נפתחו שני ריבועי חפירה (K2 ,K1; איורים 2, 3) ונמצאו בהם שרידי מבנה מן התקופה העבאסית (המאה הט' לסה"נ), הנמשך אל מחוץ לגבולות החפירה. תועדו קטעים מארבעה או חמישה חדרים (איור V–I:2), שייתכן שהם חלק ממבנה בעל חצר. הקירות פונים בהתאמה לרוחות השמיים. מבנים דומים נתגלו בתוך הכפר עצמו.

הקירות בנויים אבני גוויל קטנות משולבות במעט אבני גזית קטנות (0.3–0.4 מ' גובה השתמרות מעל לרצפות). חומר המילוט הוא בוץ ולעתים מעט טיח בהיר. הרצפות בחדרים העשויות אדמה מהודקת זוהו לפי גובה בסיס הקיר בשל קושי בזיהויָן. החצר (איור 2:V) רוצפה בטיח בהיר שהשתמר בחלקו. זהו מבנה דל יחסית למבנים שנחפרו בתוך הכפר, הבנויים ברובם באבני גזית גדולות ומחוזקים בחומר מילוט.
בחדרי המבנה נמצאו חמישה קנקני אחסון שחלקם שימשו מתקנים (איור 15:4), וכן כמה שברי כלי אנטיליה מהתקופה האסלאמית הקדומה. המכלול הקרמי מתוארך לתקופה העבאסית (המאה הט' לסה"נ; ר' נספח). נראה שהמבנה ניטש, ואבניו נשדדו או נעלמו בעיבוד חקלאי מאוחר; בורות נטיעה של פרדס פגעו במבנה. מאז נטישתו כוסה המבנה באדמה בעובי של כמטר אחד.
הקרקע בחפירה היא אלוביום אפור האופיינית לבקעת לוד ושימשה לגידולים חקלאיים, בניגוד לקרקע הטבעית בתחומי הכפר – חמרה חולית. זו נתגלתה בבור בדיקה בעומק של כ-2 מ' מפני השטח.
 
זהו מבנה המגורים הראשון שנחפר מחוץ לתחומי הכפר בצריפין. בנייה מחוץ לכפר בתקופה העבאסית מעידה על התעצמות הכפר, בעקבות בניית העיר רמלה הסמוכה. עדויות נוספות להתעצמות בתקופה זו נמצאו בשטחי החפירה האחרים. ממצא כלי האנטיליה מעיד על ראשית השימוש בבאר הסמוכה בתקופה האסלאמית הקדומה, ייתכן כבר בראשיתה, בתקופה האומיית.