שכבה II

התגלה מתקן בישול ארעי שנבנה על גבי הקיר הסוגר מדרום (W103) של מבנה השער. בתא המערבי של השער משכבה III נחשפה תעלת יסוד (L133, כ-1.5 מ' רוחב) של חומת העיר משכבה II, שחתכה את לבני הבוץ המטויחות בטיח לבן של הקיר הסוגר מדרום (איור 3).
 
שכבה III
לשער (24.5 × 24.5 מ' מידות כלליות) שישה תאים ושמונה אומנות. בחלקו הדרומי נחשפו שלושה תאים, ארבע אומנות והרחוב העובר בתווך. בחפירה התברר שהאומנות המערבית והמזרחית ארוכות בכ-0.5 מ' משתי האומנות הפנימיות. התא הדרומי-מערבי של השער השתמר לגובה הרב ביותר מעל הרחוב – 4.26 מ'. מבנה השער נבנה במסד של אבנים גדולות במיוחד (1.0 × 0.5 מ' מידות מרביות). מעליהן נבנו נדבכים של לבני בוץ (כ-0.50 × 0.50 × 0.15 מ') לא צרופות. כל תאי השער הדרומיים נמצאו מכוסים בשכבת טיח לבן (כ-3 ס"מ עובי).
 
התא הדרומי-מערבי תחום מדרום בקיר 103 וממזרח באומנה W117. חלקו המערבי של התא לא נחפר בשל חומת העיר שנבנתה מעליו בשכבה II. בכניסה לתא, מתחת לחומה, אותרו שרידי אומנת הכניסה (5.8 × 2.8 מ' מידות פנימיות). ממעבר השער הובילו אל התא שלוש מדרגות, בנויות מאבנים, שהונחו על צדן הרחב בפתח התא (1 מ' רוחב), בין שתי האומנות. לצדי הפתח קירות מלבני בוץ מטויחים. בשני צדי התא נמצאו ספסלים מטויחים (איור 4): בצד המזרחי שלושה ספסלים. הקרוב לפתח מפואר מאוד (1.40 × 0.55 מ'), יש בו שני מסעדים לידיים ונראה כי נועד לישיבת שני אנשים. שני הספסלים בהמשך שטוחים (2.1 × 0.7 מ' המרכזי, 2.3 × 0.7 מ' הדרומי), ללא מסעדים. במערב התא נמצאו שרידים של ספסל אחד לפחות הנמשכים מערבה מתחת לחומה של שכבה II ומעבר לגבולות החפירה. על רצפת התא נמצאה שכבת חורבן עבה ובה קנקנים, קערות א-סימטריות (סקופים) וכלי חרס נוספים, עדות לחורבן האשורי של שנת 701 לפסה"נ. לחלק מהקנקנים ידיות שעליהן טביעות "למלך חברן". ידית אחת נשאה טביעת חותם פרטית "לנחם עבדי".
 
התא האמצעי (5.25 × 2.80 מ' מידות פנימיות) תחום מדרום בקיר W103, ממזרח באומנה W116 וממערב באומנה W117. ממעבר השער הובילו אל התא שתי מדרגות הבנויות מאבנים שהונחו על צדן הרחב לעבר פתח (0.9 מ' רוחב) התחום בשני קירות לבני בוץ שהצרו את הרוחב בין שתי האומנות. בכל שטח התא נמצא מילוי של שברי טיח וכן שברי לבנים וחרסים, ללא ממצא אדריכלי מיוחד.
 
התא המזרחי (5.65 × 2.80 מ' מידות פנימיות) תחום מדרום בקיר 103, ממערב באומנה 116, וממזרח באומנה W111. אל התא הובילו ממעבר השער ארבע מדרגות הבנויות מאבנים מסותתות היטב (איור 5). הכניסה לתא (כ-0.9 מ' רוחב הפתח) הוצרה בקיר מחיצה מטויח (W130) הבנוי מלבני בוץ (0.55 מ' רוחב). בתא חלוקה לשני חדרים – גדול בצפון וקטן בדרום שביניהם מפריד קיר (W120; כ-2.1 מ' אורך, 0.45 מ' רוחב) בנוי מלבני בוץ מטויחות. לחדר הצפוני רצפה מטויחת שחלקה שקע. צמוד לקיר 120 נחשף ספסל צר (1.2 מ' אורך). אל החדר הדרומי הקטן (2.80 × 1.25 מ') מוביל פתח (0.9 מ' רוחב) שניכר כי נסתם וטויח כשהחדר חדל לשמש. בקיר 103 הותקנה גומחה (0.15 מ' עומק). חלקו המזרחי של החדר רוצף בלוחות אבן שטוחים ובחלקו המערבי נמצאה רצפת טיח שנחתכה מבור (כ-0.8 מ' קוטר) במערבה. בבור נמצאה מונחת על צדה אבן מרובעת מהוקצעת היטב (0.56 × 0.50 × 0.39 מ'; איור 6) שבמרכזה חור עגול (0.18 מ' קוטר) שממנו נחצבהתעלה (0.18 × 0.07 מ'). האבן היא ככל הנראה אסלה; דוגמות נוספות מוכרות מחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל ובעבר הירדן (שילה תשמ"ד: י"ד–ט"ו, לוח 1:31; איזנברג ודה גרוט 131:2006–132; Humbert and Zayadine 1992:253, Plts. A:XIV, B:XII; Biekowski 2002:166; De Groot and Bernick-Greenberg 2012a:99; De Groot and Bernick-Greenberg 2012b:352, Fig 10.3: 2). מול הגומחה וצמוד לקיר 120 נמצאו שני מזבחות קרניים צמודים זה לזה, בנויים על מסד של אבנים גדולות מהוקצעות; המזבחות והמסד טויחו כיחידה אחת (0.65 מ' אורך, 0.37 מ' רוחב, 0.9 מ' גובה; איור 7). שבע מקרנות המזבחות נקטמו בכלי חד. בחדר נמצאו כלי חרס רבים, בהם כמות גדולה של נרות, קערות וכנים.
 
מעבר השער. רוחבו של מעבר השער (6.2 מ' בחלקו המרכזי) הוצר בכניסה אל העיר (5.2 מ' ביציאה ממבנה השער). רצפת מעבר השער הייתה עפר מהודק. בצדו הדרומי של מעבר השער נבנו ספסלים מאבנים שהונחו על צדן הרחב (איור 8). בכניסה לתא המזרחי נמצא ספסל מטויח, שלא כמו ספסלי האבן. בכל שטח המעבר שנחפר נחשפה שכבת חורבן המיוחסת לשנת 701 לפסה"נ ובה לבני בוץ צרופות, ראשי חצים וכלי חרס שבורים, בהם קערות א-סימטריות (סקופים). 
 
לכיש הייתה העיר השנייה בחשיבותה ביהודה אחרי ירושלים. שער ששת התאים של העיר הוא מבנה השער הגדול ביותר שנמצא עד כה בארץ ישראל והוא משקף היטב את מעמדה של העיר במאה הח' לפסה"נ. שרידי השער שנשמרו לגובה רב מעידים על אופן בניית שערים בתקופת הברזל, ממסדי אבן ולבני בוץ. בשער השתמרו הקירות המטויחים בטיח לבן והכניסות לתאים. בשניים מהתאים ניתן להסביר את שימושם המנהלי והפולחני. בתא המערבי התגלו ספסלים מטויחים לצד קנקני למלך וקערות א-סימטריות (סקופים) היכולים להעיד על הפעילות הכלכלית והמנהלית שהתקיימה בהם. בתא המזרחי נתגלה מקדש שער שבו טיפוס בגרם מדרגות הוביל לאולם (היכל). בצדו הדרומי-מזרחי של ההיכל הייתה כניסה לחדר נוסף ששימש דביר ובו שני מזבחות קטומי קרניים ניצבים מול גומחה. המקדש בוטל והוסב למתקן שירותים שהוצב במקום והכניסה לדביר נסתמה. זוהי עדות ראשונה בארץ ישראל לביטולו של מקדש בדרך זו.
כל מבנה השער ותאיו הדרומיים חרבו בחורבן אלים המיוחס לסנחריב מלך אשור. עדות לחורבן זה נמצאה בכל שטחי החפירה בשער.