פתח המבנה בקיר הצפוני. סף הכניסה הנוכחי מוביל אל קומת קרקע שבה חדר יחיד

(6.8×5.2 מ'; גובה מפני הים 749.82 מ') ושמתחתיה מרתף שמידותיו דומות (7.5×5.4 מ'; איורים 2, 3), המוקף קירות מארבעת צדדיו. בקיר הצפוני אפשר להבחין בפתח קדום (גובה מפני הים 748.38 מ'; איור 3: חתך 4–4). נראה שהסף הנוכחי הורם עם עיצוב הרחוב מחדש בשנות שיקום הרובע היהודי לאחר מלחמת ששת הימים. מפלס החיים הקשור לסף הכניסה הקדום הוסר כולו בעבר ושטח המרתף הונמך ביותר משני מטרים (עד 746.25 מ' מפני הים לערך). לתוך מפלס זה נחפרו תעלות (0.4–0.5 מ' עומק) שפגעו בשרידים הקדומים והגיעו ברוב השטח עד הסלע (745.6–746.0 מ' מפני הים). מפלס הסלע בדרום-מערב גבוה יחסית (747.5 מ' מפני הים) והקירות באזור זה מושתתים עליו. הסלע צונח צפונה לנחל הצולב ומזרחה, לעבר הגיא, ונמוך במיוחד בפינה הצפונית-מזרחית (L12; גובה מפני הים 744.18 מ').

קירות המרתף במזרח (W104–W102) ובמערב (W109) ישרים, כמעט מקבילים זה לזה ונמשכים צפונה ודרומה אל מעבר לתחום המרתף. הקיר 109 (7 מ' אורך; איור 3: חתך 1–1) מושתת בדרום על סלע גבוה. במרחק של 1.3 מ' מן הפינה הדרומית הוא נמשך בעזרת קשת (1.6 מ' רוחב, 2 מ' גובה) מעל כוך חצוב (ר' להלן). אומנת הקשת הצפונית מונחת על קיר סלע גבוה (כ-1.8 מ' גובה), ומצפון לה ועד לפינה הצפונית-מערבית, הקיר הונח על מילוי עפר (כ-0.75 מ' עובי).
הקיר המזרחי (102–104; איור 3: חתך 3–3) עשוי קטעים אחדים: קצהו הצפוני (102; 5.1 מ' גובה) בנוי מ-16 נדבכים על סלע שיורד לעומק ניכר; המשכו לדרום מונח על קיר או מילוי אבנים וקצהו בנוי שוב ישירות על הסלע. בקיר משולבים חלקי עמודים אחדים בשימוש משני. כ-5.5 מ' מן הפינה הצפונית ניגש אליו קטע קיר (W103) ובזווית שביניהם הותקן פתח לבור מים (ר' להלן).
 
הקירות שבצפון ובדרום נדמים מאוחרים לקירות שבמזרח ובמערב, וככל הנראה נוספו כמחיצות לבידוד המרתף כחדר. הקיר הצפוני (W100; אורך 5.2 מ', גובה 3.15–3.85 מ'; איור 3: חתך 4–4) הושתת במזרח על מילוי עפר (2.1 מ' עומק) ובמערב על סלע ועל מילוי עפר (עד 0.25 מ' עובי). למרכז קיר 100 הוצמד לאחרונה קיר בטון המצופה אבנים ומושתת על יסוד בטון (W101). הקיר הדרומי (W108–W105; איור 3: חתך 2–2) בנוי מארבעה קטעים הבולטים ונסוגים זה לעומת זה בהתאמה למפלס הסלע הגבוה. קטעי הקירות 104 ו-105 שבפינה הדרומית-מזרחית נבנו כנראה לאחרונה, לחיזוק התמיכה בקומה שמעל.
 
למרגלות קטעי הקיר הדרומיים עוברת תעלה או שוקת (L11; אורך 3.34 מ', רוחב 0.4 מ', עומק 0.18 מ') החצובה בתוואי קשתי. מעל לתעלה אפשר להבחין בשרידי מרזב אנכי שירד לתוכה, וממערב לה מצוי הכוך החצוב (L2). הכוך אינו עמוק, חציבתו מרושלת ונראה שלא הושלמה. לתעלה אין מוצא ולכן נראה שנועדה להוליך מים אל הכוך, שהיה מיועד להיות בור מים שהתקנתו לא הושלמה. על רצפת המרתף נותרו שרידים דלים של קיר בכיוון צפון–דרום (W111) שייתכן שיצר פינה עם קיר הסלע שמצפון לכוך 2.
בור המים (L8; לפחות 3 מ' קוטר, לפחות 3 מ' עומק; איור 4) עגול וצורתו פעמונית; חפירתו לא הושלמה. הדפנות מטויחות והטיח, שבו יש גריסי חרסים, מונח על שברי כלי חרס, סממן האופייני לתקופה הביזנטית. לבור שני פתחים. הפתח המקורי, המערבי, מותאם לטיח שבפנים הבור. בשלב מאוחר נפרץ הפתח המזרחי בפינת קירות 102 ו-103, בשבירת הטיח בנקודה זו. פתח זה הוגבה מן הפתח הראשון במסגרת מאבנים ומלט אפור מעורב עם סיד (ר' איור 4: חתך 2–2), ואליו כנראה ירד פתח שאיבה שהותקן בקומה שמעל.
מילוי הבור הכיל אשפה בת ימינו מעורבת בשברי כלי חרס המתוארכים בעיקר לתקופה העות'מאנית. כן נמצאו שברים אחדים של אגן פריכה של בית בד ('ים') ושלושה שברי אבני רחיים מבזלת. ממצאים אלו מעידים ככל הנראה שהבור היה בשימוש עד לעת החדשה ורק לאחרונה מולא בפסולת.
 
עקב ההפרעות בשטח, הן מן העת העתיקה הן מן העת החדשה, לא נמצא מכלול ממצא חתום. בין הממצאים יש חרסים אחדים מימי בית ראשון, שבהם קערות (איור 1:5–4) ונר (איור 5:5). רוב הממצאים מתוארכים לימי בית שני וכוללים מגוון רחב של שברי כלי חרס, שבהם קערות (איור 6) שחלקן צבועות ומצוירות, רובן מקומיות (איור 8:6, 9), אחת מהן נבטית (איור 7:6), קדרות (איור 1:7, 2), סירי בישול (איור 3:7–7), אמפורות (איור 1:8, 2), קנקנים (איור 3:8–13), פכים או פכיות (איור 1:9, 2), בקבוקים (איורים 3:9, 4), צפחת (איור 5:9) ונר (איור 6:9). כן נמצאו שברי כלי קיבול מאבן קירטון (איור 1:10–3), כלי כתישה מאבן גיר (איור 4:10), סיכת עצם (איור 5:10), מקל ברונזה (איור 6:10), שברי פרסקו (איור 1:11), מרצפת אבן משולשת – אולי מרצפה שעוטרה בדגם אופוס סקטילה (איור 2:11), עצמות בעלי חיים, וכלי זכוכית (ר' להלן).
בין שברי כלי החרס נמצא אוסטרקון שקריאתו קשה (איור 12). לדעת ח' משגב, ייתכן שמופיעות האותיות ט', י', כ' ו-ל', ואלו הם אימוני כתיבה של סופר; האות ט' פורמלית ויתר האותיות רהוטות ואפשר לתארך את הכתב למאה הא' לסה"נ. ר' רייך מעריך כי זהו קצה כתובת מסוג titulus pictus על קנקן יין, שכמותה נמצאו רבות במצדה.
15 מן 16 המטבעות שניתנו לזיהוי נטבעו בירושלים ומתוארכים לימי הבית השני: אחד של אנטיוכוס השביעי (ר"ע 121420); שמונה מימי השליטים החשמונאים, שמהם שישה של אלכסנדר ינאי (ר"ע 121408, 121414, 121415, 121419, 121422, 122423) ושניים שבהם השליט החשמונאי אינו מזוהה (ר"ע 121409, 121417); שניים של הורדוס (ר"ע 121410, 121421); אחד של נציב תחת הקיסר נירון (58/9 לסה"נ; ר"ע 121411); ושלושה מן המרד הגדול (כולם משנת 67/8 לסה"נ; ר"ע 121412, 121416, 121418).
התגלו גם ממצאים מהתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית. ממצא כלי החרס מתקופות אלה כלל שברים רבים של קערות עבות (איור 1:13–3), וכן נמצאו שברי רעפים ושבר קערת שיש (איור 4:13) ומטבע אחד מאמצע המאה הד' לסה"נ (קונסטנטיוס השני; ר"ע 121413).
 
באזור נבנו בתיהם של עשירי ירושלים בתקופת בית שני, ונראה שגם בשטח החפירה ניצב מבנה שחרב עם חורבן העיר בשנת 70 לסה"נ ולאחר מכן פורק עד היסוד לצורך שימוש משני באבן. במקומו נבנה מכלול חדש, שלו שייכים הקירות שבמזרח ובמערב החדר והשרידים הניגשים אליהם שזמנם מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית. בשלב הבנייה האחרון במרתף, שעליו אין נתונים מתארכים, נבנו הקירות בצפון ובדרום ונוצר מתאר המבנה הקיים בימינו.
 
כלי הזכוכית מהתקופה הרומית הקדומה
נטליה כצנלסון
 
במילויים שנחפרו נמצאו שברים מעטים של כלי זכוכית. בין הכלים חמש קערות יצוקות המתוארכות לשלהי המאה הא' לפסה"נ ולראשית המאה הא' לסה"נ (איור 1:14–3), שאחת מהן היא כלי מותרות עשוי זכוכית פסיפס. כמו כן נמצאו שברים עשויים בניפוח של בקבוקון כחול קטן מהתקופה הרומית הקדומה, ושברים ירקרקים אחדים מהתקופה הביזנטית (לא צוירו).
כל הקערות היצוקות נמצאו יחד בסל אחד שמקורו במילוי מעורב בלוקוס 12. הקערה באיור 1:14 ראויה לתשומת לב מיוחדת; היא גדולה (0.18 מ' קוטר השפה) ומצולעת ועשויה זכוכית פסיפס סגולה המעוטרת בעושר בדגם מעגלים וקווים בזכוכית לבנה אטומה, דגם המדמה שיש. שפת הקערה וראשי הצלעות האנכיות הסימטריות מלוטשים למשעי. השבר מכוסה בצמידה של בליה בצבעי זהב וחום, המסתירה כמעט לחלוטין את הצבע הסגול המקורי של הכלי.
קערות מזכוכית פסיפס מטיפוס זה נדירות למדי באגן המזרחי של ים התיכון וכנראה יובאו לאזור מצפון-איטליה, שם הן יוצרו במאה הא' לסה"נ. עם זאת, שני שברים של קערות דומות נמצאו במגורי האמידים שנחשפו בחפירות אביגד ברובע היהודי. האחד, שנמצא ב'בית השרוף' הסמוך לרחוב שוני הלכות, שייך לקערה רדודה ומצולעת העשויה מזכוכית כחולה וסגולה מעבירת אור, ומעוטרת בנקודות, מעגלים וקווים עשויים זכוכית לבנה אטומה (Israeli Y. 2010. Glass Vessels. In: H. Geva, Jewish Quarter Excavations in the Old City of Jerusalem Conducted by Nahman Avigad, 1969–1982, Vol. IV: The Burnt House of Area B and Other Studies, Final Report. Jerusalem; Pp. 221–235, Pl. 6.3:G48). השבר האחר העשוי זכוכית פסיפס נמצא בשטחE ; גם הוא, כמו הקערה באיור 1:14, עשוי מזכוכית סגולה מעבירת אור עם דגם בזכוכית לבנה אטומה, אך שייך לקערה עמוקה יותר (Gorin-Rosen Y. 2006. Glass Vessels. In: H. Geva, Jewish Quarter Excavations in the Old City of Jerusalem Conducted by Nahman Avigad, 1969–1982, Vol. III: Area E and Other Studies, Final Report. Jerusalem; Pp. 239–265, G60).
עוד נמצאו שתי קערות מצולעות העשויות מזכוכית חד-גונית בגווני כחול וירקרק (לא צוירו, מפאת השתמרותן הגרועה).
הקערות באיור 2:14, 3 יצוקות ועשויות מזכוכית כמעט חסרת צבע עם גוון ירקרק-כחלחל, שלה בועיות. השבר באיור 2:14 שייך לקערה חצי-כדורית (0.13 מ' קוטר השפה). השבר באיור 3:14 שייך לקערה עמוקה יותר (0.14 מ' קוטר השפה), שלה דופן זקופה, עם חריתה אופקית בצדה הפנימי. קערות אלה שייכות לטיפוסים מאוחרים יותר, שנפוצו באזורנו משלהי המאה הא' לפסה"נ ועד 70 לסה"נ, וכמותן נמצאו בחפירות קודמות ברובע היהודי.
קבוצה קטנה אך מעניינת זו של קערות יצוקות מרובע מגורי אמידים בירושלים, מעשירה את ידיעותינו על מכלול כלי השתייה שהיו בשימוש בעיר בשלהי המאה הא' לפסה"נ ובראשית המאה הא' לסה"נ.