בחודש יוני 2010 נערכה חפירת הצלה צמוד לגדר הביטחון המערבית של מושב אורה (הרשאה מס' 5936-A; נ"צ 21438-50/62918-28; איור 1) בעקבות פגיעה באתר עתיקות. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי פ' בצר, בסיוע י' אוחיון (מנהלה), א' האג'יאן (מדידות) וד' לוי (GPS).
החפירה נערכה בתחום אתר העתיקות עין שריג (דרום), במדרון תלול שבו טרסות חקלאיות רבות, כ-300 מ' ממזרח למעיין עין שריג שבצדו תעלות ובריכה מטויחת. בין המעיין לבין שטח החפירה הובחנו שרידי מבנים, אבן בנייה גדולה שהשתייכה אולי למבנה מימי הביניים (איור 2), מערת קבורה שהפכה בשימוש משני למערת מגורים (איור 3) וסימני חציבות.
בשולי האתר במזרח נחשפו מתקן מטויח, מחצבה וחצר של מערת קבורה (איור 4).
שטח החפירה חולק לשני חלקים המרוחקים כארבעה מטרים זה מזה.
במערב נחשף מתקן חצוב ומטויח בטיח לבנבן-אפרפר, ייתכן מתקן אגירה. המתקן כולל רצפת טיח (L14; מידות 2.0 X2.6מ', 1–4 ס"מ עובי; איור 5) הניגשת בדרום-מזרח לדופן מטויחת (W1; אורך 2 מ', גובה 0.24 מ') ובצפון-מזרח למדרגת סלע שחלקה התחתון נחצב כמדף וטויח (0.6 מ' גובה; איור 4: חתך 2–2). הדופן הצפונית-מערבית של המתקן לא השתמרה והדופן הדרומית-מערבית נהרסה בעבודות הטרקטור.
במזרח נחשפו שלוש מדרגות חצובות, חלק ממחצבה עתיקה. המדרגה המערבית (L11; מידות 0.7 X1.2מ', 0.35 גובה; איור 6) שבה נחשפו קווי ניתוק, נפגעה בעבודות הטרקטור. מעל מדרגה 11 נמצאה מדרגה קטנה נוספת (0.5 X0.5מ', 0.15 מ' גובה). המדרגה המזרחית (L10; מידות 1 X2מ', 0.85 מ' גובה) נפגעה חלקית, כנראה בפעולות חציבה בנות זמננו שהותירו בסלע חורים להטמנת חומר נפץ.
מתחת למדרגה 10 נחשפה חצר של מערת קבורה שנפגעה מצינור בן זמננו ומעבודות החציבה והטרקטור (לפחות 1.30 X3.45מ', 2.1 מ' גובה; איור 4: חתך 1–1). הדופן הצפונית של החצר שקועה מתחת לבליטת סלע (כ-0.4 מ' אורך) וחצוב בה פתח מלבני
(0.54–0.48 X0.61מ') המוקף מסגרת חצובה (כ-0.1 מ' עובי; איור 7). הפתח מוליך אל חדר קבורה (0.7–1.3 מ' גובה לפחות) שבו חצובים שבעה כוכים שמידותיהם אינן אחידות: שניים בדופן המערבית (1, 2; 1.5 X 1.1 מ', 0.4 X0.6מ'; איור 8); שלושה בדופן הצפונית, שאחד מהם לא גמור (3–5; 1.80 X 1.8 מ', 0.45 X 0.4 מ', 0.9 X0.2מ'); וכנראה שניים בדופן המזרחית (6, 7; לא נחשף; 0.44 X1.60מ'). כוך 4 גדול בהרבה מהכוכים האחרים, ייתכן ששימש לקבורה זוגית או מעבר לחדר קבורה נוסף. בדופנו הצרה של כוך 5 זוהה בערך בחצי הגובה רמז לחלקו העליון של פתח, וייתכן שזהו מעבר לכוך או חדר קבורה נוסף. המערה, שלא נחפרה, נתגלתה פרוצה ומלאה סחף.
בחפירה נתגלו חרסים לא אינדיקטיביים וממצאים בני זמננו שנסחפו במדרון התלול, ועל כן אי-אפשר היה לתארך במדויק את השרידים שנחשפו. עם זאת, אפשר לשייך את שתי מערות הקבורה – זו שליד המעיין וזו שתועדה בחפירה – לקבוצת מערות הכוכים המאפיינת את הקבורה בירושלים ובסביבתה בתקופת הבית השני (ר' ע' קלונר וב' זיסו. תשס"ג. עיר הקברים של ירושלים. ירושלים).