נחשף חציה המערבי של בריכת אגירה רחבת ממדים (איור 2), צדה המזרחי נהרס בעבודות עפר. הקיר המערבי (W3; רוחב 0.85 מ', 1.1 מ' גובה השתמרות) נחשף לאורך 7 מ' אך קצהו הצפוני לא שרד. הקיר נבנה מאבני בזלת בגודל לא אחיד ובסיתות גס ונחתך במרכזו בתעלת יסוד של צינור מודרני (איור 3). הקיר הדרומי (W10; רוחב 0.85 מ') ששרד לגובה נדבך אחד ונחשף לאורך 8.5 מ' (ר' L11; איורים 2, 4) נבנה מאבני בזלת בגודל לא אחיד וסיתות גס. בחתך הצפוני-מזרחי (L12) נחשף הפן הפנימי של הקיר המזרחי (W12) שרובו לא שרד (ר' איור 2). אורך הבריכה, בין הפן הפנימי של קיר 3 לפן הפנימי של קיר 12 הוא 8 מ' (איור 5).  בהנחה שהבריכה הייתה ריבועית ניתן לשער ששטחה היה 64 מ"ר; את נפחה לא ניתן לחשב שכן גובה הקירות אינו ידוע.

הבריכה נבנתה בתוך שקע עמוק שנחפר באדמת השדה החומה (איור 6). תחתית השקע מולאה באבני בזלת גדולות וקטנות בתוך שכבת טיח לבנה עבה המעורבת בגרגרים אפורים קטנים (L13). קירות הבריכה ורצפתה היו מטויחים בשכבת טיח לבנה דקה שעליה הונחה שכבת טיח הידראולי בגוון חום-ורדרד עם גרגרים קטנים אפורים ולבנים

(L7). בשלב שבו שכבת הטיח הייתה עדיין רכה שוקעו בה חרסים, שברי גוף גדולים בעיקר של קנקנים, ולאחר מכן הוחלקו פניה (איור 7). הפנלים טויחו באלכסון (איור 8) ופינות הבריכה עובו בזווית הבולטת פנימה (איור 9).

הבריכה הייתה מלאה באבני בנייה מבזלת (איור 6), חלקן עדיין עם שרידי טיח לבן וכן שברי טיח בגוון חום-ורדרד שבתוכם שקועים שברי חרסים שנשרו ככל הנראה מקירות הבריכה שהתמוטטו. החרסים שנמצאו בתוך הטיח על הרצפה, על הקירות ובמילוי הבריכה כללו קערה (איור 1:10) קנקנים (איור 2:10–5) קנקן פערור (איור 6:10) וחלקי צינורות (איור 7:10, 8) המתוארכים לסוף התקופה הביזנטית ולתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הו'–הז' לסה"נ).