שטח החפירה בקצה המזרחי של חניון בבעלות פרטית, ממזרח לרחוב מעלה השלום, דרומית-מזרחית לשער ציון (איור 1). חודשים אחדים קודם לחפירה פורקה גדר רעועה; חפירות בכלי מכני יצרו חתך (כ-20 מ' אורך, כ-3 מ' רוחב, 1.5–3.5 מ' עומק) לצורך בניית גדר חדשה שתפריד בין החניון לבתי מגורים בשכונה. בתוך הרצועה שנחפרה נותרה פסולת מודרנית רבה ובתחתית החתכים שנוצרו ממערב וממזרח הובחנו מילויים ארכיאולוגיים, ולפיכך נדרשה חפירה.
שטח החפירה במורדות הדרומיים של הר ציון שנחפר רבות בעבר ונחשפו בו שרידים ארכיאולוגיים מתקופות שונות (Broshi and Gibson 1994; Broshi 1976a; 1976b). כ-60 מ' מצפון- מערב לחפירה הנוכחית חשפה משלחת אוניברסיטת צפון קרוליינה (UNC, ר' איור 1) שרידים שזמנם למן ימי הבית השני ועד לימי הביניים (Gibson 2010; Gibson, Lewis and Tabor 2016). בין שער האשפות לשער ציון נמצאו שרידים מימי הבית השני, התקופה הביזנטית וימי הביניים (מרגובסקי תשל"א א'; תשל"א ב'; תשל"א ג'). בחפירות אחרות (Bliss and Dickie 1898) ומהשנים האחרונות (זלינגר 2010; זלינגר 2011) תועדו מערכות ביצור מתקופת הברזל 2(?), מימי הבית השני ומהתקופה הביזנטית, וכן שרידים מהתקופות הרומית והעות'מאנית.

 

החפירה נערכה בחלק הצפוני של הרצועה שנחפרה בעבודות הקבלן, בשטח מצומצם (5 מ' אורך, 2.5 מ' רוחב; איור 2). רוב שטח החפירה נחפר לעומק של כ-2 מ', בפינה הצפונית-מזרחית נחפר בור בדיקה (כ-1 × 2 מ'; איור 3) שבו הועמקה החפירה ב-1.5 מ' נוספים. הרצועה הצרה שנחפרה על ידי הקבלן קבעה והגבילה את שטח החפירה והחתכים הגבוהים ברצועה זו יצרו מגבלות בטיחות.
הובחנו שבע שכבות שתאריכן כנראה בתקופות שלמן הרומית הקדומה ועד האסלאמית הקדומה, וכן הפרעה מודרנית. שכבות 7–4 הובחנו בבור הבדיקה בלבד.

 

שכבה 7. בקצה הצפוני של שטח החפירה, בשטח קטן (כ-1 מ"ר), נחשף קטע מילוי של שכבה לבנה עשויה גושי טיח מרוסקים שעל חלקם עיטור פרסקו צבוע בצבעים לבן, אדום וירוק (L104; איור 4), היורדת בשיפוע מזרחה. למרות השברים המרוסקים, הסנטימטרים הספורים שנחפרו מחלקו העליון של המילוי, והעדר חרסים שיסייעו לתיארוך, סגנון הפרסקאות עשוי להעיד שמקורם בבנייה מהתקופה הרומית הקדומה (המאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ), בדומה לפרסקאות דומות שנתגלו בחצר במנזר הארמני בהר ציון, חלקן באתרן, ותוארכו לתקופה זו (Broshi 1976a: 58, Pl. III).
שכבה 6. על מילוי הטיח המרוסק נבנה קיר אבני גזית (W105; ר' איור 3) בציר צפון-מערב–דרום-מזרח, שהשתמר לגובה נדבך אחד. מן הקיר נחשף קטע קטן של אבן גזית גדולה שמשני צדדיה נראים קצותיהן של אבני גזית גדולות נוספות. ייתכן ששכבת הטיח המרוסק 104 שימשה תשתית לקיר ולמפלס שהיה קשור בו אך לא השתמר.
שכבה 5. שכבת עפר גרגירי בהיר (L103) היורדת בשיפוע קל מזרחה ומכסה את חלקו המערבי של קיר 105. השכבה עשירה בממצאים, בהם חרסים רבים, צדפים קטנים רבים, שברים קטנים של כלי זכוכית מהתקופה הביזנטית, שבר כלי שיש, חלק מסכין עשויה מתכת (איור 5) וכלי עצם (איור 6). כלי החרס מתוארכים לתקופה הביזנטית (המאות הד'–הה' לסה"נ): קערות (איור 1:7–5), מכסה קערה (איור 6:7), סיר בישול (איור 7:7) ומכסה סיר בישול (איור 8:7), פכים (איור 9:7, 10) ונר (איור 11:7).
שכבה 4. השתכבות של עפר חום כהה ושכבות דקות של אבני שדה קטנות לסירוגין (L106), החותכת את שכבה 5. שכבה זו מכסה את חלקו המזרחי של קיר 105, ומעברו המזרחי ממשיכה מטה לעומק של לפחות 0.7 מ' מתחת לגובה ראש הקיר. בעומק זה הופסקה החפירה בשל שטחה המצומצם וסכנת בטיחות. ההשתכבות בשכבה זו אופקית, שלא כמו ההשתכבות האלכסונית בשכבה 2 שמעליה (להלן).
נמצאו חרסים רבים; המאוחרים אופייניים לתקופה הביזנטית עד ראשית התקופה האסלאמית (המחצית השנייה של המאה הז' לסה"נ, התקופה האומיית), בהם קערות (איור 1:8–3), ידית מכסה של קערה (איור 4:8), פכים (איור 5:8, 6) וקנקנים (איור 7:8–9).
נראה שמילוי זה חותך את המילוי הבהיר של שכבה 5 (L103, התקופה הביזנטית) שממערב לו, וייתכן שזוהי תעלת שוד של קיר 105.
שכבה 3. נבנה קיר תמך רחב ומסיבי (W102), שחלקו המערבי מחוץ לגבולות החפירה. הקיר הושתת על שכבה דקה של עפר חום הומוגני (L101C) שחתמה תחתיה את המילוי הבהיר של שכבה 5. כיוונו הכללי של הקיר צפון–דרום והוא נמשך לכל אורך הריבוע (5 מ'), חלקו הצפוני מתעקל לצפון-מערב (איור 9). הקיר, שהשתמר לגובה מרבי של חמישה נדבכים, בנוי אבני שדה שחלקן מהוקצעות, ובו אבני בנייה אחדות בשימוש משני. העיקול שהובחן בקיר הוא ככל הנראה תוצאה של בנייה בהתאמה לטופוגרפיה, ועם זאת ייתכן שזוהי תוצאה של קריסת הקיר במרוצת השנים תחת משקל האדמה שמעליו .
בעפר החום שעליו הושתת הקיר נמצאו חרסים האופייניים לתקופה הביזנטית המאוחרת עד למאה הח' לסה"נ (התקופה העבאסית), בהם קערות (איור 1:10–3) ופך (איור 4:10). בהשתכבות העפר למרגלותיו נמצאו חרסים מהתקופה העבאסית (שכבה 2, להלן), ועל כן אפשר להציע שנבנה בתקופה העבאסית.
שכבה 2. הצטברות של שכבות עפר חום (L101B ,L101A) שבו שכבות דקות של חצצים, ממזרח לקיר התמך 102 ומעליו, היורדות בשיפוע חד (כ-50º) מזרחה. כיוון ששכבה 4, שמתחת לשכבות אלו, מפולסת יחסית, נראה שהשיפוע נוצר מהיערמות השכבות ממזרח לקיר התמך והן הצטברו לאחר בניית הקיר. אי אפשר לקבוע אם זוהי הצטברות טבעית והדרגתית או מילוי מכוון של העפר ממערב מזרחה. עם זאת, השכבות הכילו חרסים רבים שתאריכם למן תקופת הברזל עד לתקופה האסלאמית הקדומה (התקופה העבאסית) ויש בכך חיזוק להשערה כי זוהי שפיכה מכוונת של אדמות שהובאו ממקומות שונים.
החרסים מהתקופה העבאסית (המאות הח'–הי' לסה"נ) כוללים בעיקר קערות שלהן זיגוג במגוון צבעים: צהוב (איור 1:11), צהוב וירוק (איור 2:11, 3) ושחור על רקע לבן-צהבהב (איור 4:11), טיפוס שאולי ממשיך לתקופה הפאטימית (המאות הי'–הי"א לסה"נ), קערה גדולה שאינה מחופה ומעוטרת בעיטור סרוק (איור 5:11), וכן פכים עשויים חומר צלהב (Buff Ware, ידית פך, איור 6:11). עוד נמצאה קערה (איור 7:11) דומה לקערות המזוות מהתקופה הממלוכית, אך אינה מזוגגת ועשויה להיות טיפוס קדום של קערות אלו.
שכבה 1. הפרעה מודרנית (L100) חותכת את השכבות של שכבה 2 המשתפלות מזרחה, שהובחנה בשני מקומות: בפינה הצפונית-מערבית של החפירה, שם הובחן קצהו הדרומי-מזרחי של בור הנמשך מעבר לגבולות החפירה, ובחלק המזרחי של החפירה, שם הובחן בור נוסף היורד לדרום-מזרח ונמשך מעבר לגבולות החפירה. שני מקומות אלה הם בורות אשפה מודרניים שבהם עפר חום כהה, גושי בטון, שקיות ובקבוקי פלסטיק, ואף צמיג בפינה הדרומית-מזרחית. שכבה זו קשורה בבניית הגדר המודרנית בעת הסדרת מגרש החניה ממערב.

 

אף שהחפירה הוגבלה לשטח קטן, מחצית שטחו של ריבוע חפירה, נחשפו שכבות ארכיאולוגיות עשירות בממצא המשתרעות על פני תקופה ארוכה, למן התקופה הרומית הקדומה ועד לתקופה המודרנית. תגליות אלו מצטרפות לממצאים ארכיאולוגיים מחפירות נוספות במדרונות הר ציון, המעידות על פעילות אנושית ענפה באזור בתקופות אלו. מעניינים במיוחד הם שברי הפרסקאות שמקורם כנראה בבתי אמידים מימי הבית השני שהיו במעלה המדרון ושחלקם נחפרו על ידי מרגובסקי (תשל"א א') וברושי (Broshi 1976a: 58, Pl. III), וכן קיר התמך והמילויים המשוכבים היוצרים שיפוע חד מעברו המזרחי, שתאריכם כנראה התקופה האסלאמית הקדומה.