בחפירה התגלה קטע מחצר פריסטילית (L110; כ-3 × 3 מ'), שרוצפה בפסיפס לבן שהשתמר היטב. רצפת הפסיפס נבנתה מאבנים לבנות גסות (כ-2 × 2 ס"מ; כ-25 אבנים לדצימטר רבוע), שהונחו על תשתית עבה של טיט אפור-לבנבן. מסביב לרצפת הפסיפס התגלו שרידים של שני סטילובטים, מערבי (W111) וצפוני (W112); הסטילובט המזרחי לא השתמר. מן הסטילובט הצפוני השתמרו יסוד של אבני גוויל וחומר מלכד ומעליו שורת אבני גזית מוארכות, המסתיימות בשני הקצוות בפדסטלים. פדסטלים אלה, שנמצאים בפינות הצפונית-מערבית והצפונית-מזרחית של החצר, מסותתים היטב ושימשו בסיסי עמודים; הם מלמדים כי בפינות החצר ניצבו עמודים. הפדסטל המזרחי רבוע, ואילו הפדסטל המערבי דמוי ר (איור 4), ואפשר שהוא שימש גם חלק מסף פתח, שהיה קבוע בסטילובט המערבי. במקום שבו עמד הסטילובט המזרחי התגלתה תעלת שוד (L109), ובה הובחנו סימנים של אבני הגזית שבנו את הסטילובט; אבנים אלה דומות במידותיהן לאבני הגזית המוארכות של הסטילובט הצפוני. מצפון וממערב לחצר הפריסטילית התגלו מפלסי טיט בצבע לבן או לבן-אפור (L106 ,L105), כנראה תשתית של ריצוף שלא השתמר.

ברצפת הפסיפס נחשף פתח (L124) של בור מים חצוב בסלע (L123). הבור השתמר כמעט בשלמותו (איור 5); הוא לא נחפר במלואו בשל בעיות בטיחות. מסביב לפתח הבור יש מגרעת להנחת מכסה. פתח הבור מוליך אל פיר רבוע, שנמצא בראש הבור ונפתח אליו. הבור מקורה בקמרון דמוי חבית, ומידותיו דומות למידות רצפת הפסיפס שמעליו (כ-3 × 3 מ', 2.2 מ' עומק חשיפה מראש הפיר); קרקעית הבור לא נחשפה. קירות הבור טויחו בטיח הידראולי אפור-ורדרד, שמעורבים בו גריסי חרסים וחצצים דקים. בראש כל אחת מהדופנות הדרומית והצפונית של הבור התגלה פתח של תעלת ניקוז, זה מול זה, שהוליך מים אל הבור. אל פתח הניקוז שבדופן הצפונית מוליכות שתי תעלות שחתכן רבוע (L121 ,L107); הן מתחברות זו לזו סמוך לפתח הניקוז. על פני השטח, סמוך לפדסטל המערבי, התגלו שרידים של תעלה רדודה (W122), כנראה פתוחה, ושל מרזב (L119), שניקז מים אל תעלות 107 ו-121 שהוליכו אל הבור. פתח הניקוז שבדופן הדרומית לא נחשף במלואו. בשל הדמיון בין שני פתחי תעלות הניקוז שבדופנות הצפונית והדרומית של הבור, נראה כי גם בדופן הדרומית של הבור הייתה מערכת דומה של תעלות מים, הנמצאות מחוץ לשטח החפירה.
ממזרח לחצר הפריסטילית התגלו שרידי תנור עגול, גדול (טבון; L117; כ-0.9 מ' קוטר; איור 6). בתחתית התנור נחשפו שרידי אפר משלב השימוש המקורי של התנור. שרידי האפר היו חתומים מתחת לשכבה מהודקת של עפר בהיר ומפולם (כ-5 ס"מ עובי). מעל העפר הבהיר התגלתה שכבת עפר כהה — עשירה בשברי כלי חרס גדולים ובממצאים רבים נוספים (להלן) — שמילאה את חלל התנור.
 
הממצאים. בחפירת מפלסי טיט 105 ו-106 וסביב שרידי מרזב 119 התגלו ממצאים, שמקורם בשלב השימוש האחרון בחצר הפריסטילית. בממצאים אלה שברי כלי חרס, שני מטבעות, עצמות בעלי חיים, כעשרים שברי רעפים, כמה אבני שחיקה מגיר קשה (איור 7), כמה צדפים, מסמרי ברזל קטנים ופריט ברונזה דמוי כפתור (איור 8). המכלול הקרמי כולל קערות (איור 1:9, 2), חלקן מיובאות, כלי בישול (איור 3:9, 4) ופך בישול (? איור 5:9), המתוארכים למאה הד' ולמחצית הראשונה של המאה הה' לסה"נ. היעדרותו של ממצא קרמי משלהי התקופה הביזנטית (המאה הו' לסה"נ) מלמדת על יציאתו של מבנה זה משימוש לפני תקופה זו. שני המטבעות התגלו על מפלס טיט 105, האחד הוא מטבע של נציב רומי מימי אוגוסטוס (ר"ע 152897) והאחר הוא מטבע מימיו של ספטימיוס סוורוס מאלאותרופוליס (בית גוברין; ר"ע 152895).מכלול עצמות בעלי החיים התגלה ברובו על מפלסים L105 ו-L106, והוא כולל  בעיקר עצמות של צאן. רוב עצמות הצאן הן עצמות גפיים תחתונות או שיניים, המתאימות למכלול של שאריות שחיטה, אם כי המכלול הקטן אינו מאפשר לקבוע זאת בוודאות. במילוי שכיסה את שרידי מרזב 119 התגלתה עצם ירך של כבש/עז, ועליה סימן חיתוך אחד. כן התגלתה בחפירת המבנה עצם אחת של תרנגולת.
הממצאים בתנור 117 כוללים שברים רבים של כלי חרס, כלי זכוכית, שלושה מטבעות ברונזה, עצמות אחדות של בעלי חיים, ובהן זוהתה עצם נוספת של תרנגולת, לוחית עופרת, גרעין זית יחיד ומעט פיסות פחם. הממצא הקרמי שהתגלה בתנור מתוארך לשלהי המאה הד' וראשית המאה הה' לסה"נ, והוא כולל קערות מיובאות מקפריסין ומצפון אפריקה (איור 1:10, 2), מורטריום (איור 3:10), סיר בישול (איור 4:10), אמפורות (איור 5:10, 6), קנקנים רבים (איור 7:10–10) וכן נר שלם מטיפוס בית נטיף, מעוטר בשריגי גפן על הכתף ובדגם גאומטרי בחרטום (איור 11). על כתף הנר, משני צדי עין הנר, נקדחו שני נקבים, שנועדו כנראה לתלייתו. זמנו של מכלול כלי הזכוכית דומה לזה של המכלול הקרמי, והוא כולל שברי גוף רבים, שפת קערה נוטה החוצה ומעוגלת באש, שפה וידית מקופלת החוצה וחלולה של נר קערה, חלקי בקבוקים שונים ושני בסיסים מוצקים של כוסות שאינן מופיעות לאחר ראשית המאה הה' לסה"נ. בסיסי כוסות אלה התגלו במילוי של אדמה כהה (L116), שחתם את הפינה הדרומית-מזרחית של המבנה ואת אזור התנור. שלושת מטבעות הברונזה מתוארכים לרבע האחרון של המאה הד' לסה"נ והשתמרותם גרועה. לוחית העופרת (כ-3 ס"מ רוחב; איור 12) התגלתה מגולגלת והשתמרותה הגרועה לא אפשרה את פתיחתה במעבדה; היא התגלתה בעפר שמילא את התנור, שלא היו מעורבים בו שרידי אפר או שרפה. אפשר שהיא שימשה חפץ מאגי. שימוש בעופרת לצרכים מאגיים נקשר בדרך כלל עם מאגיה אגרסיבית. בספר הרזים מתוארת פרקטיקה מאגית, הכוללת העברת קמעות או כתבי קללה בהקשר של אש, ונזכר השימוש בעופרת בהקשרה של מאגיה אגרסיבית (מרגליות תשכ"ז:82–85, הערה 63). תופעה דומה, שבה התגלתה לוחית קללה מגולגלת, שהוטמנה בתוך תנור מוכרת מאתר בן התקופה הרומית בקלבדון שבאנגליה (Gager 1992:195, No. 97). לוחיות נושאות כתב קללה מוכרות גם מהסביבה הקרובה, ובהן לוחית עופרת שהתגלתה במבנה מהתקופה הרומית המאוחרת בירושלים (Ben-Ami, Tchehanovetz and Walter 2013). הממצא שהתגלה בתנור מתוארך ברובו לשלהי המאה הד' וראשית המאה הה' לסה"נ, והוא מתארך כנראה את שלבי השימוש האחרונים במבנה.
 
הממצאים שהתגלו בחפירה מתארכים את תקופת השימוש האחרונה במבנה לשלהי המאה הד' וראשית המאה הה' לסה"נ. הממצא הרב והמגוון בתנור מלמד כנראה כי הוא שימש בשימוש משני בור אשפה או כי הוטמנו בו חפצים במכוון. עם זאת, במידה והלוחית המגולגלת אכן שימשה לצרכים מאגיים, ייתכן גם כי התנור נחתם באופן מאגי. בשל היקפו המצומצם של שטח החפירה אי אפשר לקבוע אם היה קשר בין המבנה שנחשף בחפירה לבין בית האמידים מהתקופה הרומית המאוחרת שהתגלה בעבר בקרבת מקום.