מערת קבורה. בחזית מערה 103 נחצבה חצר (איור 3), שבדופנה הדרומית נחצב פתח רבוע הפונה לצפון (0.6 × 0.6 מ') ובדופנה המערבית נחצבה גומחה קמורה. הפתח מוליך אל חדר קבורה מלבני יחיד (2.4 × 3.5 מ'; איור 4), שבמרכזו נחצב בור עמידה (0.97 × 1.00 מ', 0.7 מ' עומק). הנקברים הונחו במשכבי קבורה מדרום, ממזרח וממערב לבור העמידה (0.8–1.0 מ' גובה). בתוך המערה הצטברה אדמת סחף. במערה התגלו עצמות פזורות (נגר, להלן), ואי אפשר היה לשחזר את מנחי הקבורה המקוריים. בתוך המערה התגלה ממצא כלי חרס, הכולל קנקן ששפתו מעובה (איור 3:5), פכית שלה שפת ספלול (איור 5:5) ופכית שגופה מעט פחוס ולה בסיס דיסקוס (איור 6:5), המתוארכים לימי החשמונאים ולימי הורדוס (סוף המאה הב' עד המאה הא' לפסה"נ); סירי בישול שלהם שפה משולשת (איור 2:5) וקנקן ששפתו מעובה (איור 4:5), המתוארכים למאה הא' לסה"נ; וכן שני נרות שלמים (איור 7:5, 8), המתוארכים על סמך מידותיהם הקטנות ועיטור הצלב שעל חרטומם לתקופה הביזנטית (המחצית השנייה של המאה הד' ועד למחצית הראשונה של המאה הו' לסה"נ).

מערות דומות היו בשימוש עד לתקופה הרומית הקדומה, ותכניתן שכיחה באזור העורף החקלאי של ירושלים. העדר גלוסקמות מהמאה הא' לסה"נ מלמד אולי כי הקבורה במערה זו קדומה לזמן זה וכי יש לתארכה לימי הורדוס (המאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ; ראם 6:2000*). על סמך הממצא הקרמי נראה כי במערה היו שני שלבי שימוש, הקדום כנראה בימי הורדוס והמאוחר בתקופה הביזנטית.
 
קברי שוחה. נחשפו ארבעה קברים מלבניים חצובים בסלע (L101 — מידות 0.76 × 1.40 מ', 0.39 מ' עומק; L102 — מידות 0.5 × 0.9 מ', 0.47 מ' עומק; L104 — מידות 0.46 × 0.95 מ', 0.29 מ' עומק; L106 — מידות 0.4 × 0.8 מ', 0.27 מ' עומק; איור 6). כל הקברים נחצבו בציר כללי צפון-מזרח–דרום-מערב. בתוך הקברים הצטברה אדמת סחף, ובה ממצא קרמי דל ולא אינדיקטיבי. קברים מטיפוס זה מוכרים מימי הבית השני ומהתקופה הביזנטית. קברי שוחה דומים התגלו בבית קברות שנחשף במדרון הדרומי-מזרחי של תל אל-פול והם תוארכו למאות הא'–הג' לסה"נ (ברוך 2000).
 
חציבות. מסביב לקברי השוחה התגלו שתי חציבות רדודות (L100A; אורך 1.6 מ' ו-2.0 מ', כ-0.25 מ' עומק) וחציבה רדודה נוספת דמוית ח (L100B; מידות 1.95 × 3.00 מ', 0.3 מ' עומק; איור 7).
 
בור טבעי. על דופנות הסלע של בור 105 (0.9 × 1.5 מ', 1.7 מ' עומק) לא התגלו סימני חציבות ושרידי טיח. הבור היה מלא בשפכים בני זמננו.
 
ממצא העצמות
יוסי נגר
 
במערת הקבורה התגלו עצמות מפוזרות, ובהן גולגלות, חלקן שלמות, לסתות תחתונות ועצמות פוסטקרניאליות. העצמות נבדקו בשטח ולאחר מכן הועברו לקבורה. הגולגלות השלמות והלסתות תוארו בפירוט לצורך הערכת גיל ומין הנקברים, וכן נרשמו תכונות אפיגנטיות. הערכת גיל הנקברים נעשתה על פי דרגת השחיקה של השיניים (Hillson 1993:176–201). בעצמות הארוכות נמדדו הקוטר הוורטיקלי של הראש הפרוקסימלי של עצם הירך ושל הרוחב האפיקונדילרי של החלק הדיסטלי של עצם הזרוע. נתוני הערכת הגיל והמין שנתקבלו מהגולגלות, הלסתות והעצמות הארוכות אוחדו, והתקבל החתך הדמוגרפי של אוכלוסיית הנקברים במערה (טבלה 1). הגולגלות שהתגלו במערה השתמרו טוב, ועל כן אפשר היה להעריך את המין של מרבית הפרטים הבוגרים: זוהו לפחות עשרה פרטים ממין זכר ושני פרטים ממין נקבה. בעצמות הארוכות התגלו לפחות שלושה מקרים ברורים של פתולוגיות: שבר בצוואר עצם ירך צד ימין, ובו כתוצאה מאיחוי השבר נוצר גידול עצם ניכר סביב צוואר הירך שללא ספק הגביל את התנועה של מפרק זה (איור 1:8); שבר בעצם שוק צד שמאל שהתאחה בשליש המרכזי של הדיאפיזה (איור 2:8); ונפיחות ונקבוביות ניכרות של הדיאפיזה בעצם שוק צד שמאל (איור 3:8), המלמדות על פגיעה זיהומית. חלק ניכר מהעצמות שהתגלו במערה זו לא נבדקו באופן יסודי ולפיכך אי אפשר לערוך סטטיסטיקה של תדירות הפתולוגיות שתוארו. לעומת זאת, הגולגלות כולן, ובהן 10 כיפות גולגולת ו-19 ארובות עיניים שנשתמרו טוב, נבדקו במטרה למצוא נקבוביות בכיפת הגולגולת ובגג ארובות העיניים, אך התוצאות מראות היעדר פגיעות.
עצמות האדם שנתגלו במערה מייצגות לפחות 16 פרטים, ובהם 14 פרטים בוגרים ושני ילדים. למרות המדגם הקטן ניכר כי החתך הדמוגרפי שונה מזה הצפוי באוכלוסיית נקברים כפרית רגילה. ראשית, מבין הפרטים הבוגרים זוהו לפחות 10 פרטים ממין זכר, לעומת שני פרטים בלבד ממין נקבה. כמו כן, רוב הפרטים מתו לאחר גיל 40. תוחלת החיים בתקופות ההלניסטית והרומית הייתה נמוכה מארבעים שנים (Nagar and Torgë 2003). חתך דמוגרפי דומה התגלה במנזרים מהתקופה הביזנטית, כדוגמת ח'אן אל-אח'מר (Hershkovitz et al. 1993) ואום ליסאן (Seligman forthcoming). הפתולוגיות שהתגלו בעצמות, ובהן שברים שהחלימו ופגיעה זיהומית והעדר מוחלט של נקבוביות בגג ארובת העיניים מלמדים אולי על עמידות יחסית של האוכלוסייה למחלות, שעולה בקנה אחד עם משך החיים הארוך יחסית. ייתכן שעצמות האדם שהתגלו במערה השתמרו משלב הקבורה המאוחר בתקופה הביזנטית, ואפשר כי המערה שימשה אז תושבים של מנזר סמוך שטרם התגלה.
 
טבלה 1. הערכת גיל הפרטים שנקברו במערת הקבורה
 
הערכת גיל (בשנים)
תינוק–4
5–9
10–19
20–29
30–39
40–49
50–59
<60
גיל לא ידוע
מספר הפרטים
1
1
 
3
2
4
2
2
1 (<30)