המחצבה תחומה מצפון וממערב בשתי דפנות ישרות, חצובות היטב (איורים 1, 2). הדופן המערבית (8.43 מ' אורך, 0.9–2.5 מ' גובה) ממשיכה דרומה אל מעבר לגבולות החפירה. הדופן הצפונית ארוכה מאוד (13 מ' אורך, 2.2–2.9 מ' גובה) ובקצה המזרחי שלה מדרגות חצובות שחותכות אותה וממשיכות מעבר לגבולות החפירה. רצפת המחצבה מוחלקת ומשופעת. על הרצפה, סביב כמה גושי סלע מלבניים, נחשפו תעלות ניתוק במגוון גדלים.
בראש הדופן המערבית נתגלו שלושה מיתקנים חצובים (לוקוסים 115, 118, 119; איור 1). מיתקן 115 מעוגל (0.25 מ' קוטר, 0.37 מ' עומק; איור 3) וסביבו שוליים שנועדו כנראה לכיסוי. מיתקן 118 הוא שקע מלבני (0.28 × 0.70 מ', 0.2 מ' עומק; איור 4) ששתי דופנותיו הקצרות משופעות כלפי פנים. מיתקן 119 סגלגל (0.25 × 0.34 מ', 0.3 מ' עומק; איור 5) והוא חצוב בתוך שקע מלבני מוארך (0.3 × 0.6 מ'). בראש הדופן הצפונית של המחצבה חצוב מיתקן סגלגל נוסף (לוקוס 116; 0.22 × 0.40 מ', 0.30 מ' עומק; איור 6), שבמחצית הגובה של הדופן המערבית שלו יש נקב (2 ס"מ קוטר) המנקז את המיתקן אל תעלה חצובה

(1 מ' אורך, 10 ס"מ רוחב, 7 ס"מ עומק) בציר צפון–דרום, המתנקזת אל תוך המחצבה.
המחצבה כוסתה בהצטברות שכללה אבני בנייה רבות ובהן אבני גזית מסותתות למשעי, פריטים אדריכליים, בהם שברי כרכובים משיש ומאבן גיר (איורים 7, 8), אבני פסיפס, כמות גדולה של טיח אפור ורעפים רבים. בין שברי הרעפים נתגלה רעף עם טביעה של בית יוצר (איור 9). כן נתגלו בהצטברות שברי כלי חרס רבים המתוארכים ברובם לתקופה הביזנטית (המאות הד'-הו' לסה"נ; איורים 10–12). הם כוללים קערות (איור 1:10–15), סירי בישול (איור 3:11–5), ידיות ומכסי מחבתות (איור 1:11, 2), קנקנים (איור 6:11–12), בהם פערורים (איור 6:11, 7) וקנקני שק מטיפוס קנקני עזה (איור 9:11), פכים (איור 1:12–8), פכית (איור 9:12), צפחת (איור 10:12) ונרות חרס (איור 12:12). כן נתגלו שברים של שלושה קנקנים (איור 13:11–15) מן המאות הא' לפסה"נ-הא' לסה"נ ומעט שברי זכוכית מן התקופה הביזנטית. שני נקבים בשבר גוף של כלי (איור 12: 11) מעידים כנראה על תיקון הכלי עוד בתקופה קדומה.