הבדיקות במערב
ארבע הבדיקות נחפרו בקרקע האלוביאלית החומה בהירה, 5–25 מ' מהשוליים המזרחיים של התל השקועים תחת האלוביום. ההשערה הראשונה הייתה שהתל נמשך מזרחה תחת האלוביום, אולם למעט מפלס חיים מתמשך שהובחן במשקעים אופקיים של חרסים מתקופת הב"ת 2 מעורבים במעט שברי כלי חרס מתקופת הברזל והתקופה הפרסית–הלניסטית, 0.6–0.8 מ' תחת פני השטח הנוכחיים (16 מ' מעל פני הים), שאותר בכל ארבע הבדיקות וכן בור יחיד שנחפר ממפלס זה – לא נמצאו שרידים בארבע הבדיקות, לא מעל מפלס החיים ולא מתחתיו (3 מ' עומק מרבי) למעט חרסים אקראיים בעיקר מתקופת הב"ת 2. יוצא דופן היה טבון, כ-0.5 מ' תחת מפלס החיים שבהעדר ממצאים סביבו נותר תאריכו לא ברור ועם זאת הוא מצביע על התיישבות קצרה שקדמה אולי לתקופת הב"ת 2. נראה כי מפלס החיים מצביע על פני השטח המקוריים ממזרח לתל בזמן ההתיישבות באתר בתקופת הב"ת 2.

 

הבדיקות במזרח
שלוש הבדיקות נחפרו בתוך תלולית חמרה שהייתה מכוסה בשכבה של אדמת אלוביום סטרילית חומה בהירה (0.2 מ' עובי במזרח; כ-1 מ' במערב), בדומה לעפר שמילא את השקע בין התל לתלולית החמרה. באחת הבדיקות נחשף קבר ארגז שהכיל כנראה קבורת לוחם המתוארכת לתקופת הב"מ 2 (איור 2). הבור המדופן אבן (כ-1 × 3 מ') שצדי קירותיו ורצפתו היו מטויחים, נחפר לתוך אדמת החמרה. שרידי קבורה ראשונה של גבר אחד הוטמנו בארגז בתנוחה מוגבהת, הראש למערב והרגליים למזרח, והתלוו להן כמה מנחות קבורה שהונחו בזווית ישירה לנפטר ונשענו על צדו הפנימי של הקיר הדרומי של הקבר. מנחות הקבורה כללו שני ראשי חנית וראש חץ אחד עשויים ברונזה וכן שלושה נרות חרס עם שפה צבוטה אופיינית, שלוש קערות, שתי צפחות ופכית – כולם, כך נראה, מתוצרת מקומית. על פי צורת כלי הנשק מברונזה וכלי החרס נראה כי הם מתקופת הב"מ 2. גודלו הניכר של הקבר יחסית לשרידי האדם בו וקירות האבן והרצפה שטויחו במדויק, מצביעים אולי על מעמד מיוחד של הנפטר. כיוונו מזרח–מערב יכול לשקף השפעה מצרית על מנהגי הקבורה בחלק זה של מישור החוף. שרידי שני בורות מטויחים נחשפו  בשתי בדיקות נפרדות, כ-5 מ' זה מזה (איורים 3, 4), לכל אחד מהם שקע ברצפה ויש לשער שהיו גתות. הבורות המעוגלים בגסות (כ-2 מ' קוטר; כ-0.5 מ' עומק) נחפרו לתוך אדמת החמרה. קירותיהם מדופנים בחלוקי נחל חלקים בגודל אגרוף שצופו בכמה שכבות טיח לא הידראולי שציפו גם את תחתיתם כולל השקע. ניתן לשער כי שימשו משטחי דריכה, והשקע שימש מיכל.  לגת 105 היו לפחות 11 שכבות טיח (כ-1 ס"מ עובי) שהונחו על צדה הפנימי; המיכל במרכז הרצפה (איור 3) ואילו בגת 108 הוא בצד (איור 4). הטיוח החוזר בשתי המתקנים מצביע על שימוש אינטנסיבי וארוך או על האיכות הנמוכה של הטיח הלא הידראולי הרך שלא היה עמיד למים. בחינה מקרוסקופית של הטיח הראתה דמיון רב לזה שבקבר מתקופת הברונזה המאוחרת. בהעדר ממצא מתארך, למעט שני חרסים מתקופת הב"ק 1 ושבר של להב מגל כנעני שללא ספק חדר למילוי, קשה לקבוע את זמנם של שני המתקנים. כמטר אחד ממזרח לאחת הגתות נמצאו באתרם חלקם התחתון של שני קנקנים בינוניים. מתקנים דומים במבנה, בסגנון ובגודל נמצאו בעבר בתל קסילה (חדשות ארכיאולוגיות 60:113) ובראשון לציון (חדשות ארכיאולוגיות קח:92) ותוארכו לתקופת הברזל 2.
תל קנה נסקר בשנות ה-70 המאוחרות על ידי ר' גופנא וא' איילון (מפת הרצליה [69], אתר 97) ומפני השטח נאספו חרסים מתקופות הברונזה הקדומה, התיכונה, המאוחרת ומתקופת הברזל 1–2 וכן מהתקופות הפרסית, הרומית והביזנטית. החפירה הנוכחית היא הראשונה בשולי תל קנה ונחשפו בה ממצאים באתרם מתקופות הב"ת 2 (מפלס החיים המתמשך) הב"מ 2 (קבר הלוחם) והברזל II (?; הגתות).
מצבורי משקעים של אדמת האלוביום מתעבים כלפי השוליים המזרחיים של התל והושקעו כנראה מנחל קנה המתפתל ויובלו נחל הדר שעדיין זורם היום ממזרח ומדרום לאתר. רחוק יותר מהשוליים המזרחיים של התל, המשקעים האלוביאליים נעשים דקים יותר ואדמת החמרה תחתם בולטת יותר. ככל הנראה, שקע שהיה פעם בין השוליים המזרחיים של התל ותלולית החמרה במזרח כוסה בהדרגה בשכבת אלוביום.