החפירה במבנה 121 התרכזה בחדר הכניסה המרכזי של הבית (חדר 1), בחלק מהחדר הסמוך ממזרח (חדר 2) ובחלק מהחצר שמצפון לחדרים (איור 3). חדרים 1 ו-2 נפתחו לחצר בפן הצפוני שלהם. מרבית המפלס העליון של חדר 1 נחפר כנראה על ידי משלחת קולט והחפירה הנוכחית ירדה עד למפלס של רצפת אבנים.

נמצא שהמבנה הוקם והיה מיושב בתקופה הביזנטית המאוחרת (המאות הה'–הז' לסה"נ) והמשיך לשמש לפחות עד התקופה האסלאמית הקדומה (המאה הח' לסה"נ). דומה שהמבנה התמוטט אחרי שנעזב, כנראה בתקופה האסלאמית התיכונה.
 
הצד החיצוני של מבנה 121 השתמר יחסית היטב, במיוחד הצד החיצוני של חדר 2 (קיר W4) שפנה לחצר. הנדבכים התחתונים של הקיר נבנו מגושי אבן גיר קשה והנדבכים העליונים מגושי אבן גיר רכה יותר בעיבוד מעולה (איור 4). הפן החיצוני של המבנה הפונה לרחוב שוחזר בחלקו במהלך העשורים האחרונים. בהשוואה לחצרות במבנים מקומיים אחרים בשבטה, החצר במבנה 121 הייתה גדולה, כנראה בשל מיקום המבנה לאורך קו ההיקף המערבי של העיר.
החדרים הפנימיים היו במקור מכוסים בלוחות אבן גיר קשה שנישאו על שלוש קשתות בכל חדר. שני החדרים רוצפו באריחי אבן קטנים מעל הסלע; מרבית הרצפה בחדר 2 הוסרה כנראה בתקופה האסלאמית הקדומה. אבני פסיפס גדולות יוצרו בחצר, מחוץ לחדרים 1 ו-2; עם זאת, בשני החדרים לא נמצאו כלל אבני פסיפס. מפלס החצר התרומם במהלך הזמן וזה חייב את הדיירים להניח גושי אבן על המפתן של חדר 1 כדי להאט את זליגת הפסולת מהחצר אל תוך החדר.
 
חדר 1: למרות שהחדר (5.3×5.7 מ') נחפר בעבר כמעט עד הרצפה, נמצאה זו מכוסה בשכבת אפר (L302; עובי 0.1 מ'). חדר זה היה הכניסה למרכז המבנה; הכניסה מהרחוב לחדר הייתה בצדו הדרומי ומולה בקיר הצפוני הייתה היציאה מהחדר לחצר. פתח היציאה הצפונית (1.6 מ' גובה השתמרות) רוצף באבן יחידה, שטוחה וגדולה (0.88 מ' רוחב). הקיר שפנה לחצר (W1; אורך 5.7 מ') השתמר לגובה של שניים–שלושה נדבכים בפן הצפוני שלו. לאחר נטישת המבנה התמוטט קיר W1 צפונה לתוך החצר (L200; איור 5). שלוש אומנות דבוקות הבנויות מגושי אבן גיר בעיבוד עדין תומכות באבני קשת תחתונות לאורך הקירות המזרחי (W2) והמערבי של החדר (W3). האומנות הדבוקות השתמרו לגובה של שלושה נדבכים ותמכו בפדיסטל ובאחת או יותר מאבני הקשת (איור 6).
 
חדר 2: הסטרטיגרפיה בחדר זה השתמרה במלואה. לחדר קיר משותף עם חדר 1 בצדו המערבי (W2; רוחב 0.8 מ', גובה 1.5 מ'). כמעט מחצית מהחדר נחפרה עד לסלע הטבעי. בדומה לחדר 1 היו גם כאן שלוש אומנות דבוקות במרחק של כ-1.1 מ' זו מזו, לאורך הפן המזרחי של קיר W2. כל אומנה תמכה בפדיסטל ובאבן קשת (איור 7). פסולת של הקשתות הנפולות ולוחות הקירוי (1.56×0.18×0.57 מ' גודל ממוצע) נחשפו במפלסים העליונים של החדר (L101 ,L100). דומה שאלה התמוטטו בעקבות נטישת המבנה אחרי התקופה האסלאמית הקדומה (איור 8).
רצפת החדר הייתה מרוצפת במקור באריחי אבן (0.22×0.20×0.03 מ') ושרידים אחדים ממנה נמצאו סמוך לקירות המערבי והצפוני (איור 9). נראה שמרבית אבני הריצוף הוסרו בתקופה האסלאמית הקדומה. הכניסהלחדר הייתה בפתח  (0.66 מ' רוחב) הייתה בקיר הצפוני (W4). הסף היה מעוטר בצדיו בשתי כותרות 'הפוכות' שפנו לחצר. מתחת לסף בפנים החדר נמצאה מדרגה אחת. על רצפת החדר הצטברה פסולת אפר (L102) שחדרה מהחצר. במהלך שלב החיים השני בתקופה האסלאמית הקדומה הונחו גושי אבן (F1) על הסף כדי לבלום את חדירת האפר (איור 10). בתוך החדר, ליד הסף החסום, נמצאה אבן שעליה חרות צלב (איור 11), ייתכן שהייתה חלק מכרכוב הכניסה. הפן הפנימי של קירות החדר נבנה מאבני גוויל בינוניות שבמקור היו מכוסות בטיח; שרידים מבסיס הבוץ של הטיח ניכרים על הפן הפנימי של קיר W4. רובד האדמה מעל רצפה 102 נופה בקפידה בניסיון ממצא מתארך אולם לא נמצאו מטבעות. בחרסים שנמצאו היו קנקנים (איור 4:12–6) וקדרת בישול (איור 8:12) מהתקופה הביזנטית המאוחרת וכן ספל מחומר עדין (איור 10:12) וחלק מסיר בישול עשוי סטאטיט שחור (איור 11:12) מן התקופה האסלאמית הקדומה (המאה הח' לסה"נ). 
 
החצר: בשנים האחרונות ניקו עובדי רשות הגנים הלאומיים את הרובד העליון בחצר (סנטימטרים אחדים). לאורך הצד הדרומי של החצר נחפר חתך בדיקה (L202–L200), מצפון לחדרים 1 ו-2. הבדיקה ירדה לעומק לא רב מתחת לסף הכניסה הצפונית לחדר 1. במפלס סף הפתח (L202) נמצאו חרסים מהתקופה הביזנטית המאוחרת ובהם קערות (איור 1:12–3), סיר בישול קטן (איור 7:12), וחלק מנר סנדל עשוי על אובניים (איור 9:12). פעילות של חיתוך אבנים נעשתה בחצר, סמוך לכניסות חדרים 1 ו-2 (L202) בשלב החיים הראשון באתר בתקופה הביזנטית המאוחרת. במקום נמצאה אבן לבנה וקשה ששימשה חומר גלם ליצירת אבני פסיפס (F2; איור 13); סביב לה נמצאו מפוזרות אבני פסיפס גדולות (0.20×0.15×0.15 ס"מ; איור 14). סוג זה של אבני פסיפס נמצא גם בחלקים אחרים באתר, כמו באטריום של הכנסייה הצפונית, במבנה פרטי שנשק לכנסייה (הירשפלד 2003: מבנה 170) ובמשטחי הדריכה של גתות יין. בחצר נמצאה גם אבן פסיפס אחת כהה. במפולת של קיר W1 (איור 15) נמצא פריט אדריכלי מעוטר במשולשים חרותים, ייתכן כותרת 'הפוכה' מהטיפוס ששימש בספים ברחבי רמת הנגב בתקופה הביזנטית המאוחרת, כמו בסף של חדר 2 (לעיל). הכמות הגדולה של אדמת אפר בחצר היא ממוקדים ומתנורים ששימושם היה מקובל בחצרות. מפלס החצר היה גבוה יותר ממפלס הספים של החדרים הסמוכים בתקופה האסלאמית הקדומה (איור 16).
 
חודשים ספורים לאחר תום החפירה, מפלס השטח שנחפר בחצר ירד בכ-0.1 מ' ונחשף מתקן מלבני (0.24×0.46 מ') שניגש לקיר W1 מצפון לכניסה הצפונית לחדר 1. המתקן שימש כנראה לאחסון קנקנים או חפצים אחרים; מתקנים דומים נמצאו בחלקים אחרים של שבטה, למשל ברחוב מחוץ לכניסה ל'בית האורווה' (הירשפלד 2003: מבנה 90).
 
החפירה במבנה 121 הייתה בדיקה מצומצמת באתר הגדול של שבטה. עם זאת, תוצאותיה מאשרות את הדעה המקובלת שהאתר התרחב בתקופה הביזנטית המאוחרת (המאות הה'–הז' לסה"נ) והמשיך להיות מיושב בתקופה האסלאמית הקדומה (המאה הח' לסה"נ). אפשר שמבנה 121 הוא אחד מהתוספות המאוחרות לעיר של התקופה הביזנטית המאוחרת ויש עדות לפעילות של חיתוך אבן בחצר המבנה בתקופה זו. קירות תמך סביב הכנסייה הצפונית וחיזוק הקיר המערבי של מבנה 123 (הירשפלד 2003) מעידים שנזק מסוים נגרם לאתר בתקופה הביזנטית המאוחרת, כנראה בראשית המאה הז' לסה"נ כאשר האתר הסמוך עבדת (עובודה) נהרס ברעידת אדמה חזקה. עם זאת, החפירה במבנה 121 מצביעה על אירוע מאוחר, אולי בתקופה האסלאמית התיכונה, שגרם להתמוטטות התקרות וחלק מהקירות אחרי שהיישוב נעזב בשלהי התקופה האסלאמית הקדומה.
המבנה המקורי משלהי התקופה הביזנטית היה בנוי היטב ומתוחזק כהלכה, עדות לרמת חיים גבוהה, להבדיל מההתיישבות המאוחרת בתקופה האסלאמית הקדומה, ומשקף את הכלכלה החקלאית המצליחה בסביבה הקרובה שעסקה בייצור ובשיווק יין וכן את מיקומה של שבטה כתחנת מעבר לעולי הרגל הנוצריים שעשו דרכם אל ומנזר סנטה קתרינה בסיני וממנו. בעקבות הכיבוש המוסלמי העיר וסביבתה לא נעזבו אבל התרחשו שינויים משמעותיים בכלכלה ובפוליטיקה, שגרמו לשינוי אופי האתר בשלב החיים האחרון שלו במאות הח'–הט' לסה"נ.
 
 

 
הירשפלד י'. תשס"ג. אדם וחברה בשבטה הביזנטית. קדמוניות 125: 2–17.
 Margalit S. 1987. The North Church: The discovery of the First Church. PEQ 119:143–164.
Segal A. 1983. The Byzantine City of Shivta (Esbeta), Negev Desert, Israel (BAR Int. S. 179). Oxford.