בחודשים אפריל–יוני 2010 נערכה חפירת הצלה ביפו, ברחוב קויפמן (נתיב מזרחי; הרשאה מס' 5887-A; נ"צ 17735-46/66189-268), לאחר גילוי שרידים קדומים במהלך בדיקות ארכיאולוגיות מקדימות לפרויקט הרכבת הקלה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת נתיבי תחבורה עירונית בע"מ, נוהלה על ידי א' יקואל וג' מרכוס בסיוע ש' יעקב-ג'אם וא' בכר (מנהלה), ר' מישייב, מ' קונין, י' שמידוב וט' קורנפלד (מדידות), א' דגוט וח' בן ארי
(GPS), א' פרץ (צילום שטח), ל' ראוכברגר, א' גליק וא' בושנינו (בדיקות מקדימות), נ' זאק (שרטוט), פ' גנדלמן (כלי חרס), מ' שויסקיה (ציור כלי חרס), ר' ויניצקי (מעבדת מתכת) ור' קול (נומיסמטיקה). כן סייעו א' גורזלזני וי' ארבל (ייעוץ), מ' עג'מי וד' ברקן (מחוז תל אביב).
רחוב קויפמן נמצא כ-0.7 ק"מ מצפון-מזרח לתל יפו (איור 1). בשנים האחרונות נערכו באזור חפירות אחדות שבהן נתגלו שרידים המתוארכים למן תקופת הברזל ועד לימי המנדט הבריטי.
החפירה הנוכחית (שטח F; איור 2), היא המשך לחפירות שנערכו דרומה-מערבה בשדרות ירושלים (חדשות ארכיאולוגיות 123; הרשאה מס' 5733-A), ונחפרו בה 40 ריבועים לאורך הנתיב המזרחי ברחוב. נחשפו שרידי חמישה מבנים, תוואי רחוב ומערכת ניקוז מן התקופה העות'מאנית המאוחרת, ונתגלו שברי כלי חרס המתוארכים לתקופות הברזל, ההלניסטית, הביזנטית והעות'מאנית המאוחרת, ומטבעות ממגוון תקופות.
המבנים
המבנים (1–5) בנויים בציר צפון–דרום, מסודרים בקפידה ובסימטריה זה מול זה (5 מ' המרחק ביניהם), מלבד מבנה 5, הצפוני, שמולו לא התגלה מבנה נוסף. המבנים דומים זה לזה בבנייה בשינויים קלים. הקירות, שהשתמרו ברובם לגובה שניים–שלושה נדבכים, בנויים מאבני כורכר גדולות (0.25×0.30×0.40 מ' בממוצע) המסותתות היטב ומלוכדות בחומר מליטה לבן מעורב עם צדפים מרוסקים. בפינות המבנים נבנו אומנות. יסודות הקירות ניכרו בתוך אדמה חרסיתית ונבנו מאבני כורכר מהוקצעות בינוניות וקטנות שלוכדו בחומר מליטה מחמרה. חלק מיסודות הקירות מקומרים (כ-2.5 מ' גובה). מן היסודות העמוקים והמסיביים ניתן להסיק כי המבנים התנשאו לגובה של שתיים–שלוש קומות לפחות. יסודות מקומרים אופייניים לבנייה העות'מאנית ביפו ובכל ארץ ישראל. מבנים דומים נחשפו ביפו בחפירות במתחם גנור (
חדשות ארכיאולוגיות 121) ובשדרות ירושלים (נתיב מערבי; הרשאה מס' 5733-A).
מבנה 1 נתגלה בדרום-מערב. נחשפו הפינה הצפונית-מזרחית והפינה הדרומית-מזרחית וקירות של החדרים הצפוני והדרומי. ככל הנראה השרידים הם המשך של מבנה שנתגלה בחפירות קודמות שנערכו בצומת שדרות ירושלים–רחוב אילת וזוהה כ'בית נבולסי' (
חדשות ארכיאולוגיות 122).
בשל הפרעות בנות זמננו ומגבלות שטח החפירה נחשפו רק שלושת החדרים המזרחיים שבחלק האחורי של מבנה 2 (17 מ' אורך, 4 מ' רוחב לפחות), מצפון למבנה 1.
מבנה 3 נתגלה בדרום-מזרח, במקביל למבנה 1. נתגלו הפינה הצפונית-מערבית וקירות של החדר הצפוני. הקיר המערבי שנתגלה היה ככל הנראה חזית המבנה.
במבנה 4 שמצפון למבנה 3 נתגלו שלושת החדרים המערביים וחלקם המערבי של שלושת החדרים המזרחיים (5×5 מ' כ"א). הקיר החיצוני המערבי (17 מ' אורך, 3 מ' רוחב לפחות) היה קיר חזית המבנה.
במבנה 5 שבצפון-מערב, מצפון למבנה 2, נתגלו שלושת החדרים המזרחיים (18 מ' אורך הקיר החיצוני-מזרחי) וכן תוספת מאוחרת של שני חדרים בצפון (5 מ' אורך השתמרות); החדר הצפוני (5×5 מ') השתמר במלואו.
בורות הספיגה
נתגלו שני בורות מקומרים שנבנו בציר צפון–דרום ונתחמו בארבעה קירות כל אחד. קמרונות הבורות קרסו אל תוך חללם הפנימי. העדר רצפות מעיד ששימשו בורות ספיגה. בורות ספיגה דומים נתגלו בחפירות ברחוב רזיאל (הרשאה מס' 5733-A).
הבור שנבנה בין מבנים 2 ו-4 (L704; מידות 4.5×5.6 מ') לא נחפר במלואו מסיבות בטיחות. בחלק הצפוני-מערבי תקרת הבור ניגשת אל הקיר החיצוני של מבנה 2, ונראה ששימשה תשתית דרך בתקופה העות'מאנית. עקב פגיעות רבות של תשתיות בנות זמננו לא השתמר מרזב או פתח המקשר את הבור אל המבנים.
ממזרח למבנה 5, נתגלה בור נוסף (L731; מידות 4.0×5.3 מ'). בחלק הדרומי-מערבי של הבור נתגלה חלקו התחתון של מרזב מטויח הבנוי בשיפוע ממערב למזרח, לכיוון חלל הבור, ולכן דומה שהבור נבנה לשמש את מבנה 5. בחלק המזרחי של הבור נתגלתה תחתית של מרזב דומה ששימש כנראה לניקוז מי גשם מן הרחוב.
כחצי מטר מצפון לבור הספיגה 731 נתגלה בור עגול (L726; קוטר פנימי 0.8 מ') הבנוי מאבני כורכר בינוניות ללא חומר מלכד. השתמרו שמונה נדבכים החפורים אל תוך שכבה חרסיתית. לא ניתן לקבוע מה היה ייעוד הבור. העדר רצפה וקרבתו אל בור הספיגה מרמזים על שימוש דומה.
הזהות בסגנון הבתים ומערכות הניקוז, במפלסם ובמיקומם ברחוב, מאפשרת לקבוע שהם בני שלב אחד וככל הנראה נבנו על פי אותה תוכנית.
יסודות המבנים שנחשפו שייכים לחלק הדרומי של שכונת מנשיה. השכונה התפתחה מגרעין של כפר קטן ששכן לחוף הים מצפון ליפו ונוסד על ידי פלאחים מצריים שהגיעו לאזור בעקבות צבאו של איברהים פחה במחצית הראשונה של המאה הי"ט לסה"נ. השרידים שנחשפו בחפירה תורמים להבנת ההתפתחות העירונית והפיתוח האדריכלי של יפו בתקופה העות'מאנית המאוחרת ומשלימים את העדויות ההיסטוריות על התפתחות העיר. בתקופה זו התחדשה הפעילות בשולי העיר: מצפון ומדרום לתל נבנו שכונות חדשות, ובמזרח שגשגה חקלאות המטעים. נערכו מפעלי בנייה גדולים ובהם סלילת השדרות המעידות על ההשקעה הרבה של השלטון העות'מאני בפיתוח העיר.