שטח B (איור 3)

התגלה קיר (W20; אורך 2.5 מ', רוחב 0.50–0.53 מ'; איור 4), שנבנה באבנים גדולות, ובהן שתי אבני סף בשימוש משני; הוא השתמר לגובה נדבך אחד (0.25 מ' גובה). הקיר הושתת על יסוד (0.45 מ' גובה), שנבנה מאבני שדה קטנות. יסוד קיר 20 הושתת בחלקו על מפלס של פסולת סיתות, המכיל גם שברי כלי חרס וכלי זכוכית ועצמות (L206), המשתפל לדרום-מזרח; בחלק הצפוני של הריבוע חותך היסוד את מפלס 206.אפשר שמפלס זה נוצר כתוצאה מהשלכת פסולת. הממצא הקרמי וממצא הזכוכית במפלס 206 מתוארך למאות הב'–הד' לסה"נ. הממצא הקרמי כולל שתי קערות (איור 1:5, 2), קדרה (איור 3:5) וקדרת בישול (איור 4:5). עוד התגלו, בשטח זה ובשטחים C ו-D, כלים מבית היוצר של הלגיון העשירי שנחשף בעבר בבנייני האומה (Magness 2005). ממצא העצמות כולל כמה עשרות של עצמות של בעלי חיים, ובהם חזיר (למעלה מ-50% מהמכלול), צאן (כ-35% מהמכלול) וכמה עצמות בקר ותרנגול. על כל העצמות התגלו סימני חיתוך המעידים שבעלי החיים נועדו למאכל.  
 
שטחים C ו-D (איורים 6–8)
התגלו שרידי בנייה ומערכת ניקוז, ובהם זוהו ארבעה שלבים (א'–ד') מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית.
 
שלב א'. מהשלב הקדום ביותר נחשפה רצפת עפר מהודק (L418). הרצפה נחתכה על ידי התעלה הראשית משלב ב' (להלן) ולפיכך היא קודמת לה. מתחת לרצפה התגלו חרסים המתוארכים למאות הב'–הג' לסה"נ, ובהם קערות (איור 1:9), קדרות בישול (איור 15:9), סירי בישול (איור 18:9) וקנקנים (איור 25:9, 26). במילוי אדמה מעל הרצפה נחשפו חרסים המתוארכים גם הם למאות הב'–הג' לסה"נ, ובהם קערות מחופות אדום (איור 2:9, 3), קערות גדולות עשויות מטין זהה לזה שממנו ייצרו לבני חרס ורעפים, ולהן שפת מדף ועיטורי חריתה (איור 4:9, 5) או שפה קשותה (איור 6:9), אגנים (איור 9:9, 10), קדרות (איור 12:9–14), קדרות בישול (איור 16:9, 17), סירי בישול (איור 19:9), בסיס אמפורה (איור 22:9) וידיות אמפורה (איור 23:9, 24), פכים (איור 30:9–32) ושברי נרות דיסקוס מעוטרים, שאחד מהם מעוטר בעיטור דולפין (איור 37:9, 38). כן נחשפו מעל רצפה 418 שברים רבים של רעפים (איור 39:9, 40), שעל אחד מהם טביעת חותם מלבנית מטושטשת, כנראה של האות P, ושני חרוזים מחורצים עשויים מאבן גיר לבנה (melon beads; איור 41:9).
 
שלב ב'. נחשפה מערכת תעלות ניקוז, הכוללת תעלה ראשית (L404 ,L303; איור 10) אליה מתנקזות שתי תעלות משניות (L417 ,L318). התעלה הראשית (25 מ' אורך, 0.52 מ' רוחב מפנים) נבנתה מאבני גזית בינוניות, שלוכדו בחומר מליטה על בסיס אדמה. בראש התעלה שולבו אבני גוויל (L303). התעלה כוסתה בלוחות אבן שהתגלו באתרם, ובהם אבני בנייה, אבן סף ושבר עמוד בשימוש משני. התעלה הראשית נסתמה בעפר, ובו התגלו שברי כלי חרס וכלי זכוכית משלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האומיית וכן עצמות בעלי חיים. הממצא הקרמי כולל קערה מטיפוס LRC (איור 1:11), מכסה (איור 4:11) ושבר נר (איור 5:11) משלהי התקופה הביזנטית ופך שלם מהתקופה האומיית (איור 3:11). תיארוך הממצא מלמד על הזמן שבו התעלה יצאה מכלל שימוש (בשלב ד' להלן).
תעלה משנית 318 (0.3 מ' רוחב מרבי מפנים, 0.74 מ' גובה) מתנקזת מצפון אל חלקה המערבי של התעלה הראשית. פתח התעלה, שנבנה בדופן הצפונית של התעלה הראשית, תחום בין שתי אבני גזית. דופנות התעלה ורצפתה טויחו בשכבה דקה של טיח (0.5 ס"מ עובי מרבי). תעלה משנית 417 (1.3 מ' אורך חשיפה, 0.3 מ' רוחב מפנים, 0.61 מ' גובה; איור 12) מתנקזת מדרום אל חלקה המזרחי של התעלה הראשית. היא נבנתה מאבני גוויל בינוניות, שלוכדו בחומר מליטה על בסיס אדמה. התעלה טויחה מפנים בטיח הידראולי אפרפר וכוסתה בלוחות אבן, שאחד מהם נחשף באתרו.
אל התעלה הראשית ניגשת מדרום רצפה (L402 ,L317), שנבנתה מלוחות אבן מלבניים (0.15 × 0.40 × 0.55 מ' בממוצע) והושתתה על מילוי עפר ובו אבני שדה קטנות. בלוקוס 402 השתמר טוב קטע מהרצפה, מדופן התעלה הראשית ועד לגבול הדרומי של שטח החפירה (איור 13). בלוקוס 317 התגלו כמה לוחות אבן מהרצפה, ונראה שהם הופרעו בעבודות תשתית (איור 14). בתשתית רצפה 402 (L415 ,L414) נחשפו שברי כלי חרס מהמאות הא'–הב' לסה"נ, ובהם קערות (איור 7:8), סירי בישול (איור 20:8, 21), קנקנים (איור 27:8, 28), מכסים (איור 33:8, 34) ורעפים. עוד נחשפו בתשתית זו שברי כלי זכוכית מסוף המאה הא'–המאה הב' לסה"נ, ובהם פך מגושם, שלו שפה מקופלת פנימה וידית סרט רחבה, וחתך גופו מרובע (איור 15). בתשתית רצפה 317 (L319) נחשפו שברי כלי חרס מהמאות הב'–הד' לסה"נ, ובהם אגן (איור 11:9), קנקן (איור 29:9) ומכסה של קערה (איור 35:9).
 
שלב ג'. בשלב זה ממשיכות לשמש התעלה הראשית ותעלה משנית 417. תעלה 318 לעומת זאת נסתמה במכוון בשלוש אבני גזית בינוניות, שמעליהן נבנתה רצפה (L304; איור 16) מאבנים שטוחות קטנות שטויחו בטיח. רצפה 304 ניגשת אל אבני הגוויל ששולבו בראש התעלה הראשית (L303), בחלקה המערבי. מפלסה של רצפה 304 גבוה מזה של רצפת האבן משלב ב', ולכן נראה כי רצפת האבן יצאה משימוש בשלב ג'. מדרום לתעלה הראשית נחשפה רצפה נוספת (L315), שמפלסה והרכבה דומים לאלה של רצפה 304, והיא ניגשת כנראה לראש התעלה הראשית מדרום.
 
שלב ד'. נחשפו שני קירות (W33 ,W32; איור 17) צמודים ומקבילים זה לזה. לקיר 32 (3.9 מ' אורך חשיפה, 0.95 מ' גובה השתמרות) שני פנים וליבה (L309). הפן הדרומי נבנה מאבנים מהוקצעות בינוניות (0.22 × 0.30 × 0.44 מ'). הפן הצפוני מצוי, כפי הנראה, מחוץ לשטח החפירה. הליבה נבנתה מאבני גוויל ואבנים מהוקצעות ואדמה ביניהן, והיא נפגעה כנראה בעבודות תשתית.
לקיר 33 (3.93 מ' אורך חשיפה, 0.94–1.10 מ' רוחב, 0.75 מ' גובה השתמרות מרבי) פן דרומי, שנבנה מאבני גוויל ואבנים מהוקצעות בינוניות (0.20 × 0.34 × 0.50 מ'), וליבה (L313) שהוצמדה לקיר 32, ונבנתה מעפר ואבני שדה בינוניות וקטנות (L313). אפשר שקיר 33 נועד לעבות את קיר 32. בליבת קיר 33 התגלו שברי כלי חרס המתוארכים למן התקופה הרומית המאוחרת ועד לתקופה האומיית, ובהם קערה (איור 8:9) ומכסה (איור 36:9) מהתקופה הרומית המאוחרת וקנקן מהמאות הו'–הז' לסה"נ (איור 2:11). עוד התגלה בליבת הקיר מטבע ברונזה (ר"ע 146497) של הנציבים הרומיים ביהודה, מימיו של הקיסר נרון, שנטבע במטבעת ירושלים ומתוארך לשנים 58–59 לסה"נ. זמנה של ליבת הקיר דומה לזה של המילוי שסתם את התעלה הראשית ומתארך את זמן יציאתה משימוש, ולכן נראה כי שני הקירות מאוחרים למערכת התעלות והרצפות.
 
בלוקוסים המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת התגלו עצמות בעלי חיים, ובהם אך ורק יונקים. התגלו עצמות של חזירים (כמחצית מהמכלול), צאן, בקר וגמלים. השרידים כללו חלקי שלד עתירי בשר, ששימשו כפי הנראה למאכל, וחלקי שלד דלי בשר, שהם פסולת שחיטה. ריבוי עצמות חזירים נפוץ באתרי הלגיון הרומי, הן בירושלים והן בחלקים נוספים בארץ ישראל.  
 
שלבי הבנייה א'–ג' מתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת. בשלב א' התגלתה רצפה. בשלב ב' התגלו שלוש תעלות ורצפת אבן; אחת התעלות חותכת את הרצפה משלב א' ומוציאה אותה משימוש. בשלב ג' ממשיכות לשמש התעלה הראשית ותעלה משנית 417, ואילו תעלה משנית 318 יצאה משימוש ומעליה נבנתה רצפה. גם רצפת האבן יצאה משימוש בשלב ג'. בשלב ד' התגלו קירות, המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית ולראשית התקופה האומיית. נראה כי בשלב ד' יצאו משימוש שתי התעלות שהמשיכו לשמש בשלב ג'.
 
שטח F (איור 18)
נחשף קיר (W508; אורך 4.5 מ', רוחב 0.95 מ', 1.1 מ' גובה השתמרות; איור 19), שנבנה בכיוון מזרח–מערב משני פנים של אבנים בינוניות מהוקצעות גס (0.17 × 0.23 × 0.30 מ'), וביניהם ליבה עשויה מאבני גזית, חלקן בשימוש משני, שלוכדו בתערובת של אבני שדה וטיט על בסיס אדמה. הפן הדרומי של הקיר טויח בטיח לבן ובו גריסי גיר קטנים (2.5–3.0 ס"מ עובי) ומעליו טיח קשה ורדרד (0.5 ס"מ עובי), ובו שברים קטנים של חרסים. הפן הצפוני של הקיר טוייח בטיח לבן, ובו גריסי גיר קטנים (2.5–3.0 ס"מ עובי) ומעליו טיח הידראולי אפרפר, ובו שברי חצצים. על הטיח ההידראולי יש חריצים, כנראה הכנה לשכבת טיח נוספת שלא השתמרה. מדרום לקיר, במקביל לו, נחשפה תעלה קטנה (L503; אורך חשיפה 2.25 מ', רוחב כולל 0.6 מ', רוחב פנימי 0.2 מ'). היא טויחה בטיח ורדרד המכיל שברי חרסים, הדומה לטיח שנחשף בפן הדרומי של הקיר. הטיח נמרח גם על ראשי דופנות התעלה, ולכן נראה שהתעלה לא קורתה. בין הקיר לתעלה נחשף רובד של אבני שדה ואדמה מהודקת (L506 ,L504). נראה שהקיר והתעלה הם חלק ממתקן אחד.
מעל הקיר והתעלה הצטבר עפר, ובו התגלו שברי כלי חרס מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה, ובהם קערות מטיפוס polychrome splash glazed wares (איור 1:20, 2) מהמאות הט'–הי' לסה"נ וכן קערות מעוטרות (איור 3:20, 4), קדרה (איור 5:20) וקנקנים (איור 6:20, 7) המתוארכים למן המאה הו' ועד ראשית המאה הח' לסה"נ. עוד התגלו בהצטברות עפר זו שבר מתכת סגלגל (0.10 × 0.15 מ'), אולי שבר פגז, ועצמות של בעלי חיים, ובהם בעיקר חזירים וכן צאן ובקר. ממצא עצמות החזירים מתווסף לממצאים המוכרים עד כה המלמדים שהאוכלוסייה בירושלים בתקופה האומיית כללה רוב של נוצרים.