זוהו שלוש תקופות של פעילות, לא תמיד בסטרטיגרפיה אופקית, שתוארכו למחצית המאה הי"ב–ראשית המאה הי"ג לסה"נ, המאה הי"ג לסה"נ והתקופה העות'מאנית (איור 2). מצבורים ובהם חרסים מהתקופה ההלניסטית נמצאו במפלסים הנמוכים. החפירה לא העמיקה עד לקרקע הטבעית ולפיכך לא ניתן היה לאמוד את ההיקף האמיתי של השרידים מהתקופה ההלניסטית.

 
התקופה ההלניסטית
נחשפו שרידים דלים שלא ניתן היה להעלותם על תוכנית. ההשתמרות הגרועה של השרידים ההלניסטיים היא בשל השימוש המשני שנעשה באבני הבנייה בימי הביניים – קומת מרתף מהתקופה הצלבנית (המאה הי"ג לסה"נ) שנבנתה לתוך השכבות הקדומות וכן בשל פעילות חפירה עות'מאנית. השרידים נמצאו בכמה תעלות שנחפרו בשטח והכילו בעיקר אדמה חומה כהה מעורבת בחרסים מהתקופה ההלניסטית. באחת התעלות נמצאו שני מטבעות מהמאה הב' לפסה"נ.
 
התקופה הצלבנית (אמצע המאה הי"ב–ראשית המאה הי"ג לסה"נ)
השרידים מהמאה הי"ב לסה"נ דלים למדי אף שכללו, מלבד מילויי האדמה שבהם חרסים, קטעים אחדים של קירות, רצפות ותעלת מים. גם משרידים אלה לא עולה תוכנית בשל בנייה צלבנית במאה הי"ג ופעילויות בתקופה העות'מאנית. דומה שהשרידים מתאימים למתאר הכללי של מבנים צלבניים בשכבות היישוב מימי הביניים בחפירות אחרות בעכו (חדשות ארכיאולוגיות קח: 17–24). השרידים כללו רצפה עבה עשויה מאדמה וטיח ממזרח לקיר 207W. הרצפה הייתה שייכת ככל הנראה למבנה מהמאה הי"ב לסה"נ שנהרס בבנייה מאוחרת. שני קטעי רצפות אחרים בעלי אופי דומה נמצאו ממערב ומדרום. אף ששני הקטעים היו נמוכים בכ-1 מ' מהרצפה העבה, נראה שגם הם מתוארכים למאה הי"ב לסה"נ. הפרשי הגובה מוסברים במבנים מדורגים במדרון היורד לכיוון הים. קטעי הרצפות בדרום ובמערב היו קשורים לשתי מדרגות שעלו לדרום ולקטע אחר של רצפה שחלקו הגדול ממשיך מתחת למחיצת החפירה. בקטע המערבי של הרצפה, קרוב למחיצות הריבוע בצפון ובמערב, נמצא קטע של תעלת מים מטויחת שכיוונה צפון–דרום, מכוסה בלוחות אבן.
הרצפות תוארכו למחצית המאה הי"ב–ראשית המאה הי"ג לסה"נ בעיקר על סמך כלי החרס. ראוי לציון מספרם הרב של שברי קערות מזוגגות מטיפוס 'Aegean Ware' שנמצאו במילוי מעל קטעי הרצפה בדרום ובמערב. במילוי נמצאו גם שבבי אבן שמקורם בפעילות מאוחרת של שודדי אבן.
 
התקופה הצלבנית (המאה הי"ג לסה"נ)
נחפרו שרידי מבנה מסיבי (6×11 מ' שטח חשיפה) שנמשכו מעבר לגבולות החפירה. למבנה היו כנראה קומות אחדות ואיכות בנייתו עולה על זו של המבנים הפרטיים. השרידים שנחשפו הם יסודות קומת המרתף ואין בהם די כדי לבאר את תפקודו של המבנה. מיקום המבנה ברצף הסטרטיגרפי והממצא שנחשף בו מעידים שהוא נבנה בראשית המאה הי"ג לסה"נ ונהרס בסופה של מאה זו.
המבנה נבנה לתוך מבנה שקדם לו מן המאה הי"ב לסה"נ ולעתים מעליו ומעל מילוי מלאכותי במערב. בין שרידי המבנה המסיבי נמצאו שלוש אומנות גדולות וחלק מיסודותיהן שכנראה תמכו את הקומות העליונות של הבניין. מקומת המרתף (6×6 מ') השתמרו רק הקירות המזרחי (W207) והצפוני (W116). קיר 116 בנוי מאומנות מונוליתיות במרווחים של 3 מ' וביניהן אבני כורכר מקומיות ומסותתות ומעט טיט שנוסף לחיזוק. קיר 207 בנוי מאבני כורכר מקומיות ומסותתות בגסות וטיט והפן שלו היה מטויח כולו. הקיר המערבי של קומת המרתף (W112) שרד חלקית בקטע הצפוני ואילו הקטע הדרומי חסר. תעלת שוד ברורה מאוד מעידה כי הקיר הדרומי נשדד לחלוטין בתקופה העות'מאנית. נותרה אומנה אחת, קרוב לקיר 207 ונראה כי בניית הקיר הדרומי דמתה לזו של הקיר הצפוני. הקיר הצפוני נמשך מערבה לפחות 3 מ' נוספים ונראה כי קומת המרתף כולה המשיכה בכיוון זה. עם זאת, ההפרעות מהתקופה העות'מאנית הרסו את כל המבנים הקדומים. חדר המרתף ששרד מחולק לשני חלקים בקיר מפריד (W218) שהיה בנוי ומטויח כמו קיר 207; החלק הדרומי גבוה במטר אחד מהחלק הצפוני ובשני החלקים היו רצפות טיח. הצד המזרחי של החלק הצפוני במרתף היה מכוסה וחתום במפולת אבני בנייה, חלקן אבני גזית מסותתות למשעי ואחרות מסותתות גס. במפולת היו גם קורות עץ חרוכות המעידות כי המבנה נהרס בשרפה עזה קודם להתמוטטות הקירות. בחפירת המפולת נחשפה רצפה שעליה מפוזרים שברי כלי חרס, וכן כלים וחלונות זכוכית, כולם מתוארכים למאה הי"ג לסה"נ. בחפירת הצד הדרומי של החלק הצפוני, שבו היה חסר חלק מהרצפה, נחשפו ממצאי אבן ושיש מגוונים שהיו סדוקים וחלקם בלט מעל הרצפה. בהמשך החפירה מתחת לרצפה נחשף אוצר של כ-300 פריטי שיש צבעוני, ככל הנראה ביזה (spolia; איור 3).
פריטי השיש נמצאו בשתי קבוצות, מזרחית ומערבית. הקבוצה המזרחית נמצאה מתחת לרצפה ובמקביל ליסודות קיר 207 (איור 4). היו בה שורות של אריחי שיש קטנים, לוחות שיש וצלב. בקבוצה המערבית היה מגוון גדול יותר של פריטים (איור 5), בהם משקופים מסותתים היטב המונחים במקביל זה לזה ומעליהם עמודים קטנים המונחים זה ליד זה בשורות ובטורים. נוסף על אלה הונחו לוחות גדולים בניצב כדי לתמוך בלוחות הקטנים יותר שהונחו למעלה. העמודים הקטנים היו מונחים מעל מילוי עבה (0.25 מ' עובי) שכנראה הונח כדי להגן על הפריטים התחתונים. מעל הונחו לוחות שיש במגוון גדלים ועמודי שיש חתוכים. נראה שאוצר השיש הוא ביזה ממבנים רומיים וביזנטיים שלוקט בכוונה תחילה. השיש יובא מיוון (cipollino verde, verde antico, portasanta) ומאסיה הקטנה (greco fetido, pavonazzetto, occhio di pavone, breccia coralline, alabatro fiorito) וכן נמצא פורפיר אדום ממצרים. באדמה מתחת לרצפה ובין פריטי הצור נמצאו שברי כלי חרס מהמאה הי"ג לסה"נ המעידים על הטמנת פריטי השיש במהלך מאה זו.
הרצפה העליונה בחלק הדרומי של המרתף השתמרה רק בצדה המזרחי בשל הפעילות העות'מאנית הענפה בצד המערבי. מעל הרצפה נמצא לוח שיש שבור ושרוף בחלקו ומתחתיו לא היה כל ממצא נוסף. נחפרו תעלות יסוד של אומנות מסיביות ובהם נמצאו שברי כלי חרס מן המאה הי"ג לסה"נ. שרידים אחרים מתקופה זו נמצאו מעבר לקיר הצפוני של המרתף. השטח הצר היה קשה להבנה אולם הוא הכיל שכבה עבה ושרופה מאוד שבה כמות גדולה של פיח, שברי טיח לבן וכלי חרס רבים מהמאה הי"ג לסה"נ, בהם קנקן שבור. בשל מגבלות זמן נחפר רק שטח קטן ולא ברור אם השרידים נמצאו באתרם או הוסטו בהפרעות של הפעילות העות'מאנית.
דומה שהמבנה נהרס בקיץ 1291, כאשר עכו נפלה לידי הכובשים הממלוכים, כפי שמתועד במקורות היסטוריים מהתקופה ובממצאים מחפירות אחרות בעיר. רק קומת המרתף ואוצר השיש שנקבר מתחת לרצפה שרדו את שוד האבנים מהתקופה העות'מאנית.
 
התקופה העות'מאנית (המאות הי"ח–הי"ט לסה"נ)
עכו נותרה בשיממונה עד לשלהי המאה הי"ז לסה"נ ושבה למעמד של מרכז מסחרי רק במחצית המאה הי"ח לסה"נ. בתקופה זו הוקמו בה ביצורים אף ששטח החפירה היה מחוץ לשטח המבוצר. דומה שהפעילות העות'מאנית באתר התרחשה בעת בניית הביצורים בעיר בראשית המאה הי"ט לסה"נ. פעילות זו כללה את הקמתה מחדש של חומת העיר, בניית סוללות עפר (ברביקנים) בצד החיצוני של החומה ופילוס השטח שבקדמת הביצור. בעקבות זאת דומה שהאתר שימש 'מחצבה' לאיסוף אבני בנייה מהמבנים הצלבניים שנהרסו כדי לבנות את חומת העיר. בפילוס השטח בקדמת החומה הושקעה עבודה רבה ומאומצת, שניכרה גם בכל שטח החפירה בשלוש פעילויות עיקריות: (1) תעלת שוד של קיר בכיוון מזרח–מערב (W237) השייך לקומת המרתף במבנה הצלבני; (2) תעלה או בור שנחפר ממערב לקיר המערבי של המרתף ובמקביל לו והכיל חול ושבבי אבן, וכן חרסים מהתקופות ההלניסטית והצלבנית ופגז תותח בתחתיתו; (3) שרידים של אבני גזית, אבני גוויל קטנות, שברי טיח ושבבי אבן (איור 6). אלה הם שרידים של סיתות מחדש של האבנים באתרן אחרי שהקירות הצלבניים נשדדו. מעליהם היה משטח אדמה מהודקת וטיח ונמצאו בו כדורי רובה מעופרת. זהו כנראה אחד המשטחים המפולסים בקדמת החומה וסוללות העפר, שנועדו למנוע מתותחי האויב להיות מוצבים גבוה מהחומה.
יש לציין שלא נמצאו חרסים מהתקופה העות'מאנית, מלבד מקטרות אחדות. הממצא היחיד מהתקופה הינו פגז התותח וכדורי הרובה מעופרת שסייעו בתיארוך השרידים.
 
תוצאות החפירה שברובע מונמוזר מהתקופה הצלבנית מתאימות לתוצאות החפירות האחרות ברובע זה ולמידע ממקורות היסטוריים המתייחס לשינויים שנערכו בעיר בתקופות אלו.
מהתקופה ההלניסטית נחשף רק ממצא קטן והיעדר ממצא אדריכלי מתקופה זו מקשה על הבנתו. אין כל עדויות ליישוב בתקופות הרומית, הביזנטית והאסלאמית הקדומה שמהן נחשפו רק חרסים ומטבעות אחדים.
בתקופה הצלבנית (מחצית המאה הי"ב–ראשית המאה הי"ג לסה"נ) היה כל שטח החפירה מיושב, כנראה ביחידת מגורים אחת או יותר, על פי קטעי הרצפות ושברי כלי החרס שנתגלו. עם זאת לא ניתן לשחזר את תוכנית המבנה בגלל ההרס שגרמה הבנייה בתקופה הצלבנית המאוחרת (המאה הי"ג לסה"נ). נראה שהרס זה התרחש בתקופה שאחרי תפיסתה המחודשת של עכו בידי הצלבנים במהלך מסע הצלב השלישי (1191), כאשר ירושלים ופנים הארץ לא הוחזקו כבר בידי הצלבנים. עכו הפכה אז לבירת הממלכה הצלבנית ובעקבות זאת היא גדלה והתפשטה בהגיע תושבים חדשים. נראה שמחירי הבתים עלו במהירות ככל שהעיר נעשתה צפופה יותר והיה צורך להחליף מבנים נמוכים במבנים גדולים יותר ובעלי שלוש ואף ארבע קומות. דומה כי כך היה בשטח החפירה. אחד השינויים החשובים בשטח היה בנייתו של מבנה גדול שממנו שרדו שלוש אומנות מרובעות מוצקות ומרתף. מבנה העל נהרס עקב פירוק ושוד הקירות בתקופה העות'מאנית. המרתף שרד מפני שקירות המבנה התמוטטו לתוכו וחתמו את רצפתו. עם זאת, מממצאי החפירות, הקודמת והנוכחית, נראה שלמבנה היו חלונות עם אריחי זכוכית המעידים על מבנה ציבורי או דתי. התרומה החשובה של החפירה היא ללא ספק מטמון פריטי השיש שנחשף מתחת לרצפת המרתף. פריטים אלה נקברו במתכוון מתחת לרצפה בשל הערך הגבוה מאוד של spolia משיש במאה הי"ג לסה"נ. ממקורות כתובים בני התקופה ידוע שבימי הביניים נשדדו פריטי ארכיטקטורה משיש ממבנים ומחורבות כדי לסחור בהם לצורכי מחזור או שימוש חוזר בבנייה.
אפשר להניח שבעל האוצר שהיה סוחר או אסף את הפריטים לצרכיו האישיים, היה מודע לאסון המתקרב ולכן קבר את פריטי השיש היקרים עד יעבור זעם, אולם הוא מעולם לא חזר לחפש את המטמון. זוהי המחשה של המאורעות הדרמטיים שהתרחשו בשנת 1291, כאשר עכו הצלבנית נכנעה סופית לכיבוש הממלוכי. אחרי פער של כ-400 שנים, חזרה הפעילות לאתר בשתי המאות האחרונות של התקופה העות'מאנית. עיקר הפעילות הייתה של איסוף אבני בנייה ופילוס לקראת הקמת קו ביצור מחודש בשלהי התקופה העות'מאנית. גבולות העיר התכווצו בתקופה זו ושטח החפירה נותר מחוץ לחומת העיר החדשה.