שכבה 1. נחשפו שני קירות (W11 ,W10) וריצוף של אבנים גדולות ושטוחות הצמוד אליהם. קיר 10 (8 מ' אורך חשיפה, 1.6 מ' רוחב מרבי)נבנה בציר מזרח–מערב מאבנים גדולות והשתמר לגובה של שני נדבכים. רוחבו של הקיר מלמד שהוא נשא מבנה גדול או חומה. תעלת היסוד של קיר 10 חותכת את הגת משכבה 2. קיר 11 (2.5 מ' אורך חשיפה, 1 מ' רוחב) נבנה בציר צפון-מזרח–דרום-מערב מאבנים בינוניות והשתמר לגובה של נדבך אחד. ריצוף האבנים ניגש אל שני הקירות וחותם את הגת. בשכבה זו התגלה ממצא כלי חרס המתוארך לתקופות הצלבנית, הממלוכית והעות'מאנית (המאות הי"ב–הט"ז לסה"נ), הכולל קערות מקומיות שלהן זיגוג ירוק מראשית התקופה העות'מאנית (המאה הט"ז לסה"נ; איור 1:4) ומראשית התקופה הממלוכית (סוף המאה הי"ג וראשית המאה הי"ד לסה"נ; איור 2:4), קערה מקפריסין (המאה הי"ג לסה"נ; איור 3:4), כלי סוכר (המאה הי"ב לסה"נ; איור 4:4–6) וקדרה (המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ; איור 7:4) מהתקופה הצלבנית, סירי בישול מהתקופות הממלוכית (איור 8:4) והצלבנית (איור 9:4), אמפורה מיובאת מהתקופה הצלבנית (איור 10:4), פך מעוטר בדגמים גיאומטריים מהתקופה הצלבנית או הממלוכית (איור 11:4) וכלי דמוי רימון מעוטר בטביעות דגמים צמחיים מהתקופה הצלבנית או הממלוכית (איור 12:4).

 
שכבה 2. לאחר הסרת ריצוף האבנים הגדולות ומילוי אדמה מתחת לשכבה 1 (8 ס"מ עובי) נחשפה גת מורכבת, חצובה, הכוללת שלושה משטחי דריכה (איור 3:2–5) ושני בורות איגום (איור 1:2, 2). משטחי הדריכה נתחמו בקירות נמוכים (W14–W12), שנבנו באבנים מלבניות, וראשיהם שימשו כמשטחי שירות צרים. משטחי הדריכה רוצפו בפסיפס לבן גס, שהונח על תשתית של טיח מעורב בחלוקי נחל ובחומר אורגני (0.16 מ' עובי). משטחים 3 ו-5 נחתכו בתעלת היסוד של קיר 10.
במשטח 3 השתמר קטע גדול מרצפת הפסיפס (0.7× 2.6 מ'; איור 5). התירוש שנסחט במשטח זה זרם דרך תעלה חצובה באבן בקיר 13 אל בור שיקוע רדוד חצוב בסלע (0.45 × 0.60 מ', 0.2 מ' עומק; איור 6), וממנו אל בור איגום 1. משטח דריכה 4 נחשף בחלקו (0.7× 1.6 מ'), והשתמרה בו רק שורה אחת מרצפת הפסיפס צמוד לקיר 12. התירוש שנסחט במשטח זרם במגלש טיח קטן למרזב שנקדח באבן בקיר 13, משם אל בור שיקוע רבוע (0.45× 0.45 מ', 0.2 מ' עומק; איור 7), וממנו אל בור איגום 2. משטח דריכה 5 נחשף אף הוא בחלקו (1.6× 2.7 מ'); ריצוף הפסיפס לא השתמר בו כלל. התירוש שנסחט במשטח זרם דרך תעלה קטנה, מטויחת, וממנה אל בור איגום 1.
בור איגום 1 רבוע (2.2 × 2.3 מ', 8.6 מ"ק; איור 8), דופנותיו טויחו בטיח עבה ששולבו בו חרסים וקרקעיתו רוצפה בפסיפס לבן גס. בבור נבנה גרם מדרגות באבנים מלבניות שטוחות. בקרקעית הבור, צמוד לגרם המדרגות, נחצבה גומת שיקוע חצי עגולה לאיסוף שארית התירוש (L117; כ-0.6 מ' קוטר; איור 9); הגומה רוצפה באבני פסיפס. בבור התגלו חרסים רבים ושברי כלי זכוכית מהתקופה הביזנטית, עצמות בעלי חיים (אגא להלן) ומטבע שאי אפשר לזהות. בור איגום 2 נחשף בחלקו העליון בלבד; נראה כי מידותיו דומות לאלה של בור איגום 1.
הממצא הקרמי משכבה 2 מתוארך ברובו לתקופה הביזנטית, והוא כולל קערות מיובאות, קדרות, כלי בישול, אמפורות, קנקנים, פכים ונרות. הקערות המיובאות (50% מהמכלול) שייכות לקבוצת כלי החרס המחופים אדום מסוף התקופה הביזנטית, ובהן קערות מטיפוסים CRS6 (איור 1:10), CRS2 (איור 2:10), PRS3 (איור 3:10, 4), ARS107 (איור 7:10, 8), CRS7 (איור 9:10) ו-CRS11 (איור 10:10), וכן קערות מחופות אדום שאין להן מקבילות (איור 5:10, 6). כן התגלו בסיסי קערות שעוטרו בצלב (איור 11:10, 12); בסיס 12 דומה לקערה מטיפוס PRS69j; הקדרות (15% מהכלול) מתוארכות לסוף התקופה הביזנטית, ולהן שפת מדף מעובה, שחתכה משולש, המעוטרת בחריתה (איור 13:10–16). כלי הבישול (9% מהמכלול) מתוארכים לסוף התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה, ובהם שלושה טיפוסי כלים; קדרת בישול שלה שפה חתוכה ושטוחה ושתי ידיות אופקיות (איור 17:10, 18); קדרת בישול שלה משפך בשפה (איור 19:10); וסיר בישול (איור 20:10). כן התגלו מכסים (9% מהמכלול), ובהם מכסה שלם שהתגלה בגומת השיקוע של בור איגום 1 (איור 21:10). האמפורות (3% מהמכלול) כוללות שלושה טיפוסים, ובהם אמפורה שצווארה קצר ומעובה ולא נמצאו לה מקבילות (איור 22:10) ושתי אמפורות שצווארן ארוך, האחת מתוארכת לסוף התקופה הרומית (איור 23:10) והשנייה — למן המאה הה' ועד אמצע המאה הז' לסה"נ (איור 24:10). הקנקנים (15% מהמכלול) כוללים שני טיפוסים: קנקן שלו צוואר גבוה נושא רכס (איור 25:10) מסוף המאה הו' לסה"נ וקנקן שצווארו קצר (איור 26:10–28) מהמאות הד'–הו' לסה"נ. הפכים (3% מהמכלול) כוללים פך מסננת (איור 29:10). הנרות כוללים שני טיפוסים המתוארכים למאות הה'–הז' לסה"נ. הטיפוס האחד הוא נר פניקי עשוי בדפוס, שלו גוף סגלגל, עין נר קטנה, ידית זיז ותעלה המקשרת בין עין הנר לפיו, והוא מעוטר בדגמים של אידרה, צמחים וקווים (איור 30:10). הטיפוס השני הוא נר צפוני, שרק בסיסו התגלה ועליו עיטור של דגם מעגלי (איור 31:10).
 
גתות הדומות לגת המורכבת מהתקופה הביזנטית ששרידיה נחשפו בשכבה 2 התגלו ברחבי הגליל המערבי. על סמך השוואת נפח בור האיגום של הגת לבורות איגום בגתות דומות באזור נראה כי זוהי גת בינונית בגודלה. הגת והממצאים שהתגלו בבורות האיגום שלה מלמדים כי בסביבה שכן לאורך כל התקופה הביזנטית יישוב שעסק בייצור יין. קערות הייבוא הרבות שהתגלו בשכבה 2 מלמדות שהיה מסחר ער בין תושבי המקום לסוחרים מקפריסין ומחלקו המערבי של הים התיכון.
שרידי הבנייה מהתקופות הצלבנית והממלוכית וכלי החרס, הכוללים כלי ייבוא וכלים מתעשיית סוכר, שהתגלו בשכבה 1 שייכים אולי למפעל סוכר בכפר 'לה נוי' (La Noie), ששכן במקום בתקופה הצלבנית. החפירות באתר מאפשרות לבדוק מחדש את הזיהוי של ח' ינוחיה, המוזכרת בתיאור הגליל אצל ו' גרן (תשמ"ז:24–25). ח' ינוחיה (לה נוי מהתקופה הצלבנית) זוהתה על ידי פרנקל וגצוב עם האתר שבקיבוץ עברון, על רכס הכורכר מדרום לנחל געתון, משום שתאם במידה הטובה ביותר את תיאורו של גרן (פרנקל וגצוב 2012: אתר 9). לאור תוצאות החפירה, יש לדעתי להעדיף את האתר בגבעת אוסישקין כזיהוי לח' ינוחיה.
 
עצמות בעלי חיים
נוהא אגא
 
שיטות. מפאת השתמרותן הטובה של העצמות, שלא היו מכוסות בצמדה, הן נשטפו במי ברז בלבד, ללא שימוש בחומצה. חלק גדול מהעצמות נשברו בזמן החפירה, אך השברים נותרו סמוכים זה לזה. הם שוחזרו והודבקו כדי למנוע עיוות של התוצאות כתוצאה מספירה כפולה של אותו חלק; הדבקת השברים אף סייעה במקרים מסוימים בזיהוי העצם.
מכלול העצמות זוהה על ידי השוואת העצמות מהחפירה לעצמות מן האוסף במעבדה לפליאונטולוגיה וארכיאוזואולוגיה של המחלקה לאבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה באוניברסיטה העברית בגבעת רם. על כל העצמות נבחנו גורמים ותהליכים טפונומיים, שחלקם אנושיים (סימני שרפה וחיתוך) וחלקם לא אנושיים (סימני שורשים וסימנים של פגעי מזג אוויר ולעיסת טורפים/מכרסמים).
 
תוצאות. המכלול כולל 85 עצמות ושיניים, מתוכן 70 עצמות שזוהו לרמת המין או סוג בעל החיים או שויכו לקבוצת גודל של בעלי חיים (טבלה 1). רק שבע עצמות התגלו בשכבה 1, שהכילה קרמיקה מעורבת מימי הביניים, ולכן עצמות אלה לא יידונו בהמשך. בשכבה 2 התגלו 63 עצמות, שמקורן בשני בורות האיגום של הגת המתוארכת לתקופה הביזנטית. ניתן לשער שהפסולת שסתמה את הגת עם יציאתה משימוש מתוארכת אף היא לתקופה הביזנטית.
העצמות במצב השתמרות טוב, ללא סדקים או התקלפות של פני העצם, עדות לחשיפה קצרה על פני השטח. על העצמות נתגלו מעט מאוד סימני שורשים ורק שני סימני כרסום של מכרסמים חריצים רדודים מקבילים הנוטים להופיע בקבוצות ועוקבים אחר מתאר פני העצם. כל העצמות במכלול שייכות לחיות משק: צאן, בקר, חזירים, גמלים וסוסיים. המרכיב הגדול ביותר במכלול הוא של עצמות חזיר (26=N) ולאחריו עצמות צאן (17=N). בהנחה שהעצמות ששויכו לקבוצת הגודל 'גדול' הן ברובן של בקר, הרי שסך כל עצמות הבקר (16=N) שכיחות כמעט כמו עצמות הצאן. הגמל והסוסיים מיוצגים בעצמות ספורות בלבד.
 
טבלה 1. עצמות מזוהות
מין/קבוצת גודל
שכבה 1
(L109)
שכבה 2
(L116 ,L113 ,L111 ,L110)
בקר
 
7
גמל
 
3
סוסיים
 
1
חיה מסדר גודל גדול
1
9
צאן
4
15
עז
 
1
כבש
1
1
חזיר
1
26
סה"כ
7
63
 
התפלגות חלקי השלד של המינים המיוצגים במכלול (טבלה 2) אינה שווה. הבקר, הגמל ו'החיה הגדולה' מיוצגים בעיקר בעצמות השלד. גם בצאן יש ייצוג לעצמות השלד, אבל הוא מיוצג בעיקר בעצמות הגף האחורי (העליון והתחתון). החזיר מיוצג בעיקר בשיניים התחתונות (הרבות) ובשיניים העליונות, ועצמות השלד נעדרות כמעט לגמרי.
 
טבלה 2. התפלגות חלקי השלד, לפי מינים/קבוצות גודל
מין/קבוצת גודל
גולגולת
ציר השלד
גף קדמי
עליון
גף קדמי
תחתון
גף אחורי
עליון
גף אחורי
תחתון
סה"כ
בקר
 
4
 
1
1
1
7
גמל
 
3
 
 
 
 
3
סוסיים
 
 
 
 
 
1
1
חיה מסדר גודל גדול
 
8
 
1
 
 
9
צאן
1
3
 
1
3
7
15
עז
 
 
 
 
 
1
1
כבש
 
 
1
 
 
 
1
חזיר
20
1
 
2
2
1
26
סה"כ
21
19
1
5
6
11
63
 
עצמות החזירים במכלול מייצגות שלושה פרטים שונים לפחות, על פי הטוחנת השלישית השמאלית. מידות השן הטוחנת השלישית של החזירים במכלול (26.5–27.2 מ"מ אורך, 14.1–14.7 מ"מ רוחב) קטנות במובהק ממידות שיניים אלה אצל חזירי בר בני ימינו (34.2–45.4 מ"מ אורך, 16.4–19.9 מ"מ רוחב), ומכאן שהשיניים במכלול שייכות לחזירים מבויתים. דגם שחיקת השיניים של החזירים (הטוחנת השלישית והקדם-טוחנת הרביעית) מצביע על כך שאלה חזירים בוגרים, שנשחטו בגיל 2.0–3.5 שנים. מצב איחוי העצמות תומך במסקנה זו; העצם הלא מאוחה היחידה היא עצם חישור (Radius) דיסטלית, המתאחה רק בגיל שלוש וחצי שנים. תוצאות אלה מפתיעות, שכן חזירים נשחטים לרוב בגיל צעיר בשל קצב ההתרבות המהיר שלהם ומשום שהחיות הבוגרות אינן יכולות לספק מוצרים משניים כמו צמר וחלב או לשמש בהמות עבודה. במרבית המכלולים עיקר עצמות החזירים הן של פרטים מתחת לגיל שנה, ועצמות של חיות מבוגרות אינן שכיחות (למשל בבית שאן: Horwitz 2006) ולעתים הן שייכות לחזירי בר. עם זאת, תופעה דומה לזו שבמכלול באתר נצפתה במכלולים אחרים מהתקופה הביזנטית, למשל בקיסריה, שם נשחטו החזירים והצאן בגיל 2.0–2.5 שנים לערך (Cope 1999).
עצמות הצאן במכלול מייצגות שלושה פרטים לפחות, על פי עצמות שורש כף הרגל האחורית (metatarsal). מבין אלה, לפחות פרט אחד הוא עז ולפחות פרט אחד הוא כבש. מדגם שחיקת השיניים עולה שהן הכבש והן העז היו חיות בוגרות, שנשחטו לאחר גיל ארבע שנים. שתי עצמות מטטרסל (אחת ימנית ואחת שמאלית) לא התאחו בקצה הדיסטלי, ומכאן שהן שייכות לפרט צעיר יותר בגיל 20–28 חודשים לערך. אף שאי אפשר לזהות את מינם של הפרטים הבוגרים, סביר להניח שהיו אלה נקבות, ויש לתלות את גילן המבוגר בכך ששימשו להפקת מוצרים משניים כגון צמר וחלב.
שרידי הבקר מייצגים לפחות פרט מבוגר אחד, שכן כל העצמות מאוחות. כך גם שרידי החיה ממשפחת הסוסיים. הגמל מיוצג בחוליות בלבד, ולכן אין אפשרות לקבוע את גילו.
רוב סימני החיתוך (9 מתוך 14) מופיעים על חיות גדולות — בקר, גמל וסוסיים, בעוד שעל עצמות הצאן נמצאו רק שלושה סימני חיתוך ועל עצמות החזירים — שני סימנים בלבד. הסימנים הם מסוגים שונים, המייצגים שחיטה, פשיטת עור, ביתור והורדת בשר. סימני החיתוך הרבים על עצמות החיות הגדולות נובע מביתורן בשיטה שהותירה סימנים רבים בציר השלד (Cope 1999:413). מלבד סימן שרפה אחד על עצם לא מזוהה לא זוהו סימני שרפה על העצמות.
 
עצמות בעלי החיים שהתגלו במילוי הגת מייצגות ברובן פסולת שחיטה. מקצת העצמות מייצגות פסולת מזון, ובעיקר גפיים אחוריות של צאן. סביר להניח שמקור השרידים הוא באתר יישוב סמוך. גודלו המצומצם של המכלול 70 עצמות מזוהות בלבד מחייב זהירות, ואין לדעת אם התפלגות המינים במכלול משקפת במדויק את משק החי. עם זאת, ברור שלחזירים היה משקל חשוב בכלכלת האוכלוסייה. מספרן הרב של עצמות החזיר עשוי ללמד על דתם של יושבי האתר. בתקופה הביזנטית היו מערב הגליל העליון ומישור החוף הצפוני מיושבים בעיקר באוכלוסייה נוצרית, כפי שעולה מתפוצת הכנסיות (Frankel et al. 2001:115, Fig. 4.4). בהתפלגות הגילים של החזירים ניכרת עדיפות לפרטים בוגרים, תופעה חריגה בהשוואה לממצאים מתקופות אחרות, אך דומה לממצאים שנצפו באתרים נוספים מהתקופה הביזנטית. לפיכך, ייתכן שבתקופה הביזנטית נוצלו החזירים המבויתים באופן ייחודי. מחקר ארכיאוזואולוגי של מכלולים נוספים מהתקופה הביזנטית ובהם שרידי חזירים יוכל להבהיר נקודה זו בעתיד.