בחודשים ספטמבר 2008 וינואר 2009 נערכו חפירות הצלה בשוליים הדרומיים של ח' שעירה (דרום; הרשאות מס' 5516-A-5567 ,A; נ"צ 190856-1113/663692-903), לקראת עבודות תשתית בצומת שערייה. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי צ' קניאס, בסיוע ש' יעקב-ג'ם (מנהלה), א' האג'יאן (מדידות ושרטוט), צ' שגיב וא' פרץ (צילום) ומ' שויסקיה (ציור חרסים).
ח' שעירה משתרעת על גבעת חמרה שטוחה בדרומה של פתח תקווה, בין צומת סירקין למושב נחלים. החורבה מרוחקת כ-2 ק"מ ממזרח לחורבת שארי. ממזרח לחורבה עובר נחל מזור. החפירה נערכה בשוליים הדרומיים של ח' שעירה, ממזרח וממערב לכביש 40. נחפרו ארבעה ריבועים, שלושה ממערב לכביש 40 (שטח A; ריבועים 3–A1) ואחד ממזרח לו (שטח B; ריבוע B1). הריבועים היו מכוסים בשכבה עבה של סחף. בשטח A נחשפו מתקן מהתקופה הביזנטית (שלב I) ובורות אשפה וקברים מהתקופה האסלאמית הקדומה (שלב II). בשטח B נחשפו שכבת מפולת מהתקופה הביזנטית וכבשן סיד.
בחפירות שנערכו בעבר באתר נחשפו שרידי יישוב כפרי מתקופת הברונזה התיכונה 2 (
עתיקות 48: 63–81), שהיה קשור כנראה לעיר המבצר אפק, המרוחקת כ-5 ק"מ מצפון-מזרח לאתר, וכן שרידי גת גדולה מהתקופה הביזנטית, שרידי בנייה מהתקופות הביזנטית והעות'מאנית ובאר (ר'
חדשות ארכיאולוגיות 116,
חדשות ארכיאולוגיות 121).
שטח A
שלבI (איור 1). בריבוע A2 נחשף כבשן חרס מעוגל, שנבנה בלבני בוץ (L109; כ-1 מ' גובה השתמרות; איור 2). הקצה המזרחי של הכבשן ניכר בחתך המזרחי של הריבוע. הכבשן מחולק לשני תאים, דרומי וצפוני, וביניהם עוברת תעלה, אולי להזרמת אוויר לצורך הגברת הבערה. בתוך הכבשן (L106) התגלה ממצא קרמי מהתקופה הביזנטית, ובו שבר קנקן (איור 3: 1).
שלב II (איורים 1, 4). בשלושת הריבועים נחשפו בורות אשפה, ובריבועים A1 ו-A2 התגלו לידם קברים בציר מזרח-מערב (הם לא נחפרו). בורות האשפה הכילו בעיקר שברים רבים של קנקנים מהתקופה האסלאמית הקדומה (איור 3: 6–9). בריבוע A2 נחשפו שני בורות אשפה (L110 ,L103), שכיסו את הכבשן והוציאו אותו מכלל שימוש. בריבוע A1 נחשף בור אשפה אחד (L104) ובריבוע A3 נחשף בור אשפה נוסף (L113), ובו התגלו בנוסף לשברי הקנקנים גם שברי צינור חרס ולבני בוץ.
בריבוע A1 התגלו שלושה קברים (L112 ,L111 ,L107). קבר 107 הוא קבר ארגז
(0.65×2.20 מ'; איור 5), שנחפר באדמת החמרהוכוסה בשלושה לוחות מסותתים של אבן גיר (0.60×0.65 מ'), וביניהם אבני שדה. קבר 111 גם הוא קבר ארגז שנחפר באדמה; התגלו רק דפנות הקבר (הצפונית — 1.7 מ' אורך השתמרות, הדרומית — 0.8 מ' אורך השתמרות), שנבנו באבני שדה בינוניות, מסותתות גס. בחלקו המזרחי של הקבר, בין שתי הדפנות, התגלתה גולגולת. קבר 112 לא השתמר, פרט לריכוז גדול של עצמות אדם, המלמד שהיה במקום קבר. בריבוע A2 התגלו ארבעה קברים
(L114–116 ,L108). קבר 108 הוא קבר ארגז חפור באדמת החמרה (1.3 מ' אורך). על הקבר התגלו שלוש אבני כיסוי מסותתות (0.5×0.5 מ'). בחלק התחתון של האבן האמצעית סותתה מגרעת, ונראה שהייתה זו אבן בנייה בשימוש משני. קבר 114 (0.8 מ' אורך חשיפה) התגלה בחתך הצפוני של הריבוע. בראש הקבר התגלו שלוש אבני כיסוי מגיר (0.35×0.40 מ') ולידן מונחות אבני שדה. בקבר 115 (1.2 מ' אורך) התגלו שלוש אבני בנייה מסותתות, האמצעית היא בסיס עמוד בשימוש משני, ומסביבן אבני שדה. קבר 116 התגלה בחתך המערבי של הריבוע; התגלו שתי אבני גיר מסותתות גס (0.3×0.4 מ') ומסביבן כמה עצמות. ליד קבר 116 התגלה שבר קנקן (איור 3: 10) מהתקופה האסלאמית הקדומה. על סמך בניית הקברים וכיוונם נראה שזמנם התקופה האסלאמית הקדומה.
שטח B (איור 6)
נחשפה שכבה של אבני שדה בינוניות, שברי טיח, חלקי לבנים וחרסים (L200). שכבה זו מכסה שכבת מפולת, ובה אבני בנייה גדולות מסותתות (L202), כנראה שרידי מבנה שקרס. הממצא הקרמי בריבוע מתוארך לתקופה הביזנטית, וכולל קערות (איור 3: 2), קדרות (איור 3: 3), כלי בישול (איור 3: 4, 5) ורעפים.
מדרום לשכבות אלה נחשף כבשן סיד בנוי, שהשתמר היטב לגובה של שבעה נדבכים
(3.5 מ' קוטר עליון, 3 מ' קוטר תחתון, 2.3 מ' עומק; איורים 7, 8). הכבשן נבנה באבני גיר מסותתות (0.4×0.5 מ'). בין אבני הנדבך העליון ומעליו הוחנו חלוקי נחל. קוטר הכבשן הולך ומצטמצם כלפי מטה. בתוך הכבשן נחשפו שתי שכבות עיקריות. בחלק העליון של הכבשן נחשפה שכבה של אדמה שמעורבים בה אבני בנייה, לבני בוץ, חרסים מהתקופה האסלאמית הקדומה ורעפים (L206); אפשר שאלה הושלכו לכבשן לאחר שהוא יצא מכלל שימוש והפך לשמש בור אשפה. בחלק התחתון של הכבשן נחשפה שכבת אפר
(L208; כ-0.3 מ' עובי). לא נחשפו שכבות אפר נוספות, ולכן נראה שהכבשן היה בשימוש חד פעמי. מתחת לשכבת האפר נחשפה קרקע סטרילית. לא ברור מתי נבנה הכבשן, אך נראה כי הוא יצא מכלל שימוש בתקופה האסלאמית הקדומה.
נראה שהאתר היה חלק מאזור תעשייה נרחב בתקופה הביזנטית. לא ברור מתי אזור זה הפסיק לשמש, אך לפחות חלקו המערבי של השטח שימש בתקופה האסלאמית הקדומה כבית קברות.