החפירה נערכה בחלקו הצפוני של מגרש שיועד לבנייה (כ-25×60 מ'), לאחר שבחתכי בדיקה שנפתחו באמצעות כלי מכני בחלקו הדרומי של המגרש לא נתגלה כל ממצא. בחלקו הצפוני-מזרחי של המגרש נחשפו שרידים של מכלול בנייה, ככל הנראה חלק מרובע מגורים, ושל מתקנים להובלת מים ולאגירתם. כן נחפרו ארבעה חצאי ריבועים בחלקו הצפוני-מערבי של המגרש, ובהם זוהו שרידי רצפות (חצרות?), תעלות פתוחות וצינורות חרס; אי אפשר היה לקשור בין שרידים דלים אלה לבין שרידי המבנה. זמנם של השרידים בכל ריבועי החפירה הוא התקופה האסלאמית הקדומה (שלהי המאה הח' או ראשית המאה הט' עד אמצע המאה הי"א לסה"נ). בכמה חתכים שהעמיקו עד לקרקע הבתולה ניכר כי השרידים הוקמו על דיונת חול עם מקטעים של אדמת חמרה. דומה כי פני השטח המקוריים השתפלו במתינות מצפון-מזרח לדרום-מערב.

 
מכלול הבנייה
זוהו שרידים השייכים לקטע ממבנה (בית מגורים? איור 2). רוב הקירות לא שרדו בשל שוד, אך על פי רוב אפשר היה לשחזר את תוכנית החדרים על פי מיקום תעלות השוד והרצפות. במכלול זוהה רצף של שלבי בנייה, שבמהלכם הורמו רצפות, הורחבו חדרים, ונוספו או בוטלו חדרים ומתקנים. היעדר קירות הקשה על זיהוי ודאי של שלבי הבנייה, וניכר כי תהליכי השינוי במכלול היו המשכיים, הדרגתיים ולא אחידים. בשלב הבנייה העיקרי כלל המבנה חדרים אחדים שהקיפו חצר ובה מתקנים הקשורים במים. לאחר שהמבנה יצא מכלל שימוש – תהליך שכנראה חל אף הוא בהדרגה – הונח מעל שרידי המבנה משטח מטויח נרחב וקטור.
מן הקיר שתחם מצפון את שורת החדרים הצפונית (W138) שרד רק הקצה המזרחי של היסוד, הבנוי אבנים קטנות הנתונות בחומר מליטה; המשך הקיר לכיוון מערב נשדד (RT355). את הגבול הדרומי של שורת החדרים הצפונית מסמנות שתי תעלות שוד הנמשכות זו לצד זו (RT373 ,RT354), ומעידות כנראה על תיקון שנעשה בקיר. החלוקה לחדרים באגף אינה ברורה, אך שרדו בו כמה רצפים (CA) של רצפות טיח, המופרדים זה מזה בתעלות שוד (איור 3). בשלב כלשהו הונחו רצפות באיכות גבוהה והטיח מורק עד לקבלת גוון תכלכל. על אחת מן הרצפות בחדר A נמצא שבר של אריח סטוקו, הנושא עיטורים הנדסיים, אשר נפגע בשל כריית בור מאוחר (L113; איור 4).
נראה כי במערב המבנה נמשך חלל צר ומוארך (D2 ,D1; מסדרון? מחסן?). את תוואי קירותיו של האגף מסמנות תעלות שוד (RT4/350 ,RT5/6); בתעלת שוד 4, שבה נותרה אבן אחת על מקומה (W4), נתגלו שברים של צינור עשוי חוליות חרס. נראה כי בשלב כלשהו הורחב אגף זה מערבה, כפי שמעידה תעלת שוד 15. אף שלא נמצאו במרחב זה קירות רוחב, ייתכן כי אלה נותרו במחיצות שבין ריבועי החפירה. בחלקו הצפוני של החלל נמצאה סדרה של רצפות טיח (D1), ובור שבו הונח אולי עמוד (L350a), ואילו בחלקו המרכזי (D2) אותר ריצוף של לוחות כורכר, שמעליו נמצאה סדרה של רצפות טיח. ייתכן שיש לשייך לאגף המערבי חדר נוסף (E), שנתחם ממזרח בקיר שממנו שרד רק קטע קצר מן הליבה (W94), הבנויה שורה של אבנים מהוקצעות חלקית.
בחצר (F) זוהה רצף של רצפות טיח ומתקנים. דומה כי בשלב ראשון כללה החצר גם את שטחם של המרחבים שממזרח לה (G3–G1). על הרצפה התחתונה (L217) הונח צינור עשוי חוליות חרס (P1). הצינור נקשר למתקן רבוע, בנוי דבש (L95; איור 5), שהוקם בחלקה המערבי של החצר.
בשלב כלשהו הוקמו קיר 117, אשר צמצם את שטח החצר, ומתקן 118, הנסמך אליו (איור 6), אך לא ברור אם הוקמו בעת ובעונה אחת. קיר 117, הבנוי שתי שורות של אבני גוויל, טויח בפן המזרחי שלו, הפונה למרחבים (חדרים? מתקנים?) חדשים שהוקמו בשטח החצר (G3–G1). מתקן 118 נבנה מאבנים גדולות, חלקן מהוקצעות. עם הנחת הנדבכים התחתונים של מתקן 118, ואולי גם של קיר 117 שלא הוסר – נפגע צינור P1; ברור לפיכך כי המתקן הוציא את הצינור מכלל שימוש, או שהצינור כבר לא היה בשימוש קודם להקמת המתקן.
מדרום לחצר הוקמו שני מתקנים גדולים (I ,H) ששימשו לפעילות כשלהי אשר דרשה אצירת מים; שניהם טויחו בטיח הידראולי אדמדם, שטיפס בברור על דופנות המתקנים וקירותיהם. המתקן המערבי (H) הוקף בספסל או מעקה רדוד ומטויח (W92 ,W91; גובה 0.5 מ'). המתקן המזרחי (I; איור 7) נתחם בקירות שנבנו מאבני בנייה מסותתות היטב שלאורכן הונחה שורה של אבנים קטנות (W359 ,W128 ,W127). בקיר 127 נקבע פתח שמזוזותיו עשויות אבני גזית ורצפתו מטויחת. גם בתוך המתקנים זוהו כמה מפלסים של רצפות טיח. מדרום לשני המתקנים נחשפו רצפות טיח, אך קשה לקבוע אם אלה שייכים למבנה או שניגשו אליו מבחוץ.
מצפון למבנה ומדרום לו אותרו שרידים של מתקנים הקשורים להובלת מים ולאגירתם. בריבוע 7EF נחשפו שני מתקנים; בין המתקנים השתרעה רצפת טיח. בצפון-מערב הריבוע נחשף מתקן רבוע קטן, בנוי היטב מדבש (L96; עומק 1 מ'). דופנותיו הפנימיות של המתקן טויחו, ובפינתו הצפונית-מערבית נקבע צינור (P2). במתקן, שנחפר אל תוך הקרקע, לא נמצאה קרקעית מובחנת. לצד המתקן השתמר קטע של פסיפס תעשייתי לבן (L366). בדרום-מזרח הריבוע נחשפה פינת מתקן, שרצפתו (L326; איור 8) עשויה טיח הידראולי אדמדם (כ-1 ס"מ עובי). קירותיו (W392 ,W391; רוחב 0.5 מ') נבנו מליבה העשויה אבנים קטנות וחומר מליטה אפור, והם דופנו באבנים מהוקצעות היטב; רוב אבני הפנים הוסרו. בתוך החדר שרד בדל קיר (W393) ונמצאו כמה חוליות של צינור חרס. ייתכן כי בשלב כלשהו שולב אזור זה במבנה, שכן מעל שרידי המתקנים נתגלו קטעי קירות ותעלות שוד בציר המתאים לזה של המבנה.
השרידים מדרום למבנה מקוטעים ונחשפו בשני חתכים צרים ועמוקים, ועל כן אינם מצטרפים לכלל תוכנית ברורה. בריבועים F3–4 נתגלו קירות אחדים הבנויים זה לצד זה וזה מעל זה, הנמשכים בציר מזרח–מערב; העליון בהם הוא קיר 134. מדרום להם אותרו תעלות מים שצירן צפון–דרום (L135 ,L119), הנקטעות ככל הנראה על ידי חלק מקירות אלה. כן נחשף צינור מים הנתון במעטפת בנויה אבן (L120 ;P3), שצירו מזרח–מערב. בריבוע C3, נתגלה המשכו של הצינור (P4; איור 9), גם הוא נתון במעטפת בנויה אבן. תוואי הצינור בריבוע זה יוצר שתי פניות בנות º90 כל אחת, כך שהמשך הצינור מערבה הוא בתוואי צפוני יותר. מתחת למפלס הצינור נחשפה תעלת מים מקורה (L121), שגם צירה מזרח–מערב. בתוך התעלה נמצא פריט עשוי עצם שייעודו אינו ברור (ר' איור 5:13). התעלה נסמכת אל קיר (W230). מצפון ומדרום לתעלה ולקיר נתגלו רצפות טיח ומתקנים: קטע ממתקן רבוע ומטויח (L311), מתקן דמוי קערה בנוי אבנים (L229) ובור שנמצא מלא באפר (L129); כל אלה התייחסו לרצפת טיח אחת (L124).
ממערב למבנה, בריבוע B6, נתגלה רצף של רצפות טיח (L213 ,L208 ,L201); בשתי העליונות פגע בור אשפה מאוחר. על רצפה 208 הוקם קיר (W215) שצירו צפון–דרום. ממערב לקיר 215 נמצאה כמות רבה של ממצא קרמי, אולי קצה ערמת פסולת של בית יוצר.
 
בשלב כלשהו יצא המבנה מכלל שימוש: קירותיו, או רוב קירותיו, הוסרו בהדרגה ועל מקומו הונח מפלס נרחב וקטור העשוי טיח מעורב בגיר (2–5 ס"מ עובי). ברוב הריבועים נמצאה רק רצפה אחת, אך בחלקו הצפוני והמרכזי של שטח החפירה נתגלו עד שלוש רצפות שהונחו זו מעל זו בהפרשי גבהים של 1–5 ס"מ. תעלות השוד שנותרו לאחר הסרת הקירות מולאו בשכבה עבה של טיח (כ-5 ס"מ עובי) ששולבה ברצפה .
 
ממצא כלי החרס
מרים אבישר
 
מכלול הכלים שנתגלה בחפירה אופייני לרמלה בתקופה האסלאמית הקדומה (שלהי המאה הח' – המאה הי"א לסה"נ). כלים רבים, בעיקר אלה שנעשו מטין צלהב, הם מייצור מקומי. בקבוצת הכלים המקומיים יש לכלול גם כלים מזוגגים, שכן אין ספק כי כלי חרס מזוגגים יוצרו ברמלה, כפי שמעידים שרידי הזיגוג שנמצאו על מוטות החרס ששימשו להצבת הכלים בתנורי הצריפה שנתגלו בחפירות רבות בעיר. כלים אחרים הם כלי יבוא ומקורם של אחרים אינו ידוע.
 
קערות מזוגגות (איור 1:10–9). נמצאו קערות מזוגגות (איור 1:10–3), שככל הנראה יוצרו ברמלה. כן נמצאו קערות מזוגגות עדינות (איור 4:10, 5), שככל הנראה לא יוצרו בעיר אך מקורן אינו ידוע. הקערה המעוטרת בחריטה (איור 5:10) שייכת לטיפוס שראשית הופעתו אינה קודמת ככל הנראה למאה הי' לסה"נ (Northedge 2001:212–213). קערת הסלדון (Celadon; איור 6:10) עשויה מחומר אפור קשה (Stoneware) ומכוסה בזיגוג אפור-ירקרק. קערות מסוג זה, שיובאו מסין, החלו להופיע בארץ ישראל רק לקראת סופה של המאה הי' לסה"נ (Medley 1976:115). הקערה המזוגגת באיור 7:10 יובאה ממצרים. היא שייכת למשפחת כלי פאיום (Fayyumi Ware) שזמנה המאה הט' עד המאה הי"ב לסה"נ (Scanlon 1993). הקבלות לקערה זו באבו מינה תוארכו למאה הט' לסה"נ (Engemann 1989: Fig. 16, Pl. 7:d).
כלי בוהק מיוצגים בשני פריטים המעוטרים בבוהק חד-גוני (איור 8:10, 9). הראשון (איור 8:10) הוא שבר של בסיס קערה, שבה הרקע כוסה בבוהק, בעוד הדגם המורכב מרצועות עם כתב, שביניהן מפריד דגם פרחוני – עוצב בזיגוג לבן. הפריט מתוארך לשלהי המאה הי' וראשית המאה הי"א לסה"נ, על פי קערות הנושאות עיטור דומה והחתומות על ידי קדר בשם מוסלים שפעל בפרק זמן זה (Jenkins 1968; Bahagat and Massoul 1930: Pls. XVII:2; XX:1; Philon 1980:166, Figs. 458, 459). הפריט השני (איור 9:10) הוא קערה השייכת לקבוצת כלים המעוטרת בדגמים מעולם החי, שזמנה שלהי המאה הט' והמאה הי' לסה"נ (Philon 1980:72–76).
 
סירי לילה מזוגגים (איור 10:10, 11) יוצרו מטין צלהב ונשאו בדרך כלל זיגוג צבעוני שכלל רקע צהבהב-ירקרק ועיטור בכתמים שחורים וירוקים; זיגוג חד-גוני לא היה נפוץ בכלים אלה.
 
קעריות וקערות פשוטות (איור 1:11–12). רוב הקעריות והקערות הפשוטות מקומיות ועשויות מטין צלהב (איור 1:11–8). נמצאו קערות אחדות ממשפחת ה-Fine Byzantine Ware (איור 9:11) וממשפחת ה-Egyptian Red Slip Ware (איור 10:11, 11). כן נמצאו קערות גדולות (איור 12:11), אשר הופיעו לראשונה בשלהי התקופה הביזנטית והמשיכו לשמש, כמעט ללא כל שינוי, עד המאה הי"א לסה"נ.
 
כלי בישול (איור 13:11–18). נמצאו סירי בישול בעלי צוואר (איור 13:11) וקדרות בישול ללא זיגוג, שהופיעו בשני גדלים: קדרות גדולות עם דפנות דקות מאוד (איור 14:11) וקדרות קטנות עם דפנות עבות למדי (איור 15:11). כן נמצאו כלי בישול מזוגגים חלקית (איור 16:11–18), שאינם קדומים לאמצע המאה הט' לסה"נ.
 
קנקנים (איור 1:12–4). רוב הקנקנים שנמצאו בחפירה שייכים לטיפוסים המוכרים היטב ברמלה. הטיפוס הנפוץ ביותר במכלולים של רמלה (איור 1:12, 2) יוצר באזור ירושלים. טיפוס נוסף (איור 3:12) הוא של קנקן הדומה בצורתו לכלים הירושלמיים אך עשוי מטין חום עם שבבי נציץ, המרמזים על כך שאינו מקומי. קנקן בעל שפת מרזב פנימית (איור 4:12) שייך לטיפוס שעיקר תפוצתו בצפון הארץ; קנקנים אלה נושאים בדרך עיטור מצויר בלבן.
 
פכים (איור 5:12–14). רוב הפכים הוכנו מטין צלהב. פכים פשוטים (איור 5:12) הם הנפוצים במכלול. פכים עם מסננת הממוקמת גבוה בתוך הצוואר (איור 6:12) מתוארכים בדרך כלל למאות הט'הי' לסה"נ. זהו גם זמנו של שבר של מסננת(איור 7:12), המעוטר בחריטה ובדיקור (Scanlon 1968). פך עשוי בדפוס בעיטור פלמטות (איור 9:12) עם ידית המעוטרת בערבסקות חצויות (איור 8:12) אינו קדום למאה הט' לסה"נ. פכים הנושאים עיטורים חרוטים בדגמים פסאודו-אפיגרפיים (איור 9:12–14), ובהם פכים עדינים מטין צלהב (איור 10:12), החלו להופיע רק לקראת סופה של המאה הח' לסה"נ והיו בשימוש עד המאה הי"א לסה"נ (Walmsley 2001:308–310).
 
נרות (איור 1:13–3). נראה כי כל הנרות שנתגלו באתר יוצרו ברמלה, שכן נרות מעוטרים בדגמים זהים נמצאו בחפירות נוספות בעיר.
 
מקטרת (איור 4:13). הממצא היחיד מן התקופה העות'מאנית שנתגלה בחפירה הוא שבר של מקטרת שנמצא על פני השטח. המקטרת מתוארכת למאה הי"ח לסה"נ.
 
צלמית (איור 14) במבנה נמצאה צלמית בדמות אישה ערומה. זוהי צלמית חלולה, העשויה בדפוס מטין צלהב שכוסה בזיגוג ירוק. הראש והרגליים חסרים. יד אחת פרוסה מתחת לחזה, ואילו היד השנייה חסרה. אברי המין הודגשו בחריטה. משמעות הצלמית אינה ברורה, שכן רק צלמיות ספורות המתארות נשים ערומות נמצאו בחפירות פוסטאט. לדעת סקאנלון הן מייצגות הדים מאוחרים לצלמיות איזיס ואפרודיטה. כל הצלמיות מפוסטאט נמצאו במכלולים שאינם מאוחרים לשנת 800 לסה"נ (Scanlon 1968).
 
המטבעות
אריאל ברמן
 
בחפירה נתגלו שישה מטבעות, מהם שלושה שאי אפשר היה לזהות. שלושת האחרים, אשר נמצאו על רצפות שונות במבנה, מיוחסים למאות הח'–הט' לסה"נ.
 
1. סל 3182, לוקוס 380. ר"ע 92794.
אומיי פוסט-רפורמי, דמשק, המאה הח' לסה"נ.
פנים: لاالهالااللهوحده
גב: כףתמר. دمشقجائز
Æ, פלס, 2.93 גר', 16 מ"מ.
Cf. Walker 1956:249, No. 816
 
2. סל 2049, לוקוס 217. ר"ע 92793.
אומיי פוסט-רפורמי, המאה הח' לסה"נ.
פנים: שחוק.
גב: שחוק.
Æ, פלס, 2.46 גר', 20 מ"מ.
חריצים לא סדורים על שני צדי המטבע שנעשו במהלך השימוש בו.
 
3. סל 1029, לוקוס 112. ר"ע 92792.
עבאסי, המאה הט' לסה"נ.
פנים: לא קריא.
גב: לא קריא.
Æ, פלס, יצוק, 1.13 גר', 13 מ"מ.
 
סיכום
הממצא הקרמי וממצא מטבעות מעידים כי המבנה, על שלבי הבנייה שבו, והמתקנים הסמוכים התקיימו למן שלהי המאה הח' עד המחצית הראשונה של המאה הי"א לסה"נ. השרידים שנתגלו בחפירה – בית מגורים גדול עם חצר נרחבת ובה מערכת השקיה מורכבת –מרמזים כי במקום חיה אוכלוסייה שנהנתה מרווחה כלכלית. למרות השוד הנרחב של אבני הבנייה אפשר היה ללמוד על איכות הבנייה הטובה של קירות המבנה; אפשר ששוד זה מעיד אף הוא על איכות אבני הבנייה ששימשו במבנה.
דומה כי שטח החפירה, לא הרחק מן המסגד הלבן, מדרום-מזרח לו, שכן באחד האזורים המרכזיים של העיר בתקופה האסלאמית הקדומה. על כך מלמדים גם ממצאי החפירות שנערכו סמוך (ר' איור 1; וילנאי תשכ"א:22–27; Peterson 1995). העדר ממצא מן התקופות הצלבנית, האיובית והממלוכית מעיד כי עם תום התקופה האסלאמית הקדומה נדד מרכז העיר אל האזור המכונה כיום 'העיר העתיקה' ברמלה, שם נחשפו עדויות לרובע שבו התגוררה אוכלוסייה אמידה למדי (לוז תשנ"ו).
 
 

 

 Walmsley A. 2001. Turning East — The Appearance of Islamic Cream Ware in Jordan: The “End of Antiquity”? In E. Villeneuve and P. Watson eds. La céramique byzantine et proto-islamique en Syrie-Jordanie (IVe–VIIIe siècles apr. J.-C.): Actes du colloque d’Amman (3-5 décembre 1994). Beyrouth. Pp. 305–313.