גת Z (איורים 3, 4; נ"צ 197484/617384). הגת נחצבה במשטח סלע מפולס, ממזרח לקצה הדרומי-מזרחי של היישוב. הגת כוללת משטח דריכה מלבני, בור שיקוע רבוע ובור איגום רבוע. היא נתחמה בשלושה קירות שנבנו באבני גוויל. הקיר התוחם את הגת מצפון (1.5 מ' רוחב) שימש כקיר תמך. משטח הדריכה (4.7×5.0 מ') נחצב בקפידה בשיפוע מתון לכיוון הבורות. הוא טויח בטיח לבן. על סמך אבני פסיפס לבנות, גסות, שהתגלו באדמה שכיסתה את משטח הדריכה, נראה כי הוא היה מרוצף בפסיפס. לאורך הדופן המזרחית של המשטח נחצבה מחיצת סלע מוגבהת (כ-0.45 מ' רוחב), שהפרידה בין המשטח לבורות השיקוע והאיגום. ממשטח הדריכה הוליכה תעלה חצובה אל בור השיקוע (כ-0.7×0.8 מ', כ-0.6 מ' עומק). מבור השיקוע הוליך חור מפולש (כ-0.1 מ' קוטר), שנחצב בגובה של כ-0.3 מ' מעל הקרקעית, אל בור האיגום (כ-1.9×1.9 מ', כ-1.6 מ' עומק). בפינה המזרחית של בור האיגום נחצבו שתי מדרגות צרות, ובפינה הצפונית של הבור נחצב שקע מעוגל לניקוז הפסולת. על קרקעית בורות השיקוע והאיגום נחשפו באתרם שרידי ריצוף של פסיפס לבן, גס.

בגת הותקן מתקן לסחיטה משנית של הזגים שנותרו על משטח הדריכה לאחר דריכת הענבים (איור 5). במרכז משטח הדריכה נחצב שקע עגול (כ-1.7 מ' קוטר, 0.6 מ' עומק), שבו הוצבה כנראה אבן בסיס עגולה,ובה נקב רבוע לקיבוע בורג עץ אנכי; אבן זו לא התגלתה בחפירה. הזגים הוכנסו לתוך סלי חבלים או לארגז עץשנבנה סביב הבורג. לוח עץ כבד הושחל על הבורג והונח על הזגים, ובאמצעות אום עץ שסבב על הבורג לחץ על הזגים וסחט אותם. אבנים שנועדו לקבע בורג עץ אנכי התגלו בגתות מורכבות באזור יהודה (ר' למשל, עתיקות 36:*9–*10; י' הירשפלד, תשמ"א, ארץ ישראל ט"ו:386–389; ר' פרנקל וא' איילון, תשמ"ט, גפן, גתות ויין בעת העתיקה. עמ' 49–51). התירוש שנסחט במתקן זה זרם מהשקע העגול בתעלה (0.6 מ' עומק מרבי) שהוליכה ישירות אל בור האיגום. בחלקה העליון של התעלה נחצבה מגרעת להנחת אבני כיסוי שטוחות. אבני הכיסוי נועדו לאפשר המשך עבודה במשטח הדריכה ולמנוע חדירת זגים לתעלה (לתעלה דומה ר', עתיקות 36:*9–*10).
בשלב כלשהו בוטלה מחיצת הסלע שהפרידה בין משטח הדריכה לבור האיגום וכן בוטל השימוש בבור השיקוע. שינויים אלה מלמדים כנראה שמתחת למכבש הבורג הונחו עקלים, שאספו את שאריות הגרעינים והקליפות, וכך אפשר היה לוותר על בור השיקוע.
נראה כי בגת היו שני שלבי שימוש. בשלב הקדום כללה הגת משטח דריכה, בור שיקוע ובור איגום, תוכנית האופיינית לגתות מימי הבית השני (ר' למשל ברכס שורק, חדשות ארכיאולוגיות ק"ז: 103). בין משטח הדריכה לשני הבורות הפרידה מחיצת אבן חצובה. נראה כי בשלב הקדום משטח הדריכה של הגת היה מטויח בטיח בהיר. אפשר שבשלב זה הייתה בקיר התוחם את הגת מצפון גומחה לקיבוע קורה אופקית לסחיטה משנית של הזגים. בשלב המאוחר משטח הדריכה רוצף כנראה באבני פסיפס והוסרה מחיצת הסלע שהפרידה בין המשטח לבורות. במרכז המשטח נחצב שקע עגול, ובו הותקן בורג עץ לסחיטה משנית. בתחתית השקע העגול ניכר שקע רבוע, שנותר אולי משקע שהיה במקום בשלב הקדום. תוכנית הגת בשלב זה אופיינית לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית, כנראה מראשית המאה הג' לסה"נ, עת התחדש היישוב במקום בידי נוכרים ששיקמו חלקים מן היישוב היהודי שחרב במרד בר כוכבא (קדמוניות 123: 20).
 
גת Z1 (איורים 6, 7; נ"צ 197583/617299). הגת נחצבה במשטח סלע במדרון ממזרח לחורבה, בצד הדרך העתיקה המקשרת בין חורבת עתרי לחורבת שוע, במרחק של כ-150 מ' ממזרח לגת Z. הגת כוללת משטח דריכה, בור שיקוע ובור איגום; לימים הוסרה דופן הסלע שהפרידה בין שני הבורות וכיום הם מחוברים. במשטח הדריכה ובבור האיגום התגלו שרידי טיח. משטח הדריכה רבוע (כ-2.2×2.2 מ', כ-0.3 מ' עומק), ובמרכזו יש סדק קרסטי גדול שנסתם בחומר מליטה ואבנים ורוצף באבני פסיפס גדולות; טרם הסתימה סותתה מסגרת שקועה סביב הסדק להתאמה של גובה ריצוף הפסיפס לגובה הסלע במשטח הדריכה. במרכז משטח הדריכה נחצב בור (0.4×0.6 מ', 0.45 מ' עומק), שמתרחב בחלק התחתון של הדופן המערבית, לקיבוע בסיס של בורג סחיטה. מסביב לשפת הבור סותתה מסגרת המוגבהת כדי 4 ס"מ מעל משטח הדריכה. במשטח הדריכה נחצבו שתי גומות, האחת רבועה (כ-0.2×0.2 מ', 0.1 מ' עומק) והשנייה סגלגלה (כ-0.15×0.25 מ', 0.18 מ' עומק), כנראה להצבת קורות עץ לתמיכת הבורג. בדופן הצפונית-מערבית של משטח הדריכה הושארה רצועת אבן מוגבהת (כ-0.3 מ' רוחב), שהפרידה בין המשטח לבור השיקוע המזרחי (כ-0.8×0.9 מ', כ-0.6 מ' עומק) ולבור האיגום המערבי (כ-1.4×1.9 מ', כ-0.7 מ' עומק). ממשטח הדריכה מוליכה תעלה קצרה אל בור השיקוע. סביר להניח שבדופן הסלע שהוסרה בין שני הבורות הייתה חצובה תעלה נוספת שהוליכה מבור השיקוע אל בור האיגום. מצפון לגת נחצבו שני משטחי סלע, ששימשו להנחת פרי שהמתין לדריכה או כמשטחי דריכה נוספים. בגת התגלו שברי גוף מצולעים של קנקנים, המתוארכים לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית. גת מורכבת מטיפוס זה אופיינית לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית.
 
גת Z2 (איורים 8, 9; נ"צ 197621/617162). הגת נחצבה במשטח סלע במדרון גבעה, ממזרח לחורבת עתרי ובשולי חורבת שוע, בשולי רמה שאדמותיה ראויות לעיבוד חקלאי וכיום נטועים בה כרמים. הגת כוללת משטח דריכה, בור שיקוע ובור איגום; השתמרותה אינה טובה. הגת נחצבה באופן מתוכנן והיא שייכת לטיפוס שהוגדר 'תוכנית ארבעת הריבועים' (פרנקל ואיילון, תשמ"ט, עמ' 53–58). משטח הדריכה רבוע (כ-4.8×4.8 מ', כ-0.9 מ' עומק מרבי) ומרוצף באבני פסיפס לבנות, קטנות. בדופן הדרומית-מזרחית של המשטח הושארה בחציבה רצועת אבן מוגבהת (0.5 מ' רוחב), שהפרידה בין המשטח לבורות השיקוע (0.9×0.9 מ') והאיגום (2.1×2.4 מ', 1.2 מ' עומק ויותר). ממשטח הדריכה מוליכה תעלה חצובה קצרה אל בור השיקוע, שקרקעיתו התמוטטה. מבור השיקוע מוליכה תעלה חצובה בדופן הצפונית-מזרחית של הבור אל בור האיגום. לאחר דריכת הענבים זרם התירוש ממשטח הדריכה אל בור השיקוע ולאחר מכן אל בור האיגום. במשטח הדריכה נחצב בור רבוע (כ-1.2×1.2 מ', כ-0.5 מ' עומק) לקיבוע בסיס אבן של מכבש בורג לסחיטה משנית. מתחתית הבור מוליכה תעלה חצובה (כ-1.7 מ' אורך, כ-0.5 מ' עומק) אל בור האיגום. בתחתית התעלה התגלה צינור עשוי מחוליות חרס. התירוש שהופק בסחיטה משנית זרם בצינור הישר אל בור האיגום. קרקעית בורות השיקוע והאיגום ומשטח העבודה המקיף אותם רוצפו בפסיפס לבן. על סמך תוכנית הגת נראה כי זמנה בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית.
 
גתות הכוללות משטח דריכה ובצדיו שני בורות נזכרות בתוספתא (מסכת תרומות ג, ז; מהדורת ליברמן): "ר' יוסה אומר כל בית גיתות תפיסה אחת כיצד גת אחת לשתי בורות שתי גיתות לבור אחת שתי גיתות לשתי בורות". ה'דירוג' האופייני לגתות, הכוללות משטחים ובורות חצובים במפלסים שונים, על מנת לאפשר את זרימת התירוש וסינונו, מתואר במשנה. משטח הדריכה מכונה 'הגת העליונה' ואילו בורות השיקוע והאיגום מכונים ה'גת התחתונה' (משנה מעשרות א', ז'; תרומות ח', ט').
חלקי מתקן הסחיטה של הגת נזכרים בתלמוד הירושלמי (עבודה זרה ה, מ"ה, ע"ב): "היתה גיתו טמיאה ומבקש לטהרה הלולבין והדפין והעדשה מנגבן וטהורין והעקל של נצרים ושל בטבוט ושל עץ של שיפה של חוטין של גמי מיישנן כל שנים עשר חדש...". פרנקל ואיילון (תשמ"ט, עמ' 74) דנו בהלכה זו והציעו לזהות את ה'לולב' עם בורג העץ האנכי, את ה'דפין' עם לוחות הכבישה שהונחו על הזגים ואת ה'עדשה' עם מצע הכבישה, כלומר האבן לקיבוע הבורג. ה'עקל' הינו הסל המחזיק את הזגים סביב הבורג, והוא עשוי חבל ('חוטין') או ארגז עץ. נראה שיש בהלכה זו הבחנה בין חלקים שאינם מתכלים בנקל, כמו הלולבין, הדפין והעדשה, אותם יש לנגב על מנת לטהרם, לבין יתר החלקים, המתכלים 'מיישנן כל שנים עשר חודש', ואז ממילא מחליפים אותם.
פעולת הדריכה והסחיטה המשנית באמצעות בורג אנכי המקובע באבן ועליו סובב אום תוארה בצורה מפורטת למדי ברצפות פסיפס של כנסיות מן התקופה הביזנטית בח' אל-מחייט שבהר נבו (Saller S.J. and Bagatti B., 1949, The Town of Nebo [h. El-Makhayyat], Jerusalem. Pp. 60, 70, 92, Pls. 18:1, 24:1).
 
תיארוכן של הגתות תואם לשלבי קיומו של היישוב במקום כפי שהתברר מן החפירות באתר. בגת Z זוהו כנראה שני שלבי שימוש, השלב הקדום מימי הבית השני (עד למרד בר-כוכבא), אז ישבו באתר יהודים, והשלב המאוחר מהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית, אז התקיים בחלקו המזרחי של האתר יישוב נוכרי. גתות Z1 ו-Z2 מתוארכות לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית, וקשה לקבוע אם הן שימשו את היישוב בחורבת עתרי או את היישוב הסמוך בחורבת שוע, שתחילתו כנראה בתקופה זו. שלוש הגתות הן מתקנים ציבוריים, הממוקמים בקרבת היישוב מטעמי נוחות העבודה והובלת היין לאחסון בבתי היישוב (פרנקל ואיילון, תשמ"ט, עמ' 36). לגתות משותפות מעין אלה מכוונת כנראה המשנה המציינת "שנים שבצרו את כרמיהם לתוך גת אחת" (דמאי ו', ז').
הגתות ליד חורבת עתרי הן חלק מתופעה נרחבת, ששרידיה ניכרים במדרונות הסלעיים מסביב לאתרים עתיקים נוספים באזור. דומה שענף גידול הגפן ועיבוד הענבים ליין ולצימוקים היה אחד הענפים החשובים בחקלאות שפלת יהודה בעת העתיקה, בזכות האקלים, הטופוגרפיה, סוג הקרקע וזני הענבים.