נחפר שטח (L400; מידות 6.0×7.5 מ'; איורים 2, 3), נחשפו בו פני הסלע ששימשו תקרה לבור ונתגלו פתח שאיבה וספלול. כמו כן נחפרה דופן צפונית-מערבית של הבור שנפגעה מכלי מכני בעת הנחת קו המים. בבור המים לא נערכה חפירה בשל חשש מקריסת תקרתו.

 
פתח השאיבה עגול חצוב בסלע (0.9 מ' קוטר, 0.22 מ' עומק) נאטם באבן שדה גדולה לא רגולרית (0.5 מ'×0.7 מ', 0.31 מ' גובה; איור 4). כ-2.5 מ' ממזרח לפתח השאיבה נתגלה ספלול חצוב בסלע (L401; קוטר 0.2 מ', עומק 0.18 מ'; איור 5). בור המים סגלגל (9×12 מ', 3.5 מ' עומק) חצוב בסלע גיר ודופן בטיח לבן עם חצץ אבנים מתחתיתו ועד מחצית גובהו (איור 6). לאחר שהבור יצא משימוש חדרה מפתח השאיבה אדמת סחף (איור 7). בחפירת הדופן הצפונית-מערבית (L402; מידות 1×2 מ'; איור 8) נחשפו שתי שכבות — שכבה עליונה (0.5 מ' עובי) ובה הצטברות אדמת סחף חומה עם אבנים גדולות ובינוניות וחרסים מהתקופות הברזל והביזנטית; מתחתיה שכבה ובה אדמה בהירה שהגיעה עד קרקעית הבור (0.4 מ' עובי מרבי; איור 9) ומעט חרסים לא אינדיקטיביים.
 
מכיוון שרק חלק קטן מבור המים נחפר והממצא הקרמי שנתגלה סחוף, אי אפשר לתארך את זמן התקנתו או את תקופת שימושו. עדויות ארכיאולוגיות באזור מצביעות על קיום מנזר ביזנטי–אסלאמי קדום ויישוב יהודי מהתקופה הרומית הקדומה בח' אום ליסון הסמוכה (Seligman and Abu Raya 2002). נראה כי באזור היה פער יישובי למן התקופה האסלאמית ועד ראשית המאה הכ' לסה"נ ובניית הכפר. לכן יש להציע בזהירות את זמן התקנת הבור באחת מתקופות אלו.
 
 


 

גרן ו' תשמ"ג. תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ ישראל 3: יהודה (ג). (בן עמרם, ח' – תרגום מצרפתית). ירושלים. ע"מ 57–58.

 
זליגמן ג' ואבו ריא ר' 2000. ירושלים, אום ליסון. חדשות ארכיאולוגיות 96:111–97.
 
קלונר ע' 2000. סקר ירושלים: האזור הדרומי. ירושלים.
Conder C. R. and Kitchener F. H. 1883. The Survey of Western Palestine. (Vol. 3, Judaea).London.