. In E. Stern. Ein Gedi Excavation I: Final Report, 1961–1965. Pp. 344–353. Jerusalem.
Strus A. and Gibson S. 2005. New Excavations at Khirbet el-Jiljil (Bet Gemal) Near Beth Shemesh. BAIAS 23:29–89.