בחודש אפריל 2018 נערכה חפירה מצומצמת בבית המרחץ העתיק חמאם אל-עין ברח' הגיא בעיר העתיקה בירושלים (הרשאה מס' 8236-A; נ"צ 222192-200/631609-18; איור 1), לקראת התקנת משאבת ביוב. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון קבוצת הפיתוח של האו"ם (UNPD), נוהלה על ידי י' צ'חנובץ, בסיוע ש' כהן (מנהלה), ו' אסמן (מדידות), ד' תנעמי (סקר מקדים וגילוי מתכות), וי"א דלרזון (שרטוט). תודה לעמיתנו ע' ראם, י' קגן, נ' ספיר וח' ברבה ממרחב ירושלים ברשות העתיקות על הייעוץ.
החפירה נערכה בתוך אולם מקורה בקמרון, קודם לשחזור בית המרחץ העתיק של חמאם אל-עין. בימי הביניים שימש האולם המקומר חדר הסקה לשני בתי מרחץ: חמאם אל-עין מצפון ודרג' אל-עין מדרום, כיום מתחת לבית הכנסת אוהל יצחק. שני בתי המרחץ ממוקמים לצד עורק התנועה הראשי של העיר העתיקה, הנמשך בציר צפון–דרום: הקארדו הרומי המזרחי, שבמרוצת הדורות היה לרחוב אל-וואד (רחוב הגיא). שני המבנים היו נושא למחקר נרחב בעבר (ר' Burgoyne 1987:273–298). בחפירות בבית הכנסת 'אוהל יצחק' נחשף רצף של שרידים אדריכליים למן התקופה הרומית הקדומה עד התקופה העות'מאנית (ברבה ודעאדלה 2007; תשע"א), ובהם שרידי בית המרחץ הממלוכי וסדרת אולמות קמורים (אבנר ודעאדלה 2009). חלק זה של העיר שופץ בתקופה הממלוכית, כאשר הוקמו בו מבני ציבור מונומנטליים — בתי מרחץ ציבוריים, ח'אן ושוק כותנה (ברבה ודעאדלה תשע"ב; ר' גם Luz 2014:127–130).
במהלך הסקר המקדים נוקו ערמות האפר שמילאו את האולם המקומר כמעט עד התקרה. חלק מהטיח המודרני המכסה את הקירות קולף, ונחשפו הקמרונות מימי הביניים שנבנו מאבני גוויל קטנות, שבהם שולבו מכמה אבני גזית בשימוש משני (איור 2). כן נחשפה רצפה עשויה משכבת טיח צהבהבה עבה (4–5 ס"מ) — ככל הנראה הרצפה המקורית של האולם שהותקנה בתקופה הממלוכית.
החפירה הנוכחית כללה ריבוע אחד (כ-12 מ"ר; איור 3), שהניב שרידים מארבעה שלבי בנייה, שזמנם מהתקופות הרומית עד העות'מאנית. סמוך לריבוע החפירה, ממערב לו, נמצאו שרידים השייכים אולי לשלב חמישי, קדום יותר. רצף השכבות מבוסס היטב; עם זאת, קשה לתארך את כל השלבים במדויק בשל שטח החפירה המצומצם ומיעוט הממצא ממכלולים חתומים. השרידים מתוארים כאן מהמאוחר (1) לקדום (5).
שלב 1. נראה שרוב התקרה המקומרת שהשתמרה באולם היא מהתקופה העות'מאנית.
שלב 2. שרידיו של הקיר החיצוני הדרומי המקורי של האולם המקומר מן התקופה הממלוכית (איור 3: חתך 1–1) כוללים קיר מסד (W4) ומבנה-על: קיר (W2), עמוד, שנבנה בחלקו באבני גזית (W1) וקטע צר בנוי לבנים (W12), המחבר בין W2 ו-W1 (איורים 4, 5). בקיר הותקנה כניסה מקושתת שהובילה דרומה, אל מתחם דארג' אל-עין, אך זו נמצאה חסומה (L9). מצפון לקיר זה היו עמוד שנחפר בחלקו (W14) ואבן גזית גדולה (W5), ככל הנראה שרידי קיר; ריצוף של אבנים חלקות מאוד (L6; כ-0.15 מ' עובי; איור 6) ניגש אל העמוד מדרום ואל אבן הגזית ממזרח. ריצוף דומה התגלה דרומה משם, באתר אוהל יצחק; החופרים זיהו את הריצוף עם הרצפה המקורית בחדר ההלבשה מן התקופה הממלוכית. ריצוף 6 נשדד ברובו, אך תשתיתו העשויה שכבת טיח (L7) השתרעה דרומה וניגשה לקיר 4. אבן גזית 5 ותשתית 7 כיסו את יסודות קיר 4 (W11) ואת הרצפה (איור 7).
שלב 3 (איורים 8, 9) כלל שרידים מאסיביים:ריצוף של אבנים גדולות (L13) שנשדד ברובו ותעלת ניקוז בנויה אבן שנמשכה מצפון לדרום (L16), מתחת לריצוף. התעלה נבנתה מלוחות אבן בינוניים וכוסתה באבנים הגדולות של ריצוף 13. אחת מן האבנים הגדולות יותר מבין אבני הריצוף הוסרה כדי לבחון את התעלה; התעלה נמצאה מלאה באדמה בוצית (איור 10). מכיוון שלא נתגלה בה כל ממצא, לא ניתן היה לקבוע את תאריך הקמתה. גם מתחת לריצוף 13 לא נתגלו ממצאים אינדיקטיביים. על סמך הדמיון לתעלות ניקוז אחרות ועל פי המיקום הסטרטגרפי של השרידים, אפשר להציע כי זמנם התקופה הביזנטית או האסלאמית הקדומה.
שלב 4. שרידי שלב זה נחשפו בשטח מצומצם, לאחר הסרת אבני ריצוף 13 סמוך לתעלת ניקוז 16 (ר' איור 9). בעומק של 0.15–0.20 מ' מתחת לריצוף 13 נמצא ריצוף אבן נוסף, קדום יותר (L18; איור 11), שנחתך על ידי תעלת ניקוז 16. על אחד מאבני האבן בריצוף זה נמצאה חריתה אופיינית של לוח משחק רומי (איור 12). עם זאת, לא ברור אם אבן זו נמצאת באתרה או בשימוש משני.
שלב 5(?). ממערב לריבוע החפירה התגלה קטע קטן מריצוף רחוב (L17; איור 13) במפלס הגבוה בכמעט 2 מ' מזה של ריצוף 18 (שלב 4). ריצוף הרחוב התגלה לאחר הסרת גרם של מדרגות אבן שהוקם במאה הכ' והוביל מהרחוב המודרני לאולם המקומר. את הרחוב כיסו שכבות מילוי שעליהן הושתתו המדרגות; המילויים הכילו שברי חרס, זכוכית ופלסטיק מודרניים. אבני הריצוף ברחוב 17 גדולות, והן הונחו באלכסון; הריצוף הסתיים בגבול מזרחי ברור, וניכר היה שהוא ניגש אל סטילובט, אף שזה לא שרד. יש במאפיינים אלה ובמיקום המדויק של הריצוף כדי להעיד כי היה זה חלק מהקרדו המזרחי בתקופה הרומית (
Weksler-Bdolah and Onn 2017). ריצוף זהה נחשף 2 מ' דרומה משם, בחפירה באוהל יצחק, ושם הציעו החופרים שזהו הקרדו הרומי-ביזנטי (איור 14;
ברבה ודעאדלה 2007).
בהיעדר ממצאים נומיסמטיים וקרמיים, נותר לפתור את בעיית התיארוך היחסי של ריצופים 17 ו-18 ויחסם הסטרטגרפי. מכיוון שנראה כי ריצוף 17 הוא חלק מהקרדו הרומי-ביזנטי, מוצעות להלן שתי אפשרויות להסבר הפרש הגבהים המשמעותי בין שני הריצופים. כל אחד משני הסברים אלה תלוי בקביעה אם האבן במדרכה 18 הנושאת חריתה של לוח משחק רומי (ר' איור 12) נמצאת באתרה המקורי או בשימוש משני:
1. אם האבן נמצאה באתרה המקורי, אזי ריצוף 18 הוא בן זמנו של ריצוף 17, כלומר בן זמנו של הקרדו מן התקופה הרומית. במקרה כזה, ניתן להסביר את הפרש הגובה ביניהם בבנייה שהשתרעה ממזרח לקרדו ולסטילובט המזרחי שלו — למשל שוק מרוצף, רחבה מרוצפת או בריכה. למעשה, כבר בעבר הוצע שבחלק זה של העיר היה רחוב מרוצף או רחבה מרוצפת, אך ההצעה נשענה על ממצאים אדריכליים וקרמיים לא חד-משמעיים שנחשפו בחפירות ברחוב אל-וואד (לסיכום ודיון, ר'
Kloner and Bar-Nathan 2017) ולמרבה הצער, כמו במקרה של החפירה הנוכחית, לא ניתן היה לתארך במדויק ממצאים אלה.
2. אם האבן הייתה בשימוש משני, אזי הוצבה במיקומה הנוכחי במהלך בניית תעלת ניקוז 16 (שלב 3) כדי לשמש כחלק מקיר התעלה, וזה חתך את מדרכה 18 (שלב 4). במקרה זה, ריצוף 18 מאוחר לריצוף 17, והבדל כרונולוגי זה מסביר את הפרש הגבהים ביניהם.
החפירה בחמאם אל-עין הוסיפה נתונים ארכיאולוגיים חדשים לתמונה המורכבת של התפתחות אחד מעורקי התנועה המרכזיים בעיר, למן אחד משלביו המוקדמים ועד לימי הביניים המאוחרים. התוצאות תורמות גם להבנת ההתפתחות העירונית באזור שוק הכותנה ברובע הממלוכי, על מבני הציבור הרבים שלו.
ברבה ח' ודעאדלה ת' תשע"א. בית מרחץ ממלוכי ושרידים קדומים ב"אוהל יצחק". קדמוניות 133:140–137.
ברבה ח' ודעאדלה ת' תשע"ב. "החמאם הדרומי" וח'אן תנכז – מה קדם למה? בתוך ד' עמית, ג"ד שטיבל וא' פלג-ברקת, עורכים. חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה: קובץ מחקרים ה. ירושלים. עמ' 142–167.
Burgoyne M.H. 1987. Mamluk Jerusalem: An Architectural Study. London.
Kloner A. and Bar-Nathan R. 2017. The Eastern Cardo of Aelia Capitolina. In G. Avni and G.D. Stiebel eds. Roman Jerusalem: A New Old City (JRA Suppl. S. 105). Portsmouth. R.I. Pp. 51–64.
Luz N. 2014. The Mamluk City in the Middle East: History, Culture, and the Urban Landscape. New York.
Weksler-Bdolah S. and Onn A. 2017. Colonnaded Streets of Aelia Capitolina: New Evidence from the Eastern Cardo. In G. Avni and G.D. Stiebel eds. Roman Jerusalem: A New Old City (JRA Supplementary Series 105). Portsmouth. Pp. 10–22.