בחודשים יולי–אוגוסט 2006 נערכה חפירת בדיקה באתר ווסט (הרשאה מס' 4852–A*; נ"צ — רי"ח 2686-7/78273-6; רי"י 2186-7/28273-6), בעקבות תוכניות לפיתוח פארק. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון הקק"ל, נוהלה על ידי ה' ברון בסיוע י' יעקבי (מנהלה), ו' פירסקי (מדידות), מ' הרטל (צילום וייעוץ קירמי), ח' טחן (ציור ממצאים) ופועלים דרוזים מהכפר בוקעתה.
החפירה נערכה בעקבות חשיפת עתיקות בחתכי בדיקה שנחפרו על ידי י' אלכסנדר בשטח שהוקצה לפארק. עבודת השדה נדחתה בשל פרוץ מלחמת לבנון השנייה. החפירה חודשה על ידי המחבר והופרעה מעת לעת בשל מצב הביטחון באזור.
האתר נמצא בצפון רמת הגולן על רמת בזלת, סמוך לצומת, בין מושב שעל לקיבוץ מרום גולן. על פי סקרים באתר ובסביבתו וחפירה קטנה שנערכה בשנת 2005 (הרשאה מס' 4646-A) נראה שהוא נושב כבר בתקופת הברונזה הקדומה עד לנטישתו בשנת 1967.
נפתחו שני ריבועים, A1 הצפוני ו-A2, עשרה מטרים דרומה. נחשפו שרידי בנייה מהתקופה הרומית שכללו קירות, רצפות וטבון וכן קרמיקה מתקופת הברונזה הקדומה ומהתקופות ההלניסטית והרומית.
בריבוע A1. נחשפו שלוש שכבות (איור 1).
שכבה 1. בשכבת פני השטח התגלה קיר (W112) שמצב השתמרותו ירוד וכיוונו דרום–צפון. הוא בנוי משתי אבנים גדולות ומשקוף בשימוש משני (1 מ' אורך, 0.4 מ' גובה השתמרות). חרסים שנמצאו ליד הקיר ובסביבתו הם בעיקר ממשפחת ראשיא אל-פוחאר שמקורה בדרום לבנון והיא מתוארכת למאות הי"ט–הכ' לסה"נ. הקיר הוא אם כן שריד מהכפר הסורי שנעזב בשנת 1967.
שכבה 2. קיר 112 נבנה ישירות על ראשו של קיר 102 והשתמש בחלקו כיסוד. קיר 102 (3.6 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב; איור 2) שכיוונו דרום-מערב–צפון-מזרח נבנה כ-0.2 מ' מעל סלע האם מאבני שדה בינוניות שצדן השטוח הונח כלפי צפון ובכך יצרו פן חיצוני חלק.
הקרמיקה שנמצאה משני עברי קיר 102 (לוקוסים 105, 106) מתארכת את השימוש הקדום בו לתקופה הרומית הקדומה: קערה (איור 1:3). שבר קנקן (איור 2:3) מתארך את המשך השימוש בו לתקופה הרומית המאוחרת. בשל השטח המצומצם שנחשף לא ניתן היה לברר את מהות הקיר.
שכבה 3. שכבת אדמה כהה על סלע האם תחת קיר 102 הכילה חרסים מתקופת הב"ק 2: בסיס קנקן ושבר גוף (איור 3:3, 4) ללא שרידים אדריכליים.
בריבוע A2 הובחנו שתי שכבות יישוב (איור 4).
שכבה 1. בשכבת פני השטח התגלתה רצפת חלוקים נרחבת (לוקוס 107) שניגשה לקיר W108. כל השטח היה מכוסה במפולות מודרניות וחרסים רבים מעורבים, בהם שפה ובסיסים של קערות (איור 1:5–3) וקנקן (איור 4:5) בעיקר מן התקופה הרומית המאוחרת, אך גם שברי קנקן פרסי/הלניסטי (איור 5:5) המצביע על משך ההתיישבות בשטח. רצפה 107 וקיר 108 הם שרידי הכפר הסורי שנעזב בשנת 1967.
שכבה 2. הישר מתחת לרצפה 107 נמצאו שרידי קירות W110 ,W109 (איור 6), רצפה וטבון. נראה שזוהי הפינה הצפונית-מזרחית של חצר פתוחה שרצפתה (לוקוס 113) הייתה עשויה אדמה כבושה ואבנים קטנות והשתמר ממנה קטע קטן בפינת הקירות. טבון גדול (לוקוס 111; 0.9 מ' קוטר, 0.4 מ' גובה השתמרות; איור 7) נבנה משכבת בוץ אדום כהה ומוקשה שהונח במרכז מעגל אבנים. החלק העליון שלו כוסה בחרסים שטוחים רבים, בהם בסיס קערה רומית מאוחרת (איור 6:5). כיסוי החרסים עשוי להצביע על שימוש תעשייתי בטבון שעמד בטמפרטורות גבוהות, אף שלא נמצאה בו או בסביבתו פסולת. שתי אבנים שטוחות בצדו המזרחי של הטבון שימשו משטח עבודה. הקרמיקה על רצפה 113 ומצדו הצפוני של קיר 109 מתוארכת לתקופה הרומית המאוחרת וכוללת קערות (איור 1:8–5), סיר בישול (איור 6:8), בסיס אמפורה (איור 7:8) ופכים (איור 8:8, 9) וכן נר שלם (איור 10:8) ומשקולת נול מבזלת (איור 11:8).
לא נתגלה סלע האם אך נראה על פי המכלול הקרמי הכולל חרסים מהתקופות ההלניסטית ורומית הקדומה כי היו כאן שרידי התיישבות קדומים יותר.
החפירות בווסט הראו שהאתר נושב במהלך תקופת הב"ק 2, אף שמיקומו בתקופה זו אינו ברור. לאחר פער ארוך נושב האתר מחדש במהלך התקופה ההלניסטית ובא לקצו בתקופה הרומית המאוחרת, בדומה לאתרים אחרים בצפון רמת הגולן. לא נמצאה עדות להשפעה שהאתר נושב בתקופה הביזנטית. חלק גדול מהמכלול הקרמי הוא ממשפחת כלי הגולן ומצביע על כך שהשטח נושב במהלך התקופות הרומית הקדומה והמאוחרת על ידי אוכלוסייה יטורית. בראשית התקופה הממלוכית חזר האתר לשמש עד לשנת 1967.