אמות המים (שטחים א', ב'; איורים 1, 7)
שלוש אמות המים שאותרו בחפירה הובילו מים מהמעיין בעין קדם במזרח אל הכפר טירה במערב. הקדומה (אמה 190) היא אמה בנויה ומטויחת; אחר כך הותקנה אמה הבנויה חוליות אבן (אמה 185); האמה המאוחרת (אמה 180) עשויה שתי שורות אבנים ובתווך צינור חרס.

 

אמה 190 נחשפה לאורך מרבי של 30 מ' וכיוונה הכללי מזרח–מערב. היא בנויה מאבני גוויל ומטויחת בטיח לבן. הדופן הצפונית שלה שרדה (0.5 מ' גובה מרבי; איור 2: חתך 2-2), ואילו הדופן הדרומית נהרסה, אולי בעת בנייתה של אמה 185 המונחת על גביה (איור 2: חתך 4-4). קטע קטן ומטויח הניגש לצדה הדרומי של הדופן הצפונית של האמה מעיד כי האמה היתה מטויחת בחלקה הפנימי.

 

אמה 185 הותקנה מחוליות אבן אשר הושתתו על מסד שנבנה מאבני גזית. חוליות האבן

(0.8 מ' אורך, 0.35 מ' גובה, 0.3 מ' רוחב הבסיס, 0.4 מ' רוחב עליון) עוצבו כטרפז הפוך עם שקע היוצר את התעלה במרכז הבסיס. רוחב התעלה לזרימת המים הוא כ-12 ס"מ; עומקה המרבי 10 ס"מ והוא משתנה על פי עובי משקע הטרוורטין. בריבוע אחד השתמרה חוליית אבן באתרה; ארבע חוליות אבן אחרות נתגלו 0.8 מ' מדרום למסד האבן, ודומה כי הן נפלו או הוסרו ממנו בחטיבה אחת (איור 3). מסד אבני הגזית אותר לאורך של 10 מ' ולגובה של 3-2 נדבכים; החפירה לא הגיעה לבסיסו. בקטע אחד נחשף רק חלקו העליון של המסד לרוחב של 0.3 מ' – רוחב הבסיס התחתון של חוליות האבן.
בשטח ב' המרוחק  נמצאה חוליית אבן נוספת מצפון לבריכה (להלן). הבסיס התחתון של חוליית האבן הגבוה משפת הבריכה (איור 4: חתך 1-1), מעלה את ההשערה כי הבריכה ואמת חוליות האבן שימשו בזמן אחד וכי הבריכה הוזנה הן ממי נגר עילי הן ככל הנראה מהסטה משנית מהאמה עצמה.
לא נמצאו באתרם קטעים נוספים של האמה, אך אבני חוליות האמה נראים היטב בשימוש משני בשרידי מבנים של הכפר הערבי טירה. נראה אפוא כי השתמרותה הדלה של האמה נעוצה בשוד אבני החוליות לשימוש בבנייה המקומית בתקופה העות'מאנית ואף מאוחר יותר.

הבריכה (לוקוס  308; איור 4: חתך 1-1; כ-3 מ' עומק) נחפרה בחלקה הדרומי עד לתחתית מטויחת בטיח הידראולי אפרפר. פינותיה מצולעות (3 מ' אורך הדופן הדרומית, 0.5 מ' אורך הצלעות המחברות בין הדופן הדרומית למערבית ולמזרחית, 3 מ' אורך קטע הדופן המערבית שנחפר), אמה 180 חותכת את הדופן המערבית שלה.
חרסים מצולעים שלהם טין שחור עם ליבה אדומה/ורודה דיפנו את דופנות הבריכה ומתארכים אותה לסוף התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה, ומכאן ניתן להקיש על זמנה המשוער של האמה.

 

אמה 180 (איור 5) נחפרה לאורך של 115 מ' והיא בנויה בשיפולי המדרון. כיוונה משתנה על פי קווי הטופוגרפיה: בחלקה המזרחי היא נמשכת לצפון-מערב ולאחר 70 מ' היא מתעקלת לכיוון דרום-מערב. האמה, הבנויה משתי שורות של אבני גיר מהוקצעות ובתווך צינור חרס מטין אדום, הושתתה על גבי מסד הבנוי אבני גיר לא מהוקצעות (איורים 6, 9: 13). בשלושה מקומות לאורך האמה נחשפו אבני גיר שטוחות שהונחו על גביה לקירוי. בכמה מקומות לאורך הצינור חורים מפולשים שנועדו לשחרור לחצים (איור 7). מסד האמה בנוי בחלקו מאבני גיר קטנות ובינוניות, המתחלפות באבנים גדולות במיוחד לאחר כ-30 מ'; בקטע שבו לא שרד צינור החרס נראה כי הבנייה האיתנה נועדה לחזק את האמה באזור פגיע, שבו הסחיפה היתה חזקה. כך אפשר גם להסביר את שני קירות האבן שנבנו במקביל לאמה ונחשפו לאורך 7 מ'

(0.5 מ' רוחב, 0.6 מ' גובה מרבי; W202 ,W201). נראה כי הם שימשו קירות תמך לאמה ונועדו לחזקה בקטעים שבהם צפויה סחיפת קרקע או שיטפונות. בשטח ב', במרחק של 56 מ', אותר המשכה המזרחי של האמה (איורים 4, 8).

שלוש האמות שנחשפו נבנו על תוואי אחד, ודומה על כן כי כל השלוש הוליכו מים ממעיין עין קדם לעבר היישוב טירה, המרוחק כשני קילומטרים ממערב למעיין, במקום שבו נחשפו שכבות יישוב החל מהמאה הג' לסה"נ ועד ימינו (ר' חדשות ארכיאולוגיות קא-קב: 45-44). קשה לתארך את האמות בשל דלות הממצא הקרמי, ומשום שרובו הגיע ממילויים ומאדמת סחף. אף שהממצא יכול להעיד על הפעילות במקום לאורך השנים, אין בו כדי לתארך את הקמת האמות. שברי כלי החרס: קערה (איור 9: 3) וקנקנים (איור 9: 7-4) מתוארכים לתקופה הביזנטית, קנקן וקנקן אנטיליה מן התקופה האסלאמית הקדומה (איור 9: 8, 9), קערה מזוגגת ירוק מהתקופה הממלוכית (איור 9: 10) וקנקן ופך מן התקופה העות'מאנית (איור 9: 11, 12). יש לשער על כן כי האמות שימשו מהתקופה הביזנטית ועד למאה הכ' ונערכו בהן תיקונים. על פי הסטרטיגרפיה ברור כי אמת חוליות האבן (אמה 185) החליפה את האמה הפתוחה (אמה 190) – היא הונחה על גבי הדופן הדרומית של אמה 190. דומה כי לאחר שאמה 185 יצאה מכלל שימוש נבנתה אמה 180 בתוואי מקביל לאמות הקודמות.

 

האמות נסקרו בעבר; פון-מולינן שסקר ותיעד את הכרמל במחצית העשור הראשון של המאה הכ' ציין שתי אמות בטירה: אמה אחת כונתה אקוודוקט (אמה 185), ואמה נוספת עשויה צינור חרס שחור. לדבריו אבני האקוודוקט נלקחו לשימושים אחרים, וכבר בזמנו נותרו רק חצי מהאבנים. גם האמה הבנויה צינור חרס שחור יצאה בזמנו משימוש, היתה שבורה וניתן היה לראות את המים הזורמים בה. פון-מולינן מציין כי שומכר עדכן אותו שהחלה בנייתה של אמה נוספת החפורה באדמה (ZDPV 1908: 67). תיעודו של פון-מולינן מאפשר לתארך בוודאות את בניית האמה העשויה צינור חרס אדום (אמה 180), לסוף העשור הראשון של המאה הכ'

(1907-8), ונראה שהיא הייתה בשימוש עד שצינור ברזל החליף את צינור החרס והאחרון שימש עד מלחמת השחרור. 

מאמה 185 נותרו כיום שתי אבנים באתרן (אחת בשטח א' אחת בשטח ב'), שתי חוליות נוספות נמצאו בקרבת המעיין. האמה העשויה צינור חרס שחור לא אותרה בחפירה, אך ניתן לשער כי הייתה בשימוש עד סמוך להקמת אמה 180, וככל הנראה שימשה תקופה ארוכה למדיי מן התקופה העות'מאנית הקדומה או הממלוכית. האמה נסקרה על ידי עולמי (מפת חיפה מערב, אתר 150), וניתן עדיין להבחין בשני צינורות החרס – אדום (אמה 180) ומתחתיו שחור (אמה 185) – בקרבת המעיין, בקטע טופוגרפי מדורג.

 

קברים ומחצבה (שטח ב'; איור 4)

שטח ב' נמצא על גבי שלוחה מתונה, במדרגה נמוכה של מחשוף הקרטון, מעל לגדה הצפונית של אפיק הנחל. בסקר מפת חיפה מערב מצוינות 15 מערות קבורה חצובות בסלע לאורך 130 מ' במדרון המשתפל אל גדתו הדרומית של נחל גלים (מפת חיפה מערב, אתר 139). בשטח ב' חצובות מערות קבורה, שאף הן כמו בגדה הדרומית נמצאו שדודות. המערות לא נחפרו.

החפירה בשטח ב' היתה עד לסלע הטבעי ובמהלכה נוקתה מחצבה (לוקוס 300) ונאספו בה שברי קנקנים המתוארכים לתקופה הרומית (איור 9: 1, 2). כן אותרו ארבעה קברי פיר.

במרכז השטח, מתחת לרובדי הסחף נתגלו שני פירים (לוקוסים 301, 302). לקברים פיר כניסה אנכי (1.2 מ' קוטר, 2.5-1.5 מ' עומק) המוביל למערכת קבורה משותפת. על פי תוכנית הקברים ניתן לשייכם לתקופת הברונזה הקדומה 4 ו/או התיכונה 2.

חלקם העליון של שני פירים נוספים נמצאו במערב שטח החפירה, במדרגת סלע הנמוכה בשני מטרים מחלקו המזרחי של השטח (לוקוסים 309, 310). הפירים לא נחפרו, אך ניתן לשייכם למכלול קברי הפיר בשטח זה על פי שברי גוף של כלי חרס ועל פי החציבה הלא-רגולרית.

 

מערת קבורה דומה בעלת פיר כניסה אנכי נחשפה בגדה הדרומית של נחל אורנית, והיא מיוחסת לב"ת 2, שלבים 2-1 (ר' חדשות ארכיאולוגיות קא-קב: 46).