ממשטח הדריכה של הגת (L116), שנפגע מאוד במהלך עבודות העפר, שרדו קטעים בלבד. רצפתו נבנתה מאבני כורכר קטנות שכוסו בשכבה של שברי חרסים שהונחו במאונך זה לצד זה (איור 2). במרכז משטח הדריכה נחשף מתקן עגול מטויח (L123), שבמרכזו שקע מלבני (L127) שנועד להצבת אבן הבסיס של מכבש בורג (איור 3). מן המתקן נמשכה תעלה (כ-1 מ' אורך השתמרות), מרוצפת בלוחות אבן, אשר הוליכה אל בור איגום מרובע שדופנותיו טויחו (L146; מידות 2.5×2.5 מ'; איור 4); הבור השתמר בשלמותו. קירות הבור (W5 ,W4 ,W2 ,W1) נוצקו מבטון שבו שולבו אבני כורכר קטנות. לצד הפן המזרחי של קיר 1 הוערמו אבני כורכר לא מהוקצעות ללא חומרי מליטה, אשר שימשו כנראה לתמיכה בקיר שהושתת, כשאר הקירות, על חול. הגת שייכת לטיפוס הגתות המשוכללות, שכמותן נתגלו באתרים נוספים באזור, כמו מבקיעים (חדשות ארכיאולוגיות 120), אשקלון, ממזרח לשכונת ברנע (חדשות ארכיאולוגיות ק:86–91) ובאשקלון ברנע (צפון; חדשות ארכיאולוגיות 122). גתות מעין אלה מיוחסות לתקופה הביזנטית. דומה כי הגת יצאה מכלל שימוש בראשית התקופה האסלאמית הקדומה.
 
משהוצאה הגת מכלל שימוש הותקן בתוך בור האיגום כבשן סיד (L147): בור עגול (כ-2 מ' קוטר; איור 4) מדופן באבני כורכר, עם חריץ (0.3 מ' רוחב) שנחצב בקיר המערבי
(W4), כדי לשמש פתח לאוויר. הבור, שנוקה רק בחלקו, נמצא מלא בשברי סיגים ובאבני גיר שרופות. על פי שברי כלי החרס שנמצאו במילוי שבתוך הכבשן אפשר לקבוע כי השימוש בו המשיך אל תוך המאה הח' לסה"נ.
 
הממצאים כללו כמות רבה של אבני פסיפס לבנות, שנמצאו פזורות בכל שטח החפירה; מקורן ככל הנראה בריצוף מתקני הגת. כן נמצאו אבן רחיים מאבן כורכר (איור 5) ושברי כלי חרס מן התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה: קערות (איור 1:6, 2), מכסים של סיר בישול (איור 3:6, 4), פך בישול (איור 5:6), קנקני עזה (איור 6:6–8), פך (איור 14:6) וצפחת (איור 15:6). כן נמצאו קנקני שק מן התקופה האסלאמית הקדומה (איור 9:6–13) וידית קנקן מן המאה הט' לסה"נ, הנושאת טביעת חותם, אשר נמצאה על פני השטח
(L102; להלן).
  
חותמת על ידית קנקן
ניצן עמיתי-פרייס 
ידית הקנקן נושאת חותמת הכוללת כתובת בערבית ומתחתיה עיטור: משולש שווה שוקיים הניצב על קודקודו, פתוח כלפי מעלה ובתוכו שני פסים.
הכתובת: من / قصبة
תעתיק: מן קצבה
תרגום: מ[יישוב בשם] קצבה
 

דומה כי את היישוב קצבה יש לזהות עם ח' כסאבה (חורבת סוף; חדשות ארכיאולוגיות 118, אתרים 45–46), השוכנת לגדת נחל שקמה, כ-17 ק"מ ממזרח לאתר ארד אל-מחג'אר, ובה שרידים של יישוב עתיק, אף כי הממצא שנלקט בעבר על פני השטח יוחס לתקופה הביזנטית. דומה כי בתעתיק השם הערבי, אשר תועד בתקופת המנדט הבריטי, נפלה טעות, ולפיכך נכתב בכף (ك) ובאליף במקום בקף (ق) וללא אליף. לכתובת אין הקבלות עם שם היישוב קצבה. אולם בין ידיות הקנקן מן המאה הט' לסה"נ הנושאות טביעות חותם עם כתובות – המוכרות מאתרים כמו קיסריה, רמלה, נבי סמואל ורחובות – ישנן כמה המציינות את שם היישוב דיר סמואיל. שמות היישובים בחותמות מעידים על מקום ייצור הקנקן ואולי גם על מקור תכולתו, שככל הנראה היה שמן או יין.