מתחת לשכבת פני השטח התגלו שרידים של צינור ניקוז, שניקז את חצר הטיולים של הכלא המנדטורי ממזרח, וחצה את מתחם השאד'לייה מערבה, לים. הצינור עשוי יציקת בטון עם ציפוי זיגוג חום כהה. מכל השטח הוסרה שכבת מילוי שבה אשפה מודרנית (0.5 מ' עובי). מתחת לשכבה זו השתנה המילוי לאדמת חול בגוון אפור בהיר, עם שברי כלי חרס מהתקופה העות'מאנית (המאות הי"ט–הכ' לסה"נ). בעומק 1.5 מ' מפני השטח התגלו שרידי קמרון בנוי אבני גזית בינוניות מכורכר (איור 2), שכיוונו מזרח–מערב. הקמרון שייך לאגף המערבי של המרכז ההוספיטלרי מן התקופה הצלבנית, שנחפר בשנים 1991–1998 (אבישר ושטרן תשנ"ד). ממצא זה אישש את קיומו של האגף המערבי, שעד כה היה בגדר השערה בלבד. הקמרון נפגע בעת עבודות בניית ארמון השליט דאהר אל-עומר (1750–1775), שהפך לבית כלא בתקופה המנדטורית. עם גילוי שרידי הקמרון, ובעקבות גשמים עזים שמילאו את ריבוע החפירה בסחף, הוחלט שלא להמשיך בבדיקה בשל בעיית בטיחות וסכנה לפגיעה בממצא.