בעונה זו התמקדה החפירה בשטח A בלבד בכוונה לברר את פשר המילוי החצצי שבו מולאה הגומחה, לבדוק אם היא מובילה לחללים נוספים וכן לעמוד על טיבה של ערמת החומר הכהה התחומה באבנים גדולות שהשתרעה בחלקו הדרומי של שטח A.

נחפרו ארבעה תת-שטחים A6–A4 ,A2 (איור 1).
 
תת-שטח A2 (איור 2). בחלקה הדרומי של חזית המערה נחפרה מעין גומחה (כ-1.5×3.0 מ'; איור 3), תקרתה משתפלת מטה לדרום-מערב. ממזרח לגומחה הובחנו שרידי קיר בציר צפון–דרום שסגר את פתח המערה. סימני חציבת הגומחה ניכרים עדיין על הדפנות המזרחית והמערבית. הגומחה מולאה בחומר חצצי צהוב, שמקורו כנראה בבסיס המדרונות הגובלים במערה. על פי ממצא כלי החרס שנמצאו במילוי נראה כי יש לתארך את המילוי לתקופה הרומית.
לגומחה שתי כניסות המופרדות בגוש אבן גדול שנפל כנראה מתקרת המערה: מחוץ למערה מצפון-מזרח, ומתוך המערה מצפון.
בחזית הגומחה (L32001; גובה 50.8–51.0 מ' מתחת לפני הים) שבה פני הקרקע נוטים בשיפוע מצפון-מזרח לדרום-מערב, עד לגובה 52.17 מ' מתחת לפני הים נמצאה אדמה אפורה-שחורה מעורבת באבנים ובחצצים. בתקרת הגומחה, בין הסדקים, נמצאו שרידים דלים של חומר קלציטי בהיר.
במהלך החפירה התברר שהגומחה מולאה בחומר החצצי שהובא מן החוץ, ככל הנראה בידי אדם (ר' חדשות ארכיאולוגיות 121).
השרידים שנתגלו, כמו בעונת 2006, כללו שברי כלי חרס, עצמות בעלי חיים, שרידי עץ מעובד, שרידי אילנות, חומר אורגני וגלעינים, בעיקר של תמרים וזיתים. עוד נמצא במילוי בעומק של 52.8 מ' מתחת לפני הים פיסת בד לבנה עשויה פשתה, במצב שימור טוב מאוד.
בחלק הדרומי-מזרחי הנמוך של הגומחה (כ-53.0 מ' מתחת לפני הים), נחשפה כניסה לחלל שכיוונו הכללי צפון–דרום L32002 (כ-2.5 מ' אורך, 54.15 מ' מתחת לפני הים עומק בסיום החפירה). החלל מלא בחומר חצצי/אבקתי בגוון צהוב, ללא כל ממצא ארכיאולוגי. החפירה בחלל הופסקה לאחר שהתברר שהחומר הוא חומר גיאולוגי נקי משרידי אדם.
החפירה העמיקה עד 53.5 מ' מתחת לפני הים, לגושי סלע גיר גדולים, שככל הנראה נפלו מפתח הגומחה פנימה.
תת-שטח A4 (איור 4) נמצא בחלקו הדרומי-מערבי של אזור הכניסה למערה, מול מקווה הטהרה. מטרת החפירה בשטח זה הייתה לברר את מהותה של ערמת עפר כהה (כ-6 מ' אורך, כ-2.5 מ' רוחב, 2.5 מ' גובה ממוצע). הערמה תחומה מדרום בקיר המערה ובכמות גדולה של אבני גוויל ומעט אבנים מסותתות שתחמו אותו מצפון. ערמת העפר מורכבת מעפר כהה, חומר שרוף, שרידי חומר אורגני שמהותו אינה ברורה והרבה ממצא ארכיאולוגי, בעיקר חרסים, עצמות, גלעיני תמרים וזיתים ושאריות בדים וחבלים.
נפתח ריבוע (3×2 מ') בכיוון כללי צפון–דרום. החפירה העמיקה (L34001; גובה 52.3–50.7 מ' מתחת לפני הים). קרוב לפני השטח בתוך ערמת העפר הכהה נמצאו שרידי פתקיות סל ועיתון ממשלחת אביגד (1961). בעומק 51.9 מתחת לפני הים הובחנה שכבה ארכיאולוגית לא מופרעת L34002 – שכבה של אדמה בהירה מעורבת בממצא ארכיאולוגי מגוון שבו שברי כלי חרס, שברי זכוכית רומית, פיסות בד וחבלים, עצמות בעלי חיים וכן ראש חץ מברזל (איור 5). בהמשך, עד לעומק 52.3 מ' מתחת לפני הים, נמצאו כלי צור רבים. בשלב זה הופסקה החפירה כדי לאפשר למומחים לתקופה הפרהיסטורית לחדשה בעתיד.
בדיעבד התברר כי משלחת אביגד חפרה בשטח זה והחומר הכהה נערם על ידה. החומר לא נופה.
 
תת-שטח A5 (איור 6). בחלקה הדרומי של הכניסה למערה, מול מקווה הטהרה, נפתח ריבוע (2×4 מ', 50.74–50.25 מתחת לפני הים). בפני השטח L35001 אדמה אפורה אבקתית שבה ממצא ארכיאולוגי מעורב עם חומר מודרני. בעומק 50.74 מתחת לפני הים L35001 הובחן מילוי של אדמה בהירה מעורבת בממצא מגוון הכולל שברי כלי חרס, פיסות עור, פיסות בד וחבלים ועצמות בעלי חיים. כמו כן נמצאו שרידי סנדל עור (איור 7). בעומק 51 מ' מתחת לפני הים הובחנה שכבת קרקע מהודקת בגוון צהוב-חום L35003 שעליה ובתוכה פריטי קש וחבלים רבים, בהם ידית של סל מנצרים, וצמוד אליה כ-100 גלעיני תמרים. החפירה העמיקה עד 51.16 מתחת לפני הים. 
תת-שטח A6 (איור 8). ממערב לתת-שטח A4 נחפרה ערמה של חומר ארכיאולוגי מעורב בחומר אורגני כהה ושרוף ותחום בצפון באבנים גדולות, שחלקן מסותתות בדומה לממצא בתת-שטח A4  נחפר חתך (כ-3×3 מ') בציר צפון–דרום. פני השטח והערמה הנוטים כללית ממזרח למערב, נושקים לקיר המערה בדרום.
נחפרה אדמה אפורה-שחורה ואבקתית מעורבת בחומר אורגני (L36001; גובה 51.65–52.70 מ' מתחת לפני הים). בתחתית ערמת החומר הכהה שברי כלי חרס, עצמות בעלי חיים, גלעינים, שרידי עץ, צור וזכוכית. שכבת האדמה צהובה/חומה (L36002), דומה לזו שנתגלתה בתת-שטח A4. החפירה העמיקה עד ל-52.85 מתחת לפני הים.
כלי החרס משטח A תוארכו לשתי תקופות, בעיקר לתקופה הרומית הקדומה: סירי בישול (איור 1:9, 2) וקנקנים (איור 3:9–5)  ומעט לתקופה הכלקוליתית.
עושר הממצא מעיד כי סביבת הכניסה, המקווה ושטח A, היו זירת הפעילות המרכזית של המערה בתקופה הרומית הקדומה. דיירי המערה חצבו את הגומחה. בשלב מאוחר, כנראה בסוף תקופת השימוש במערה, נסתמה הגומחה בידי אדם; כך על פי הממצאים שנתגלו במילוי. חפירת הגומחה לא הסתיימה ולפיכך קשה להעריך מה היה שימושה.