בחודשים ינואר ופברואר 2010 נערכה חפירת בדיקה בפארק עופר ברמלה (הרשאה מס' 5839-A; נ"צ 186522-622/647892-8018), לאחר שהתגלו שרידים עתיקים בעבודות לקראת הקמת מגרש כדורגל. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון עיריית רמלה, נוהלה על ידי ר' טואג, בסיוע א' האג'יאן וב' אנטין (מדידות ושרטוט), א' פרץ (צילום), נ' זאק (תוכניות), י' קופרשמידט (מעבדת מתכות) וד"צ אריאל (נומיסמטיקה).
בחתכי בדיקה שנערכו באתר נחשפו בעומק של סנטימטרים אחדים מתחת לפני השטח שרידי בנייה משני צדי מסלול ריצה. כהכנה לחפירה פורק קטע ממסלול הריצה (כ-40 מ' אורך) ונפתחו שישה ריבועים סדורים בטור (1–6; איור 1). נחשפו שרידי בנייה וחרסים רבים, שעיקרם מן התקופה העבאסית (המאה הט'–ראשית המאה הי' לסה"נ). שכבת האדמה העליונה בשטח היא אדמת חמרה קשה (105–L100), מתחתיה התגלתה שכבה של חול חרסיתי בגוון אדמדם
(L113 ,L107–111) ומתחתיה נחשפה בעומק משתנה בכל הריבועים שכבה של אדמת חרסית מהודקת בגוון אפור-ירקרק ללא ממצא. שרידי הבנייה נבנו אל תוך שכבת החול החרסיתי ויסודותיהם הונחו על אדמת החרסית המהודקת.
בחפירה נרחבת שנערכה בשנת 1998 במרחק כ-100 מ' ממזרח לכאן נחשפו שרידי מבנים, מערכות ניקוז, מתקנים וממצא קטן רב, ששויכו לשני שלבים שהעיקרי בהם מתוארך לתקופה העבאסית (המאות הט'–הי' לסה"נ). מן החפירה עולה כי האתר ניטש בזמן כלשהו במאה הי"א לסה"נ (עתיקות 49: 99–57).
ריבוע 1. נחשפו שני קירות של מבנה (W203 ,W202; איור 2), שהשתמרו לגובה נדבך היסוד. קיר 202 (1.5 מ' אורך השתמרות, 0.6 מ' רוחב) נבנה בציר מזרח–מערב משני פנים של אבנים, אבני גיר בינוניות מסותתות (0.2×0.4×0.6 מ') בפן החיצוני ואבני גוויל קטנות מסותתות חלקית בפן הפנימי. נראה שקיר 202 תחם את המבנה מדרום. קיר 203 נבנה בציר צפון–דרום באבני גוויל קטנות. קצהו הדרומי של הקיר לא השתמר, אך נראה כי הוא ניגש אל קיר 202 מצפון. בחפירת הריבוע התגלו חרסים מן המאה הט'–ראשית המאה הי' לסה"נ. שני הקירות נבנו על אדמת חרסית מהודקת בגוון אפור-ירקרק.
ריבוע 2. התגלו חרסים רבים מן התקופה העבאסית (המאה הט'–ראשית המאה הי' לסה"נ).
ריבוע 3. נחשף קיר, שנבנה באבני גיר מסותתות (W201; אורך השתמרות 2.1 מ', רוחב 0.4 מ'), והשתמר לגובה נדבך היסוד. הפן החיצוני של אבני הקיר סותת היטב ואילו הפן הפנימי של האבנים סותת גס. הקיר נבנה על אדמת חרסית מהודקת בגוון אפור-ירקרק.
ריבוע 4. נחשף בור ספיגה עגול (L112; איור 3), שנבנה באבני גוויל בבנייה יבשה. חלקו העליון של הבור נפגע. בדופן הצפונית של הבור הובחנה תשתית של תעלת ניקוז שהוליכה אליו, העשויה מטיט אפור על בסיס סיד. הבור נבנה אל שכבת חול חרסיתי אדמדם (L108), ונדבך היסוד שלו מונח על אדמת חרסית מהודקת בגוון אפור-ירקרק. בחפירת תעלת היסוד של הבור (L114) התגלו חרסים מן המאה הט'–ראשית המאה הי' לסה"נ.
ריבוע 5. התגלו חרסים רבים מן המאה הט'–ראשית המאה הי' לסה"נ.
ריבוע 6. נחשף בור ספיגה עגול (L106), שנבנה באבני גוויל בבנייה יבשה והשתמר כמעט בשלמותו. גם בור זה נבנה אל שכבת החול החרסיתי האדמדם (L107) ונדבך היסוד שלו נבנה על אדמת החרסית המהודקת. בחפירה סביב הבור ובתוכו התגלו חרסים מן המאה הט'–ראשית המאה הי' לסה"נ.
הממצא הקרמי רב, והוא כולל ברובו כלים ביתיים המתוארכים לתקופה העבאסית (המאה הט' ועד ראשית המאה הי' לסה"נ), ובהם קנקנים, סירי בישול, קערות, קדרות, ספלים, צפחות ופכיות, לרבות כלים מטיפוס ח' מפג'אר. המכלול הקרמי דומה מאוד לזה שהתגלה בחפירה שנערכה ממזרח לכאן (עתיקות 49: 82–63), ולכן אין ספק ששרידי הבנייה שנחשפו כאן קשורים למכלול המבנים שנחשפו בחפירה ממזרח לאתר. הממצא הקרמי כולל גם מעט שברי כלים, בעיקר ספלים, מן התקופה האומיית (המאה הח' לסה"נ) וכן שלושה חרסים שהתגלו בשכבת החול החרסיתי המתוארכים לתקופת הברזל 2. בכמה חפירות אחרות ברמלה התגלו חרסים מעטים מתקופת הברזל ללא שרידי בנייה. אפשר שמקורם של חרסים אלה בבתי חווה ששכנו בעורף החקלאי של העיר לוד בתקופת הברזל. בחפירת פני השטח (L103) בריבוע 4 התגלה מטבע פלס אומיי (פוסט רפורמה; ר"ע 120962), המתוארך למחצית הראשונה של המאה הח' לסה"נ.