נחשפו שרידי מחצבת גיר רך (2 מ' עומק מרבי). החציבה נעשתה במדרגות חציבה היורדות ממזרח, מצפון וממערב אל עבר מרכז השטח (3–6 מדרגות) ובו משטח סלע רחב (8 מ' אורך, 5 מ' רוחב) שנוצל לחציבה עד תום (איורים 4, 5). סימני החציבה נראים היטב במערב בדופן הסלע, וכן בכמה תעלות חציבה רדודות (0.2 מ' אורך, 0.10–0.15 מ' רוחב). הסימנים מעידים על חציבה במכשיר רחב חוד ובמכות אלכסוניות קצובות באורך של כ-0.3 מ'.

 
בחלק מהמדרגות ועל המשטח התחתון, הובחנו חריצים ששימשו תעלות ניתוק לאבנים (איור 6) והן מאפשרות לשחזר את גודלם של חלק מהאבנים (לדוגמה: 0.7 מ' אורך, 0.45 מ' רוחב, 0.3 מ' גובה). עפר ופסולת סיתות ממלאים את חלקה העמוק של המחצבה, ומעליהם מילוי עפר נוסף. במילויים נמצאו חרסים ספורים מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית.
 
השטח שנחפר הוא חלק קטן ממערך חציבה גדול בנחל צופים בתקופת בית שני שכלל מערות קבורה, הבולטת בהן היא מערת אום אל-עמד שמצפון-מזרח לחפירה (סקר ירושלים, האזור הצפוני-מזרחי: 67, אתר 162). החללים הפגועים מדרום לחפירה ומערת הקבורה המונומנטלית במעלה הנחל מעידים כי האזור שימש הן לחציבת אבני בנייה הן לחציבת מערות קבורה. המחצבה הניבה מאות קילוגרמים של אבני בנייה במגוון גדלים ויצאה מכלל שימוש ככל הנראה במהלך התקופה הרומית. במאה הכ' לסה"נ התחדשה החציבה באזור לפרק זמן קצר.