תעלת המים המטויחת נחשפה לאורך כל ריבועי החפירה (17 מ' אורך). שרידי טיח השתמרו גם בחלק החיצוני של הקיר המזרחי של התעלה. נראה שהתעלה הובילה מים מבאר שטרם נחשפה. התגלו שברים רבים של כלי אנטיליה, ולכן אפשר שהיתה זו באר אנטיליה. הפרש הגבהים בין הקצה הדרומי של התעלה לבין הקצה הצפוני שלה הוא 9 ס"מ. בחלקה הדרומי של התעלה נחשפה בריכת חלוקה מטויחת (לוקוס 17), ולה שתי יציאות, אחת למערב לצינור חרס חתום בפקק ושנייה לדרום, לתעלה מטויחת (2.2 מ' אורך; W114) הנמוכה מן התעלה שמצפון לה.


שתי הבריכות נבנו ממזרח לתעלת המים, במקביל לה. בשטח שבין התעלה לבריכות נחשפו שברים של אבני גזית, המעידים על קיר שעמד במקום והפריד בין התעלה לבריכות. הבריכה הגדולה (לוקוס 26; 3.3 × 5.8 מ') מרוצפת בפסיפס לבן, התחום במסגרת של שלוש שורות ישרות של אבני פסיפס אדומות. רצפתה משופעת לצפון, ונמצאו עליה שברים רבים של קנקני עזה, שחלקם נאספו לרפאות. בפינה הצפונית-מערבית של הבריכה נחשף בור שיקוע (לוקוס 27; 0.6 × 0.7 מ'). מדרום לו נחשפה קערת חרס מעוטרת, המשולבת ברצפת הפסיפס של הבריכה. במרכז הקיר הדרומי של הבריכה (W102) פתח יציאה ששימש אולי להעברת נוזלים לבריכה הקטנה (לוקוס 13; 2.35 × 3.30 מ'). הבריכה הקטנה מטויחת כולה, ובחלקה הדרומי התגלו הרבה שברי טיח וחרסים.

 

הממצא הקרמי מן החפירה מתוארך לשלהי התקופה הביזנטית ולתחילת התקופה האסלאמית הקדומה, והוא כולל שברים של קנקנים (איור 2: 4-1), כלי אנטיליה (איור 2: 5) ונר עשוי באובניים מסוף המאה הו' לסה"נ (איור 2: 6). כן התגלו שני שברים של גביעי זכוכית וחלק תחתון של בקבוק זכוכית (איור 2: 9-7), המתוארכים לתקופה הביזנטית, שבר של קערת אבן משלהי התקופה הביזנטית (איור 2: 10) ושבר של עמוד שיש מעוטר בשימוש משני (איור 2: 11).