הקבר (איורים 3, 4). טרם החפירה התגלה פתח צר חצוב בסלע בגבול הדרומי של האתר. הפתח חיבר למחילה (איור 2:a) שבקצה אפשר היה להבחין בראש פיר מאונך ששימש כנראה כניסה למערת הקבורה (L12). מצב ההשתמרות הגרוע של המערה והותרת חלק ניכר מהצטברויות העפר במקומן משיקולי בטיחות מנעה התוויה ברורה של תכניתה. בחפירה חלקית שנערכה סמוך לפתח ולאורך כשני מטרים מצפון-מערב לו נחשפו בעיקר קטעים מהדפנות הדרומית-מערבית והצפונית-מערבית. רצפת הסלע של המערה נחשפה רק בקצה המערבי.

ריכוז צפוף של עצמות אדם ללא ארטיקולציה כיסה את רצפת החלק הצפוני-מערבי של המערה. עצמות רבות נוספות נמצאו בהצטברות העפר שנותרה במרכזה. לא התאפשרה חפירת חלקים מהמערה שבהם הובחנו ריכוזים נוספים, אך אפשר לראות במכלול שנחשף ייצוג של קבוצת הנקברים במקום. זוהו חמישה פרטים: תינוק שגילו עד שנה, ילד שגילו 4–5 שנים, שני בוגרים שגילם 20–30, 25–40, ופרט נוסף מעל גיל 40. בין הפרטים הבוגרים לפחות פרט אחד ממין זכר ופרט אחד ממין נקבה. טווח הגיל והמין במדגם הקטן משקף אוכלוסייה אזרחית הטרוגנית.
בחפירת המערה נמצאו שברי גוף אחדים של כלי חרס שאפשר לתארכם לטווח התקופות הרומית והביזנטית. בממצא גם מטבע אחד (ר"ע 139244) המתוארך לשלהי המאה הד' לסה"נ (383–395 לסה"נ) ותליון זכוכית זעיר נושא דמות של בעל חיים (גורין-רוזן להלן). ממצאים אלה מתארכים את המערה לתקופה הרומית המאוחרת.
 
הבארות (L11 ,L10) נחצבו לתוך סלע הכורכר ושלא כבארות אחרות ביפו, לא הותקן להן דיפון פנימי. חפירת באר 10 הצפונית (1.3 מ' קוטר, 2.2 מ' עומק חפירה; איור 5) נפסקה משיקולי בטיחות. במילויה נמצאה כמות גדולה של פסולת בניין מודרנית, כזו שנמצאה גם בבארות שהתגלו בקטע הרחוב שמחוץ לחפירה.
בבאר 11 הדרומית אפשר היה לצפות לעומק של כ-3.5 מ' לפני הכשרת האתר לחפירה. בעבודות ההכשרה נסתמה הבאר בעפר ובמהלך החפירה נחשפה שפת הבאר שמתארה סגלגל (כ-1.4 × 1.2 מ'; איור 6). שפתה הצפונית חוזקה באבנים. בעבודת ניקוי שפת הבאר נמצאו שברי גוף אחדים של כלי חרס משלהי התקופה העות'מאנית, בהם שבר פך עזה אפור (בריק), שעליו משוח פס עיטור כתום ושבר צלחת פסאודו-פורצלן אירופית, טיפוס כלים שכמויות גדולות ממנו יובאו ליפו בתקופה זו (לא צוירו).
אחת הבארות שנמצאו בחפירה לאורך הרחוב נחפרה עד מפלס מי התהום, כשישה מטרים מפני השטח וסביר להניח שזהו גם עומק הבארות בחפירה הנוכחית.
בעת פינוי הצטברויות העפר בגובה השתמרות הבארות נמצא רעף מתוצרת קפריסין (איור 7). קירוי מבנים ברעפים, בעיקר מבני ציבור ומבנים פרטיים גדולים, נפוץ ביפו בשלושת העשורים האחרונים של המאה הי"ט ונמשך עד לעשורים הראשונים של המאה הכ' לסה"נ. הרוב המוחלט של הרעפים יובא לארץ ממפעלים באזור מארסיי שבצרפת. סביר להניח שהרעף מאתר זה יובא בתקופת המנדט, שבמהלכה היו ארץ ישראל וקפריסין בשליטה בריטית. רעפים קפריסאיים, לצד צרפתיים, קירו גם גגות בישובים אחרים. כך לדוגמה שולבו רעפים מקפריסין בגגות מבנים בכפר הנוער בן שמן שנוסד ב-1927.
 
 
תליון הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירה נמצא תליון קטן (אורך מרבי 2.5 ס"מ) מזכוכית בגוון צהבהב-חום, מכוסה בליה כסופה וססגונית עם מעט צמידה חולית (איור 1:8). התליון כמעט שלם, יש לו פגם בהיקף בצד אחד שעל פי הכיסוי בבליה נגרם כבר בעת העתיקה. התליון עשוי דסקית עגולה שבחלקה העליון יש תוספת של מתלה עם חור רחב המפולש אופקית, לאפשר השחלה של התליון על גבי שרשרת (איור 2:8).
העיטור מוטבע על חלקו הקדמי של התליון ואילו חלקו האחורי שטוח. בעיטור המרכזי אריה צועד, פניו פונות לשמאל וזנבו המורם מסתלסל מעלה. מעל האריה בצד שמאל יש כוכב וירח קטנים מאוד (איור 3:8). פרטי גופו של האריה מודגשים בתבליט, קדמת גופו בולטת יותר, מוגבהת ומבליטה את מרכז הכובד על הרגלים הקדמיות, פלג גופו האחורי קטן ונמוך יותר, הדגש באזור האחורי על הזנב. בחלק הקדמי יש הדגשה של קו הרעמה ובפנים מודגשות העין והפה הפעור. הרגליים דקיקות ורדודות בהשוואה לגוף.
תליוני זכוכית שעליהם דגמים של בעלי חיים, אלוהיות ומגוון סמלים, נפוצו מאוד במרחב המכונה סוריה-פלסטינה בשלהי התקופה הרומית המאוחרת (המאה הד' לסה"נ), ויוחסו להם תכונות מאגיות. חלק נכבד מהתליונים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות ופורסמו עד כה התגלו בארץ ישראל (לסקירה נרחבת בנושא, הכוללת גם דיון בתיארוך ובתפוצה, כולל מפה כללית של כל התליונים ומפה מפורטת של התפוצה בארץ ישראל, ר': Entwistle and Corby Finney 2013:139–141). מרבית התליונים שנמצאו בארץ נחשפו במכלולי קבורה ורק אחדים נמצאו בשרידי יישוב, למשל תליון עם אריה שנמצא בחפירה במגדל (אבו-עוקסה 2005: איור 5).
מרבית התליונים המוכרים כיום מפרסומים נמצאים באוספי מוזיאונים או באוספים פרטיים. הדגם הנפוץ ביותר הוא דגם האריה, לעתים לבד או בתוספת של ירח וכוכב. יש דוגמות אחדות של אריות כאלה, הנבדלים זה מזה בעיצובם, לחלקם יש רעמה, הם פונים לצדדים שונים, לחלקם סמלים נוספים. מבחר גדול של תליונים עם מגוון סמלים וכן מבחר אריות ומגוון צירופים נמצאים באוסף מוזיאון ישראל (Barag 2001:173–176, Cat. Nos. 355–405 ושם דיון מתומצת בקבוצה ובתליוני אריות). קבוצה גדולה ומגוונת של כ-90 תליונים נמצאת באוסף המוזיאון הבריטי, ובה מבחר גדול מאוד של תליוני אריות הנבדלים זה מזה בפרטים קטנים (Entwistle and Corby Finney 2013:156–160, Cat. Nos. 44–77 ושם הפניות רבות נוספות). התליון מיפו מתוארך למאה הד' לסה"נ. סביר להניח שהוכנס כמנחת קבורה, בשל משמעויות מאגיות ואחרות שיוחסו לתליונים אלה.
 
הן הבארות הן מערת הקבר משתלבים בתמונה הארכיאולוגית הכוללת של השטח הסמוך מדרום לתל יפו, שבתקופות מסוימות שימש לקבורה ובאחרות לעיבוד חקלאי. המערה היא חלק ממכלול הקבורה שהתפרש על גבעת אנדרומדה ועל שיפוליה, ושסוגי הקבורה שבו כוללים גם מערות חצובות מן התקופה הרומית המאוחרת. נראה ששתי הבארות השתייכו לבתים משכונת המגורים שהתפתחה עם התפשטות העיר דרומה בשלהי המאה הי"ט לסה"נ. מקורות מהתקופה מתארים בארות רבות כאלה בחצרות הבתים. במפה מנדטורית משנות ה-30 של המאה הכ' מסומנת באר בחצר בית שעמד ככל הנראה בשטח האתר וייתכן שהיא אחת משתי הבארות שנחשפו. אף שאינו ייחודי, יש באתר תוספת משמעותית לתמונה הארכיאולוגית הכללית של תולדות העיר בתקופות אלה.