השכבה העליונה. הישר מתחת לפני השטח נחשפו שרידי קירות (W13 ,W11 ,W10 ,W6–W4 ,W2), היוצרים שלוש יחידות אדריכליות (1–3), כנראה חלק מחדרים קטנים של מבנה נרחב; חלקם הצפוני של יחידות אלה נמצא מתחת למבנה בן זמננו מחוץ לשטח החפירה. הקירות נבנו משתי שורות של אבני שדה מעובדות וביניהן מילוי של אדמה ואבנים קטנות; בחלק מהקירות שולבו אבני גזית. הם השתמרו לגובה של נדבך אחד או שניים. הקירות הושתתו על הסלע, ובמקומות שבהם הסלע נמוך פולסו פני השטח במילוי של אבני שדה קטנות. יחידות אדריכליות 1 ו-2 נתחמות מדרום בקיר 5 (0.8 מ' רוחב; איורים 5, 6), הנמשך במקוטע לאורך רוב שטח החפירה; נראה כי קיר 13 הוא המשכו של קיר 5 בצד מזרח. בשטחה של יחידה 2 נחשף מפלס של אבני שדה קטנות ואדמה (L207); חלקים ממפלס זה ניגשים אל קיר 5. אפשר שמפלס 207 נועד לפלס את פני השטח וליצור תשתית לריצוף שלא השתמר. מפלס דומה למפלס 207 נחשף מדרום לקיר 5 (L206). יחידה אדריכלית 3 כוללת את קירות 10, 11 ו-13 (איורים 7, 8), התוחמים כנראה כמה חדרים. קיר 10 נמשך לצפון ולדרום מחוץ לשטח החפירה. קיר 11 נקטע בקצה המזרחי של הריבוע. נראה כי קיר 13 הוצמד אל קיר 10 בשלב מאוחר; אפשר שזהו שלב משנה מאוחר יותר או תיקון.

בחפירת השכבה העליונה התגלה ממצא קרמי המתוארך לשלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הו'–הז' לסה"נ). הממצא הקרמי מחפירת יחידה 1 כולל פך (איור 22:9). הממצא הקרמי במפלס 206 מיחידה 2 כולל קערות (איור 3:9, 4), סיר בישול (איור 15:9) וקנקן (איור 19:9). הממצא שנתגלה במילויי אדמה שכיסו את יחידה 2 כולל קערות (איור 1:9, 2), קדרות (איור 8:9, 9), מכסה (איור 11:9), סיר בישול (איור 16:9), קנקן (איור 18:9) ופכית (איור 24:9). עוד התגלו במילויי אדמה אלה רעפים רבים (איור 10) ואבני פסיפס לבנות רבות, המלמדים על הקירוי והריצוף במבנה. הממצא הקרמי שהתגלה בחפירת יחידה 3 כולל קערות (איור 6:9, 7), קדרה (איור 10:9), מכסה (איור 12:9), סירי בישול (איור 13:9, 17) וקנקנים (איור 20:9, 21).
 
השכבה התחתונה. בריבועים 1, 3 ו-4 נחשפו שלושה קטעים של קירות (W12 ,W7 ,W3), שנבנו בכיוון צפון–דרום ואינם קשורים לחדרי השכבה העליונה. קיר 3 (כ-0.8 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב) נבנה מאבני שדה במגוון מידות. מסביב לקיר נחשפה שכבה דקה של מלט אפור הצמודה לסלע. קיר 12 (כ-1.3 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב) נבנה משורה אחת של אבני שדה גדולות. לצד הקיר נחשפה שכבה מהודקת של גיר לבן (L410). קיר 7 (כ-1.5 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב) נבנה משורה אחת של אבני שדה במגוון מידות; הוא אינו קשור ליתר השרידים בשכבה. מדרום לקיר נחשפה חציבה בסלע (L302; מידות 0.3 × 0.6 מ', כ-0.4 מ' עומק; איורים 11, 12). בהצטברות אדמה מעל שרידי השכבה התגלה ממצא קרמי הדומה לזה מהשכבה העליונה והמתוארך גם הוא לשלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הו'–הז' לסה"נ); הוא כולל ספל (איור 5:9), סיר בישול (איור 14:9) ופך (איור 23:9).
 
נוסף על שברי כלי החרס והכמות הרבה של רעפים ושל אבני פסיפס כולל הממצא מן החפירה כלי זכוכית (וינטר, להלן), המתוארכים בדומה לכלי החרס לשלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה, מטבעות, חפצי מתכת, ובהם שני חפצים לא מזוהים וטבעת (איור 13), אבן ריסוק של בית בד (איור 14) ואגן כתישה מאבן (איור 15). ממצאים אלה התגלו בתוך הצטברויות אדמה שכיסו את השרידים מגובה ראשי הקירות ועד לסלע האם. בממצא המטבעות זוהו חמישה, ובהם מטבע מימי אנטיוכוס הג' (מִטבעת צור; 198–187 לפסה"נ; ר"ע 143524), מטבע מימי אלכסנדר ינאי או חיקוי למטבע כזה (ר"ע 143528), מטבע מהמאה הד' לסה"נ (ר"ע 143529), חצי פוליס מימי יוסטינוס הב' (מִטבעת תסלוניקה; 574/5 לסה"נ; ר"ע 143525) ופוליס מימי קונסטנס הב' (מִטבעת קונסטנטינופוליס; 641/2–642/3 לסה"נ; ר"ע 143526).
 
ממצא הזכוכית
תמר וינטר
 
ממצא הזכוכית מהחפירה כולל כ-60 שברים קטנים, מהם 23 אינדיקטיביים. הממצא כולל קערות, גביעי יין, בקבוקים, נרות, זגוגיות חלון, צמיד ואריח זכוכית זהב, האופייניים לשלהי התקופה הביזנטית ולראשית התקופה האומיית.
 
קערות — התגלו שפות מעוגלות אחדות (L405 ,L404, לא צוירו).
גביעי יין — התגלו שפות אחדות (L409 ,L405, איור 1:16, 2), השייכות כנראה לגביעי יין, ובסיס עם רגל דמוית חרוז (L302, איור 3:16), השייך לגביע יין מטיפוס שהיה נפוץ בירושלים וסביבתה.
בקבוקים — התגלו שברי גוף ושפות מעוגלות של בקבוקים (L409 ,L406 ,L403 ,L201, לא צוירו).
נרות — התגלו שברים של לפחות שבעה נרות, שלחלקם שפה מקופלת חוצה (L405, איור 4:16; L104, לא צויר) ולאחרים בית פתיל גדול (L411 ,L406, איור 9:16, 10; L301, לא צויר), בדומה לדוגמות מהחפירות במנהרות הכותל (הרשאה מס' 5124-A). בין ידיות הנרות ישנן ידיות פשוטות (L406–L404, איור 5:16–7; L304 ,L301 ,L210 ,L103, לא צוירו), שארבע מהן היו שייכות כנראה לשני נרות שונים, שתי ידיות (מתוך שלוש) לכל נר (L406 ,L405). לאחת מידיות הנר תוספת של חוט מעובד (L210, איור 8:16).
זגוגיות חלון — התגלו שני שברים קטנים של זגוגיות חלון (לא צוירו), האחד על פני השטח
(L201) והאחר במילוי ממזרח לקיר 10 (L403).
צמיד — במילוי מעל קיר 4 (L210) התגלה שבר צמיד כחול מסובב, המתוארך אולי לתקופה הביזנטית (איור 11:16).
אריח זכוכית זהב — התגלה שבר קטן משולי אריח (L302, איור 12:16), העשוי משתי שכבות זכוכית (התחתונה: 5 מ"מ עובי, העליונה: פחות מ-1 מ"מ עובי) וביניהן עלה זהב. אריחי זכוכית-זהב לצד אבני פסיפס מזכוכית זהב עיטרו אלמנטים אדריכליים וקירות פסיפס במבני כנסייה באזור במאות הו' והז' לסה"נ. אריחי זכוכית זהב אחדים התגלו בירושלים ובערים נוספות וכן ביישובים קטנים יותר ברחבי הארץ (גורין-רוזן תשס"ו: איור 2). אריח זכוכית הזהב מהאתר הוא ממצא יוצא דופן, ומכיוון שרק אחדים כמותו התגלו עד כה בירושלים ובסביבתה הוא תוספת חשובה לקורפוס המוכר מהתקופה.
 
כלי הזכוכית ופריטי הזכוכית האחרים מהחפירה טיפוסיים למכלולים מאתרים בירושלים המתוארכים למאות הו'–הז' לסה"נ, ובהם למשל המתחם שנחפר בשטח בנייני האומה בעיר
(Gorin-Rosen 2005: Figs. 2, 3). בחפירות קודמות באתר (הרשאה מס' 4397-A) נחשף מכלול כלי זכוכית המתוארך ברובו למאות הז'–הח' לסה"נ, ובו בין היתר זגוגית מרובעת וכן מספר רב של בקבוקים שאחדים מהם עשויים להופיע גם בתקופה מאוחרת יותר, קרי המאות הט'–הי' לסה"נ.
מבחר טיפוסי הכלים מהחפירה הנוכחית, הכמות הגדולה של נרות מבין הכלים, נוכחותם של שברי זגוגיות חלון ואריח זכוכית זהב, כל אלה עשויים להעיד שהמבנה שנחשף באתר שימש קפלה או כנסייה. ממצאים אחרים בחפירה, כגון אבני רצפת פסיפס לבנות ושברי רעפים, תומכים בכך גם הם.
 
נראה כי שרידי הבנייה מהשכבה העליונה והעיקרית בחפירה שייכים למבנה ציבור נרחב מהמאות הו'–הז' לסה"נ. אפשר שמבנה זה שייך לאחד מאגפי מנזר ששרידיו נחשפו באתר בשנת 2005 (אייריך-רוז 2007). חלקים נוספים ממנזר זה משתרעים כנראה מדרום-מערב לשרידים שנחפרו בשנת 2005 וכן בשטחה של חלקה פרטית המרוחקת כ-20 מ' מצפון-מזרח לשטח החפירה הנוכחית (איור 17). בחלקה פרטית זו נפגעו לפני כמה שנים שרידי בנייה, ובהם רצפות פסיפס, מהן אחת צבעונית, וקטעי קירות, וכן מערה תת-קרקעית שתקרתה נתמכת באומנה חצובה בסלע (הם טרם נחפרו; עדוי 115:2010–117). מכלול כלי החרס מהחפירה נעדר טיפוסי כלים מובהקים מהתקופה העבאסית, ובהם למשל כלים מזוגגים או כלי ח' אל-מפג'ר, ועל כן ניתן לשער שהמבנה יצא מכלל שימוש בסוף המאה הז' או בתחילת המאה הח' לסה"נ, לפני התקופה העבאסית. כך עולה גם ממכלול כלי הזכוכית. על סמך המטבע מהשנים 641/2–642/3 לסה"נ נראה כי המבנה יצא משימוש סמוך לתאריך זה, אולי כתוצאה מרעידת האדמה של שנת 660 לסה"נ (Amiran 1950–51; Russel 1985). אבני המבנה פונו מהאתר או נלקחו לשימוש משני לבנייה באתר ובסביבתו. נראה כי יש לייחס את השרידים שהתגלו באתר ובסביבתו ליישוב בן התקופה הביזנטית 'מטופה' או למנזר בן תקופה זו, שבנה מארינוס הקדוש כפי שמציין 'קירילוס מסקיתופוליס' באחת הביוגרפיות שלו אודות נזירי מדבר יהודה במאה הו' לסה"נ (עדוי 115:2010, 137–138).