שטח F
בחפירה מצומצמת (24 מ"ר) נחשפו שרידים אדריכליים מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית.
החפירה בריבוע אחד לעומק של 1.6 מ' לא הגיעה לסלע האם (איור 1). השריד הקדום היה רצפת אבנים שטוחות בגודל בינוני (לוקוס 514, 1 מ"ר) ועליה חרסים הלניסטיים. תחת קיר מאוחר בלט קטע קטן מאוד של קיר אבן (W56) השייך אולי גם הוא לשכבה זו (שכבה V).
על גבי שכבה V נבנו חמישה קירות אבן השייכים למכלול אדריכלי אחד (W51-W55; איור 2). נראה כי סדר הבנייה היה תחילה של קירות 52 ו-54 ואחר כך קירות 51, 53 ו-55 שניגשו אליהם. עם זאת שימשו חמשת הקירות משך תקופה ארוכה כפי שמעיד רצף רצפות הנסמכות אליהם. רצפת העפר הכבוש הקדומה (לוקוס 512) הייתה בבסיס הקירות; מעליה רצפת עפר כבוש (לוקוס 511) ורצפה מאבני ריצוף בגודל בינוני (לוקוס 507) שלתוכה שוקע טבון מטין צרוף (לוקוס 509). על פי החרסים המזוהים על הרצפות ובמילויים, הבית נבנה בתקופה הרומית הקדומה (שכבה IV) והמשיך לשמש בתקופה הרומית התיכונה (שכבה III). בתקופה הביזנטית (שכבה I), לאחר תקופת נטישה, יושרו הקירות והנדבכים העליונים שולבו ברצפה של אריחי אבן (לוקוס 502).

החפירה המצומצמת בשטח F מעידה על קיומם של בתים בתקופות ההלניסטית (שכבה V), הרומית הקדומה (שכבה IV), הרומית התיכונה (שכבה III) והביזנטית (שכבה I).

 

שטח G
החפירה הראשונה על התל הגבוה (222 מ' מעל פני הים) נערכה מאחר שבתים אחרים כבר קיימים על חלק זה של התל. נחשף שטח גדול (100 מ"ר; איור 3) והתגלה יישוב רב-תקופתי מורכב בעומק ניכר שכלל שכבות קדומות מן התקופות הברזל והפרסית (שכבות VII ,IX ,X) שלא נמצאו עד כה בשטחי החפירה האחרים באתר. שטח החפירה היה קרוב לראש המדרון המדורג של התל. כמה עצי זית עתיקים נעקרו בשטח לפני החפירה ופני השטח הוסרו (כ-0.5 מ' עומק) באמצעות כלים מכניים. הוכח שפני השטח המודרניים המשופעים והמדורגים הם השתקפות אמיתית של הטופוגרפיה הקדומה והמבנים העתיקים נבנו על הטרסות. בחלקים אחדים העמיקה החפירה עד ל-1.5–2.0 מ' תחת פני השטח, אך בשום מקום לא הגיעה לסלע האם, ולא נמצא סימן לקרבתו של הסלע. סביר כי תחת המפלס הנמוך של החפירה היו מצבורים ארכיאולוגיים בעובי מטר אחד או יותר שלא נבדקו. על כן, כיוון שההתיישבות הקדומה שנחשפה הייתה מתקופת הברזל 2א אין כל מידע על שכבות ארכיאולוגיות לפני תקופה זו על התל.

 

שכבות IX ,X (תקופת הברזל 2א-ב)
שרידי כל שכבה אדריכלית היו לא שלמים, אך מספיקים כדי להגדיר שלושה שלבי בנייה שתוכניותיהם שונות, אם כי דומות באופיין (איור 4). בשל פני השטח המשופעים נסחפו הבניינים החיצוניים הצפוניים שמן התקופות המאוחרות. שכבה IX חולקה לשני שלבים: IXB ו-IXA שעל פי השרידים האדריכליים נראה שהיו עצמאיים ולא עשו שימוש חוזר בקירות הקדומים. עם זאת, שרידי הבנייה המצומצמים לא אפשרו לשייך שכבה עצמאית לכל שלב. חפירות נוספות באזור עשויות להבהיר את הסטרטיגרפיה.

 

שכבה X. שכבת הבנייה הקדומה כוללת קטע קטן של קירות אבן שנראו תחת קירות מאוחרים מתקופת הברזל שלא הוסרו בחפירה ושבנייתם גרמה לנזק רב לקירות הקדומים. קירות W81-W78 ,W72 ,W71b 'W69 היו ככל הנראה חלק של מבנה בן זמן אחד, שנבנה במדרגות במדרון. קירות האבן (0.6–0.7 מ' רוחב רובם) נבנו משתי פנים של אבנים מהוקצעות בגסות וליבת חצץ. קיר 69 נבנה לאורך מתאר המדרון והייתה לו כניסה, ככל הנראה הפתח המרכזי לבנין שהיה אולי בית פרטי. קיר 72 היה קיר ארוך בכיוון צפון–דרום שנחשף לאורך כ-9 מ' במדרון (נקטע על ידי מחיצה) וניגש אליו קיר 69. קיר 71b, תחת קיר W71a המאוחר, יצר עם קיר 69 מסדרון צר (0.8 מ' רוחב) שהיה צר מכדי לשמש; ייתכן שזהו שלב נוסף. למבנה זה שויכו ארבעה מפלסי רצפות (לוקוסים 635, 644, 645, 632a). תכליתו של מבנה לבנים מרובע (לוקוס 646) המיוחס לשכבה זו טינה ברורה. על פי הטופוגרפיה של המדרון נראה כי בקצה השטח הנחפר, היכן שעומד היום מבנה מודרני, ניצב קיר ביצור. הקיר שלא נחשף היה ככל הנראה מצפון לשטח החפירה.

 

שכבה IXB. ארבעה קירות אבן (W70 ,W64 ,W61 ,W60) סוגרים חדר שכיוונו שונה מזה של בניין שכבה X. שני קירות (W73 ,W68) של חדר אחר, שאת קירותיו האחרים מסתירה כנראה המחיצה המרכזית הרחבה נחשפו במפלס נמוך יותר. קירות W66 ו-71a שהיו תוספת או תיקון לקיר 71b, שייכים אולי אף הם לשכבה זו. רצפות עפר כבוש ואריחי אבן (לוקוסים 606, 618, 631, 632b ו-636) שויכו לחדרים או לחלקי בתים הבנויים במדרון.

 

שכבה IXA
על קירות הבתים הקדומים נבנתה פינת בית אחר (W74 ,W63b) שחדרה לתוכם.

שלוש השכבות IXA ,IXB ,X, הכילו כמויות ניכרות של קרמיקה מתקופת הברזל 2א-ב וחפצים רבים אחרים. מכלול כלי החרס משכבה X ניתן לתיארוך לתקופת הברזל 2א (סוף המאה הי'–תחילת המאה הט' לפסה"נ) ואת המכלול משכבה IXA  ניתן לתארך למחצית השנייה של המאה הח' לפסה"נ. ברור אפוא, כי בשטח היו מבני מגורים מסוף המאה הי' עד למחצית השנייה של המאה הח' לפסה"נ. עדויות לשכבת חורבן בסוף המאה הח' לפסה"נ משתקפות במפולות רבות של לבני טין המכילות ממצאים רבים של קערות שחיקה מבזלת, קרמיקה ומשקולות נול. עם זאת לא נמצאה עדות לפער יישובי כרונולוגי לפני בניית הבית המאוחר. נראה כי שכבת חורבן שנייה הביאה קץ להתיישבות של שכבה IXA בשלהי המאה הח' לפסה"נ ולאחר מכן ננטש האתר.

שכבה VII (התקופה הפרסית)
משך 200 שנה נותר האתר חרב עד ליישובו מחדש בתקופה הפרסית המאוחרת. לא נמצאו שרידים אדריכליים שניתן לשייכם לתקופה זו. על גבי הקירות מתקופת הברזל נמצא מילוי (0.6 מ' עובי) שהכיל אבני בנייה רבות ושפע של קרמיקה. חפירה זהירה הובילה להגדרת מתאר כללי של בורות סגלגלים רבים שהיו פזורים בשטח. ניתן היה להבחין בשמונה בורות, חלקם חדרו לתוך אחרים (לוקוסים 605, 607, 610, 611–613, 615, 623; 7-2 מ' קוטר), רובם גדולים ולא היו מדופנים, אלא פשוט נחפרו לתוך המפולות של השכבות מתקופת הברזל. נראה שמקור הכמות הגדולה של אבני בנייה בתוך הבורות במפולות של הקירות מתקופת הברזל ואין כל עדות לקירות כלשהם מהתקופה הפרסית. הקרמיקה היא ברובה שברים של קנקני אגירה גדולים, שעל פי כמותם ופיזורם הרב נראה שרבים מהם עמדו באתרם. טיפוס הקנקן הנפוץ הוא קנקן בצורת שק עשוי מטין צלהב עם צוואר קצר ושפה מעובה, המתוארך למאה הד' לפסה"נ. רק מעט טיפוסים אחרים נמצאו בשכבה זו. אחידות המכלול מעידה כי ההתיישבות לא האריכה ימים, אם כי כמות הממצא מעלה את האפשרות ההפוכה. כיוון שלא נמצאה עדות לחורבן אפשר שהיישוב בחלק הגבוה של התל ננטש במאה הג' לפסה"נ. לא קל להגדיר את אופי ההתיישבות בתקופה זו. אפשר שהתושבים חיו במבנים ארעיים, כגון אוהלים. שכבה זו נהרסה אולי בחלקה משורשי עצי הזית ועבודות של כלים מכניים שמנעו הבנה ברורה יותר של השרידים.

 

שכבה III (התקופה הרומית התיכונה)
העדות היחידה לנוכחות מאוחרת יותר בשטח זה של התל, לאחר נטישת היישוב מהתקופה הפרסית, הוא בור עגול (לוקוס 643; 2 מ' קוטר, כ-0.5 מ' עומק) שנחפר לתוך הקירות מתקופת הברזל בקצה הצפוני של החפירה. הבור הכיל כמויות ניכרות של חרסים המתוארכים לתקופה הרומית התיכונה.

 

שכבה I (התקופה הביזנטית)
שורה אחת של אבני בנייה גדולות (62W) שכיסתה את השכבה הפרסית הייתה קרוב לוודאי טרסה חקלאית המתוארכת על פי כמה חרסים מהתקופה הביזנטית.

 

שטח החפירה בראש התל (שטח G) העלה שרידים אינטנסיביים של שכונת בתים פרטיים מתקופת הברזל 2א-ב (המאות הי'–הח' לפסה"נ), אשר במונחים היסטוריים מגדירה את משך קיומה של ממלכת ישראל הצפונית. במהלך תקופה זו נהרסו שרידי הבניינים פעמיים, ככל הנראה על ידי אויב חיצון. החורבן הראשון אירע בתחילת המאה הט' לפסה"נ וניתן לייחסו לאחת ההתקפות הארמיות על צפון הארץ. את החורבן השני במחצית השנייה של המאה הח' לפסה"נ ניתן לייחס כמעט בוודאות לשליט האשורי תגלת פלאסר הג' שכבש את הגליל בשנת 733 לפסה"נ. הפער ביישוב בעקבות חורבן זה מקביל להגליה של הממלכה הצפונית. חידוש ההתיישבות גם אם היה ארעי היה כאן במאה הד' לפסה"נ ויכול לשקף גל של מתיישבים פניקיים מאזור החוף או, בסבירות נמוכה יותר, את החוזרים מהגלות בשיבת ציון.