צלמית החרס שנמצאה היא צלמית תבליט שעליה דמות אישה עירומה (6.7 ס"מ אורך, 3.7 ס"מ רוחב, 2 ס"מ עובי; איור 1); ראשה וכפות רגליה לא השתמרו. הצלמית נעשתה בטין חום אדמדם ובו מעט גריסים לבנים. האישה העירומה מוצגת בתנוחה חזיתית וידיה תומכות את שדיה. רגליה ישרות וצמודות זו לזו ובחיבור הירכיים והאגן ירך אחת גבוהה מהאחרת. צדה האחורי גבנוני ולא מעובד (איור 2). בחלקו התחתון צד זה שטוח ובחלקו העליון יש רכס אורכי בולט. צלמיות תבליט כמו זו נעשו ברובן בדפוס פתוח, הדגישו את העמדת הדמות הבולטת בחזית ונעדר מהן עיטור או עיבוד בגב הלוח. כאשר נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות מסודרות הן תוארכו לתקופת הברונזה המאוחרת. צלמית דומה נמצאה בחפירות תל לכיש (Ussishkin D. 2004. The Renewed Archaeological Excavations at Lachish, Vol. III. Tel Aviv: 1573, 1577 Fig. 23.53:5). בשתי הצלמיות ניתן להבחין בדמיון בהעמדת הדמות, ברוחב (2 ס"מ), באורך הרגליים, בדרך הצגת הירכיים, באורך פלג הגוף העליון (3 ס"מ) ובתנוחת הידיים. מגודלן השונה של הלוחיות אפשר לקבוע כי הן לא נעשו בדפוס אחד.     

 
צלמיות נשים עירומות דוגמת הצלמית מחורבות שוכה נפוצות בתקופת הברונזה המאוחרת במרחב הארץ ישראלי. הן כונו בעבר 'צלמיות עשתורת'. בצלמית שנמצאה לא ניתן לקבוע את זהות הדמות בהעדר מוטיבים שהם סממנים מובהקים לאלוהות כמו תלתלי חתחור, קובע קרניים, פרחי לוטוס או דמות העומדת על חיה. צלמית זו והשוואתה לצלמית שנמצאה בחפירות לכיש מוסיפה מידע לתפוצת האתרים מתקופת הברונזה המאוחרת בשפלת יהודה. באתר שנסקר בעבר נמצאה עדות ליישוב בתקופת הברונזה המאוחרת, אך היקפו ואופיו יכולים להילמד רק מחפירה ארכיאולוגית מקיפה.