התגלו שני קירות בנויים מאבני גוויל, מטויחים ומושתתים על הסלע (W201 ,W200; איורים 3, 4). הקירות תוחמים מבנה קבר (לפחות 0.7×2.9 מ') הבנוי בציר מזרח–מערב. סביב הקבר נחפרה קרקע סטרילית, ללא ממצאים (L102), וגם בבור בדיקה (2×4 מ') שנחפר מצפון-מזרח לקבר לא התגלו ממצאים ארכיאולוגיים. יש להסיק מכך שהקבר נבנה בתוך בור שנכרה באדמה סטרילית. בתוך הקבר נחפרה אדמה חומה בהירה

(L103, L101) ובה חרסים רבים ושברי עצמות אדם. החרסים והעצמות התגלו בעיקר בשליש העליון של תא הקבר (L101).

מכלול כלי החרס שהתגלה אופייני לסוף התקופה הביזנטית ולראשית התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הו'–הח' לסה"נ). התגלו שלוש קערות עשויות טין אדום מפולם היטב וצרופות היטב ממשפחת Late Roman C Ware (LRC). לאחת שפת T, דופן ישרה וטביעת גלגלת מתחת לשפה (איור 1:5); לשנייה שפת מדף מעוגלת בקצה, דופן מעוגלת וטביעת גלגלת מתחת לשפה (איור 2:5); ולשלישית שפה משולשת ועליה צילוע (איור 4:5). בממצא גם קערה עשויה מטין חום-כתום עם שפת מדף המתוארכת לתקופה האסלאמית הקדומה (איור 3:5;Magness J. 1993. Jerusalem Ceramic Chronology: Circa 200-800 C.E. Sheffield. p. 149); צפחת עם צוואר קצר מאוד דמוי ספלול המתוארכת למאות הו'–הז' לסה"נ (איור 5:5; Atiqot 25: 165); שבר בסיס מחודד ומצולע של קנקן עזה המתוארך למאה הו' לסה"נ (איור 6:5; חדשות ארכיאולוגיות 116:111); ושבר של קנקן שק בעל צוואר זקוף ושפה חתוכה כלפי פנים המתוארך לסוף התקופה הביזנטית ולראשית התקופה האסלאמית הקדומה (איור 7:5; Atiqot 25: 164).
 
על פי בדיקות שנעשו סביב החפירה נראה כי הקבר הוא השריד הקדום היחיד בסביבתו הקרובה. ככל הנראה זהו קבר מוסלמי בקצה הדרומי של שדה הקבורה שהשתרע מדרום למסגד אימאם עלי וקטעים ממנו נחשפו בחפירות אחרות (חדשות ארכיאולוגיות 98:109–99, חדשות ארכיאולוגיות 123). שרידי השכבה הארכיאולוגית שהייתה פני השטח בעת כריית הקבר הוסרו ככל הנראה בעבודות סלילת הכביש שנעשו לפני החפירה, ולכן הקבר, שחדר עמוק אל תוך הקרקע, היה הממצא היחיד בחפירה. שברי כלי החרס שנמצאו בתוך הקבר מתוארכים לסוף התקופה הביזנטית ולראשית התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הז'–הח' לסה"נ), וככל הנראה נגרפו מפני השטח הקדומים עם הקרקע ששימשה לכיסוי הקבורה. לכן חרסים אלה אינם בהכרח מתארכים את כריית הקבר, אלא קובעים מהו הסף הקדום ביותר לתיארוכו.