שכבה II (איורים 2, 3). נחשפו שרידי גת, הכוללים שלושה משטחים מרוצפים עליונים (L135–L133) ומשטח מרוצף תחתון (L125). המשטחים העליונים אינם אחידים במידותיהם ובצורתם, והם משופעים קלות (כ-4%) מצפון לדרום. משטח 133 טרפזי, ואילו משטחים 134 ו-135 מלבניים; משטח 135 קטן יותר מהשניים האחרים. המשטחים רוצפו באבני פסיפס לבנות וגסות (2 × 2 ס"מ), שהונחו בקווים אלכסוניים; רצפות הפסיפס השתמרו במקוטע. במקומות שבהם הפסיפס לא השתמר נחשפה תשתית, שנבנתה ממפלס של רסק גיר וטיט ומתחתיו אבנים קטנות. בין שלושת המשטחים נבנו שני קירות מחיצה (W136 ,W124), שמהם השתמרו תעלות היסוד בלבד. המשטחים תחומים מצפון, ממזרח וממערב בקירות (W108 ,W104 ,W102; איור 4), שנבנו באבני בזלת; בצד הדרומי של המשטחים לא נבנה קיר תוחם. קיר 108 השתמר לגובה שני נדבכים לפחות, ואילו קירות 102 ו-104 השתמרו לגובה 3–4 נדבכים. לצד הפן החיצוני, המזרחי, של קיר 104 נחפר חתך, ונחשפו יסודות הקיר, שנבנו במדורג. בחלק הדרומי של המשטחים נחשפו שלושה אגנים עגולים (L126 ,L120 ,L113; כ-0.45 מ' קוטר עליון, 0.3 מ' קוטר תחתון, 0.5 מ' עומק; איור 5), שדופנותיהם טויחו וקרקעיתם רוצפה באבני פסיפס לבנות, גסות, שהונחו במעגלים קונצנטריים.

המשטח התחתון 125 (כ-1.2 × 3.5 מ'; איור 6) נמוך כדי 0.75 מ' ממפלס שלושת המשטחים העליונים. הוא רוצף בפסיפס לבן גס, שהשתמר היטב, הכולל שתי מסגרות מלבניות, האחת תוחמת את הרצפה והשנייה נמצאת במרכזה, שבהן שובצו אבני בזלת שחורות. אפשר שמשטח זה היה חלק ממשטח עבודה או מבור איגום.
בחפירה של שני חתכים (0.5 × 0.5 מ'; אינם מסומנים בתכנית) ברצפות של משטחים 125 ו-135 התברר כי רצפות הפסיפס הונחו על תשתית (0.10–0.15 מ' עובי), שנבנתה משכבת רסק גיר וטיט ומתחתיה מפלס מלוכד של אבנים קטנות וטיט. התשתית הונחה על רובד של קרקע אפורה. החפירה לא העמיקה עד סלע האם.
 
שכבה I (איור 7). נחשף חלק ממבנה מגורים, שנבנה על שרידי השכבה הקדומה. חלק מקירות המבנה הושתתו על ראשי הקירות של שכבה II (על כן נשמרו מספרי הקירות: W104 ,W102 ו-W108). בחלק המערבי של המבנה נחשף חלק מחדר מלבני (L140), שרצפתו עשויה מעפר. במרכז המבנה נחשף מרחב פתוח (L139), אולי חצר, שגם רצפתו עשויה מעפר; בדרומו של מרחב זה התגלה קיר מחיצה קצר (W137). במזרח הריבוע נחשף קיר מעוגל (W109), הניגש אל קירות 104 ו-105. קיר 109 תוחם שטח פתוח (L138) שנחפר בחלקו.
 
בממצא כלי החרס מעט קערות מיובאות מחופות אדום מטיפוס LRC (איור 1:8–3), המתוארכות לתקופה הביזנטית, שנמצאו מעל המשטח התחתון (L121) ובחתך שנחפר מתחת לרצפת המשטח (L131). נמצאו גם מעט חרסים המתוארכים לתקופה האומיית: במפלס פני השטח(L100) נמצאו שברים של טס (איור 4:8) ופך (איור 5:8); ובעת ניקוי אגן 120 נמצא שבר חרס מעוטר בפס אדום (איור 6:8).
עיקר הממצא הקרמי מתוארך לתקופה העבאסית: שברי קערות מזוגגות, מהן כאלו שנעשו בטכניקה של התזה בצבעי צהוב וירוק, שנמצאו האחת בפירוק קיר 107 (L117; איור 7:8) והאחרת מעל רצפה 138 (L114; איור 8:8); בסיס קערה מזוגג מטיפוס אלקלני מונוכרום, שנמצא במפולות מעל קיר 105 (L119; איור 9:8); שני שברי קערות שנמצאו בשכבת פני השטח, ובהם בסיס קערה שעוטרה בהתזה (איור 10:8) ושבר קערה מזוגגת שעוטרה בהתזה בטכניקת סגרפיטו (איור 11:8); קדרת בישול (איור 12:8), סיר בישול (איור 13:8), מכסה (איור 14:8) ופיטס (איור 15:8), שנמצאו בשכבת פני השטח ובמפולת שנחפרה מתחתיה (L119); קנקן (איור 16:8) ופך עשוי מטין צלהב (איור 17:8), שהתגלו מעל רצפה 138 (L114); ובסיס פך עשוי מטין צלהב, שהתגלה בשכבת פני השטח (איור 18:8).
כן נמצאו על רצפות המבנה משכבה I עצמות אחדות של כבש/עז וגמל. משכבת המפולת שמעל רצפות המבנה (L119) נמצאו גם שברים של שני כלי שחיקה מבזלת: האחד דמוי כיכר לחם (איור 1:9) והשני הוא אבן עגולה של רחיים סיבוביות של יד (איור 2:9).
 
בשכבה II נחשפו שרידי גת, הכוללת שלושה משטחים עליונים ומשטח תחתון, המאפיינים גתות משוכללות שהיו בשימוש בארץ ישראל. בשנים האחרונות מתקיים דיון במחקר על אודות אופן הפעלתן של גתות אלה (איילון, פרנקל וקלונר תשע"ג). דיון זה עוסק בין היתר בשאלות האם המשטחים העליונים שימשו לדריכה, לאחסון או להתססת הענבים, ומה היה ייעודו של המשטח התחתון (אבשלום-גורני, גצוב ופרנקל תשס"ח; לעומת דריי תשע"א). משטחים אלה מופיעים בגתות משוכללות רבות מהתקופה הביזנטית, אם כי בגת שנחשפה באתר התגלה מרכיב נוסף — שלושת האגנים העגולים שבחלקם הדרומי של המשטחים העליונים. בנוסף, בגת שנחשפה באתר לא קיים קיר תוחם דרומי של המשטחים העליונים, ולכן בגת זו לא התאפשרה אגירה של הנוזל במשטחים העליונים לצורך תסיסתו. העדר של קיר תוחם כזה מלמד אולי כי הגת שימשה להפקת מוצר שונה מיין ענבים, או כי תהליך התסיסה במתקן לא נעשה במשטחים העליונים. מיקומם של האגנים העגולים בגת והעדר של הקיר התוחם הדרומי של המשטחים העליונים, מוסיפים למידע על טיפוסי הגתות המוכרות ועשויים לתרום להמשך הדיון אודות דרך הפעלתן.
הגת מתוארכת על סמך שברי כלי החרס שהתגלו ביסודותיה לתקופה הביזנטית לכל המוקדם. השרידים הדלים של מבנה המגורים שנחשפו מעל שרידי הגת מתוארכים לתקופה העבאסית. נראה כי בניית המבנה משכבה I היא שביטלה את השימוש בגת, ולכן אפשר שהגת פעלה גם בראשית התקופה האסלאמית הקדומה, עד שנבנה מעליה מבנה המגורים.
ממצאי החפירה משכבה II, המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית ואולי אף לראשית התקופה האסלאמית הקדומה, מצטרפים לעדויות מחפירות נוספות באתר (טפר תשע"ח), מהן עולה כי בעת הזו הגיע היישוב באתר לשיא פריחתו.
חשיפתו של מתקן ששימש להפקת יין מלמד כי במקום ישבה אוכלוסייה שאינה שומרת בהכרח על דיני הדת האסלאמית. האפשרות שגידול גפן וייצור יין אינטנסיביים היו נהוגים באתר גם במהלך התקופה האומיית ובראשית התקופה העבאסית הולם את העדויות הארכיאולוגיות והאפיגרפיות שברשותנו, המעידות על חיי קהילה נוצרית (צורכת יין) משגשגת שהתקיימה באתר בעת הזו (Di Segni and Tepper 2004). אם יוכח שהגת פעלה גם בתקופה האסלאמית הקדומה, אפשר יהיה להגדיר טוב יותר את דתה של האוכלוסייה שישבה באתרים הכפריים-חקלאיים בתקופה זו.