הירידה למערה הייתה בשש מדרגות (0.18–0.33 מ' רוחב, 0.22–0.29 מ' גובה). פתחה קשתי (1.53 מ' גובה מרבי, 1.15 מ' רוחב) ובצדו הצפוני מגרעת קעורה לאבן גולל עגולה (1.3 מ' גובה, 0.3 מ' רוחב, 0.65 מ' עומק).

מצפון לירידה המדורגת אל המערה נחצב בסלע משטח צר שייתכן ששימש חצר (L70A). ממערב למשטח הסלע נמצא מפלס עפר חום שהכיל חרסים מן המאה הא' לפסה"נ: קערה (איור 1:3) וקנקנים (איור 2:3–4).
למערה מתווה עגלגל, לא רגולרי (מידות מרביות: 5.13 מ' מצפון לדרום, 4.2 מ' ממזרח למערב, גובה מרבי כ-2.7 מ').
נראה שניתן לשחזר במערה ארבעה שלבי פעילות.
בשלב הראשון שימשה המערה ככל הנראה מקווה טהרה. מעידים על כך גרם מדרגות בחזית המערה ואגן מטויח (1.4 מ' רוחב ממזרח למערב, לפחות 2.8 מ' אורך מצפון לדרום) שנותר בתחתיתה. המדרגות התחתונות בגרם המדרגות, שירדו מפתח המערה ועד לאגן הטבילה ברצפתה, הוסרו במהלך התקופות המאוחרות. אמנם לא נמצאו ממצאים מתארכים אך על סמך הדימיון למקוואות שנתגלו בשפלת יהודה נראה כי המקווה הותקן בימי בית שני ולכל המאוחר עד למרד בר כוכבא. מקווה נוסף נחפר כמה עשרות מטרים מדרום-מערב (עתיקות 53: 167–168).
בשלב השני שימשה המערה לקבורה על סמך עצמות שנתגלו בחלק הצפוני של האגן המטויח בתחתית המערה, שבגללן לא הושלמה החפירה, והשקע לאבן הגולל העגולה שנמצא בפתח המערה המאפיין מערות קבורה (ולא מקוואות), ויכול אולי להעיד על הסבה מכוונת של המערה לקבורה. העצמות היו מרוסקות ופריכות ולא הובחנה ארטיקולציה. ייתכן שלא הייתה קבורה מכוונת במערה אלא הועבר לתוכה מילוי שהכיל עצמות. עם זאת נראה כי המערה לא שימשה מלכתחילה לקבורה בשל עומקה הרב והאגן המטויח בקרקעיתה. גם לשלב זה לא נמצאו ממצאים מתארכים.
בשלב השלישי שימשה המערה מפחמה (כבשן לייצור פחמי עץ). על פני המערה הייתה שכבה עבה של אפר עם פחמי עץ קטנים של אלת המסטיק. מתחת לשכבת האפר הייתה שכבת סיד קשיחה, ככל הנראה תוצאה של המסת הסלע והאבנים מהבעירה העזה. כמו כן פני דופנות המערה היו חרוכות ונראה שהמשך גרם המדרגות שירד מפתח המערה עד לאגן בתחתית אוכל בפעולת הכבשן. מפחמה זו מצטרפת למפחמות נוספות שנחפרו ונסקרו בשפלת יהודה בשנים האחרונות ומעידה על תעשיית פחמים שנפוצה בחבל ארץ זה.
בשלב הרביעי על פני שכבת האפר הותקנו מדרגות בנויות שירדו מפתח המערה מטה, בנטייה קלה צפונה. שורת אבנים גדולות נבנתה בשולי המדרגות לאורך חלקה הצפוני של המערה. מפלס ריצוף עשוי אבני שדה קטנות ניגש לקיר ונראה שהמערה שימשה בשלב זה למגורים/אחסון (עתיקות 53: 164). לא נתגלו חרסים או סממנים מתארכים אחרים לשלב זה. בחלק הדרומי של המערה נבנתה סתימה של אבנים לכל גובה המערה עד תקרתה ולפיכך ייתכן שלמערה היה שימוש כפול: חלקה הדרומי נסתם באבנים מסיקול פני השטח החיצוניים והכשרתם לגידולים חקלאיים, ואילו חלקה הצפוני שימש למגורים/אחסון.
 
מטרים אחדים מצפון-מערב למערה נבדק בעזרת מחפרון קו 'חשוד' בסלע שנראה על פני השטח. נתגלו חציבות שמהותן לא הובררה.
מטרים אחדים מדרום-מערב למערה נבדק מצוק סלע עם מגרעת מוארכת מתחתיו שנראית כמערה גדולה. המצוק משתרע לאורך 10 מ' לפחות וקצהו הצפוני או הדרומי לא נראו. לצד המצוק שכבות מילוי עפר המכילות מעט ממצאים ארכיאולוגיים: שברי כלי חרס, עצמות ופחמי עץ. חתך בדיקה לעומק המילוי לא הגיע לקרקעית. שישה מטרים מדרום למדרגות מערה 70 נמצא ספלול בסלע (0.55 מ' קוטר עליון, 0.45 מ' עומק) שזוהה כמתקן (עתיקות 53: 163, מתקן 68A). בין הסלע שעליו הספלול למערה מבצבץ בפני השטח קיר כפול קצר (2.8 מ' אורך, 1 מ' רוחב) בכיוון צפון–דרום.