בחודשים אוגוסט וספטמבר 2007 נערכה עונת החפירות הראשונה באתר הניאוליתי בייסמון (רשיון מס' 80/2007-G; נ"צ — רי"ח 254035-88/776828-7155; רי"י 204035-88/276828-7155). החפירה, מטעם רשות העתיקות והמרכז הצרפתי הלאומי למחקר מדעי (CNRS), נוהלה על ידי ח' חלאיילה ופ' בוקנטין, בסיוע נ' סמואליאן (מנהל שטח, אוניברסיטת פריס I), ג' לה-דוסיר (כלי עצם; CNRS), י' יעקובי (מנהלה לוגיסטית), ע' ברזילי (צור) ול"ק הורביץ (ארכיאוזואולוגיה).
אתר בייסמון נמצא בשוליים המערביים של אגן החולה כ-10 ק"מ מדרום לקרית שמונה. אקלים ים תיכוני מתון ומקורות מים בסביבת האתר, כגון מעיינות עינן ואגמון היו מהמדרבנים העיקריים לייסודם של היישובים הפרהיסטוריים באזור, שאחד מהם היה עין מלאחה, אתר נטופי חשוב בלבנט. למערכת האקולוגית באזור זה תפקיד חשוב בהתיישבות הפרהיסטורית במרכז הלבנט בהציעה לתושבים אפשרות להתיישבות קבע. האתר בעמק הירדן התיכון שימש תוואי הגירה וסחר חליפין בכיוון מזרח–מערב וצפון–דרום. לפיכך אגן החולה מתאים במיוחד לחקר מערכות של ניצול הסביבה וכן העברה תרבותית וביולוגית בין קבוצות מתיישבים באזור.
האתר הניאוליתי של בייסמון נחקר בהרחבה מאז שנות החמישים, כאשר בריכות לגידול דגים נחפרו לתוך היישוב הניאוליתי והרסו חלק מהשכבות הארכיאולוגיות. בעקבות הניקוז שנעשה להקמת הבריכות נאסף מכלול נקק"ב גדול ונתחם שטח האתר (כ-100 דונם) על ידי א' אסף (אוצר המוזיאון הפרהיסטורי של אגן החולה בקיבוץ מעין ברוך). בשנת 1969 התחיל צוות צרפתי בראשותו של מ' לשבלייה
(CNRS) למפות את המבנים שניתן היה להבחין בהם על קרקעית בריכות הדגים, ובשנת 1972 נערכה חפירת הצלה בשטח של 70 מ"ר (Lechevallier M. 1978, Abu Gosh et Beisamoun, deux gisements du VIIème millenaire avant l'ere Chretiénne en Israël. Mémoirs et Travaux du Centre de Recherches Préhistoriques Français du Jérusalem 2. Association Paleorient, Paris).
נחשף מבנה מלבני עם רצפת טיח שהשתמרה היטב שאליו שייכים כמה קברים, שפע של חפצים ובהם שתי גולגלות מכוירות שלא תוארכו רדיומטרית. שלב ההתיישבות העיקרי מתוארך לתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב', אך נמצאו גם מצבורים מהתקופה הניאוליתית הקרמית ומתקופת הברונזה הקדומה כפי שמעידים הממצאים מחפירה שנערכה לאחרונה (הרשאה מס' 5107-A).
מטרת החפירה הייתה לבחון שטח גדול בחלק הצפוני-מערבי של האתר, בשטח בריכת הדגים מס' 11 (איור 1). באמצעות כלי מכני נוקה משטח של 3000 מ"ר ומתוכו נחפר קטע של 76 מ"ר (קטע E; איור 2) ונפתחו שלוש תעלות ארוכות (1–3) מעבר לשטח החפירה.
בחפירה בקטע E נחשפו ארבע שכבות:
שכבה 0 (עומק 10–30 ס"מ) כללה משקע לא מהודק חום כהה עשיר בממצאים ארכיאולוגיים. השכבה רדודה בדרום-מערב הקטע ומעמיקה לצפון-מזרח.
שכבה I (עובי 20-5 ס"מ) מורכבת ממשקע חום-אפור, עשיר בממצאים, שהכיל את מבני האבן העליונים.
שכבה Ia (עובי 30-10 ס"מ) הכילה משקע חום-אפור של גרגירים עדינים, דל יחסית בממצאים, שבו כמה פרטים אדריכליים כגון קטעי קירות וקטע של רצפת עפר מהודק.
שכבה Ib התגלתה בכמה שטחים לקראת סוף העונה. זהו משקע של גרגירים עדינים, דומה לזה של שכבה Ia, אך מהודק מאוד ועשיר יותר בכתמי פחם ואוכרה. נראה שהשכבה שתרעה על כל שטח החפירה.
בקטע E התגלו כמה שרידים אדריכליים (איור 3); שלושה מיוחסים לשכבה I. הראשון הוא קיר אבן (W200; אורך חשיפה 5.3 מ') שכיוונו צפון-מערב–דרום-מזרח. הוא נבנה משתי שורות אבנים מקבילות (20 ס"מ גובה השתמרות). נראה שהקיר הוא חלק ממבנה גדול שנחשף בחלקו. השריד השני, סמוך לקיר 200, הוא מבנה סגלגל (לוקוס 201) שבנוי מ-2–3 שורות אבנים. השלישי (לוקוס 206) הוא בור סגלגל שנחפר דרך שכבה Ia והרס חלק מרצפה 208. משכבת היישוב הקדומה (Ia) נחשפו עד כה חמישה פרטים, שלושה מהם קטעי קירות. קיר W202 (אורך השתמרות 2.4 מ') נבנה מאבנים ולבני בוץ. קיר W207 ניצב לקיר 202. בין קירות אלה היה משטח של חומר מטויח וקשה (20 ס"מ עובי), ייתכן שריד רצפת טיח (לוקוס 205) שלא השתמרה היטב. שריד נוסף היה שטח אבנים מוגדר היטב (לוקוס 208) שהכיל פריטי צור ועצם רבים, אולי רצפת חיים השייכת לאחד מהמבנים שנחשפו בחלקם.
התרבות החומרית הייחודית כללה מכלול צור עשיר שרובו להבי מגל, ראשי חצים ותוצרי טכנולוגיה נביפורמית (איור 4). רוב שרידי עצמות בעלי החיים זוהו זמנית כסוגי בר, כלומר שור הבר, חזיר בר וצבי בר. לעומת זאת שרידי הצאן היו מיעוט מכלל הממצא המזוהה.
מן החפירה עולה כי חלק זה של האתר לא נפגע והשרידים הארכיאולוגיים השתמרו היטב. השרידים שהתגלו בשתי תעלות שנחפרו בשני מקומות השתמרו לעומק של לפחות 1.2 מ'. סביר אם כן לשער ששטח החפירה הנוכחית הוא הטוב והמבטיח באתר לחקר היישוב מתקופת הנקק"ב.