חורבת פרווה מרוחקת כ-4 ק"מ מדרום לבית שאן, ממערב לדרך הקדומה סקיתופוליס–ניאפוליס (בית שאן–שכם) וכ-500 מ' מצפון-מערב לתל רחוב. כיום חוצה את האתר כביש 90. שמו הקדום של האתר אינו ידוע. הכינוי 'בית הכנסת של רחוב' ניתן לחורבת פרווה על ידי חוקרים בשנות ה-70 של המאה הכ' בשל הקרבה לתל רחוב. כינוי זה אינו במקומו, שכן חורבת העיר רחוב מהתקופות הרומית–הביזנטית (חורבת רחב), אשר שמה הערבי שיח' א-ריחאב משמר את שמה הקדום, נמצאת מדרום לתל רחוב ובמרחק כ-1.5 ק"מ מדרום לחורבת פרווה. במפת הסקר הבריטי נקראת חורבת פרווה תלול פרוונה (Tellûl Farwanah), כלומר תלוליות פרוונה; משמעות השם בערבית ומקורו אינם ידועים.
בסקר מקדים הוערך גודל האתר ל-250 דונם, ונמצאו בו חרסים למן תקופת הברונזה הביניימית ועד ימינו, וכלי צור המעידים על אתר ייצור מהתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב'. על פי רשומות המיסים מן המאה הט"ז לסה"נ, פרוונה היה הכפר הגדול ביותר בבקעת בית שאן, העולה בגודלו על ביסאן (בית שאן); הכפר נעזב מאוחר יותר בתקופה העות'מאנית, והתחדש כעִזבּה של כפרי השומרון, בסוף המאה הי"ט או בתחילת המאה הכ' לסה"נ (גרוסמן 245:1994–247). בשנת 1931 מנה הכפר 72 בתים ו-286 נפשות (Mills 1932:78), מהכפרים הגדולים בבקעה. הכפר נהרס בשנת 1948.
בחורבת פרווה ניכרים על פני השטח כמה שקעי קרקע רחבים, אולי כתוצאה מכריית חומר ללבני בוץ (א' אליאב, מידע בעל פה). נ' צורי ערך כמה חפירות הצלה באתר, והתגלה בהן בית יוצר מהמאות הג'–הד' לסה"נ ומבנה מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (כהן-תבור 66:2010–68). בעת סיקול אבנים בעבר נמצאו על פני השטח סורג שיש מעוטר במנורה המוצג כיום במוזיאון ישראל (Bahat 1973) וכן קופה ובה מטבעות זהב (Bijovsky 2012). בעת הכשרת שדה נחשפו שרידי בית הכנסת העתיק, ונערכה בהם חפירת הצלה בשנים 19741980 (Vitto 1980; 2015). בחפירה זו נחשף בית כנסת מרוצף פסיפס במבנה בזיליקה, והובחנו בו שלושה שלבי בנייה מהמאה הה' ועד לחורבנו האלים במאה הז' לסה"נ, אולי ברעידת אדמה. בבית הכנסת נמצאה 'כתובת התחומין', המוצגת כיום במוזיאון ישראל ומספקת מידע חשוב אודות היישוב היהודי בבקעה. על טיח הקירות נמצאו כתובות נוספות ועיטורים בצבע אדום. כן נחשפו קטעים ממבני מגורים הסמוכים לבית הכנסת ממערב ומדרום. לתוך חורבות בית הכנסת נחפרו קברים של תושבי הכפר פרוונה. בחפירת הצלה נוספת, המרוחקת כ-300 מ' מצפון לבית הכנסת, נמצאו מפלסי חיים מסוף התקופה הביזנטית ואולי ראשית התקופה האומיית (אלכסנדר 2017). שטח החורבה מעובד כיום, אולם שרידי במת בית הכנסת, הבולטים מעל פני השטח, גודרו וכוסו בחצץ שחור.
בחפירה הנוכחית (איור 2) נפתחו שישה ריבועי חפירה לאורך הפנים החיצוניים של הקירות הדרומי והמזרחי של בית הכנסת, מדרום וממזרח לבמה הבולטת מעל פני השטח, ובהתאמה לרשת הריבועים של החפירה הקודמת בבית הכנסת. לאחר הסרת כיסוי החצץ המשמר שהונח על שרידי החפירה הקודמת, נחשפו בריבועים הדרומיים שרידי סמטה ומבנים מהתקופה הביזנטית המאוחרת ובריבועים המזרחיים ראש הקיר המזרחי של בית הכנסת מהתקופה הביזנטית. כן התגלו חרסים מתקופת הברונזה הביניימית וחרסים ומטבעות מהתקופות הרומית עד העות'מאנית. ממצאים אלו תואמים כרונולוגית את ממצאי החפירה הקודמת באתר.

הריבועים הדרומיים. בחפירה נחשפו קטעים מסמטה ומבנים, שהשתמרו לגובה של 0.3–0.5 מ' ותואמים בכיוונם את כיוון קירות בית הכנסת. הסמטה (122L, 124L; כ-3.5 מ' רוחב) נמשכה בכיוון מזרח–מערב צמוד לקיר הדרומי של בית הכנסת והפרידה בינו לבין המבנים הצמודים אליה מדרום. בסמטה נחשפו רבדים של מפלסי חיים (כ-0.5 מ' עוביים), ובהם חרסים ושברי רעפים.
בריבוע 8J נחשפה פינת מבנה (103W ו-104W), שנחשף בחפירה הקודמת באתר. סביר כי זהו מבנה מגורים, למרות שלא ניתן היה להגיע למפלס הרצפה בשל החפירה המצומצמת. הפן החיצוני הצפוני של המבנה טויח בשכבת טיח שניגשה למפלס העליון בסמטה, עדות לטיוח חוזר של המבנה, עם עליית גובה המפלס בסמטה.
בריבוע 8L נחשף קטע ממבנה נוסף (105W, 125W), שנמצא ממש מדרום לבמת בית הכנסת. קיר 105 בנוי אבני לקט מלוכדות בטיח לבן, וראשו משוטח. אפשר כי זהו בסיס לקיר שנבנה בלבני בוץ, שיטת בנייה מקובלת בבקעת בית שאן (כהן-תבור 18:2010). קיר 125 חילק את המבנה לשני חדרים (a123L, b123L; איור 3). הקיר הוסר בשלב מסוים, ובחיבור שלו עם קיר 105 הוצב קנקן אגירה מטיפוס צפוני; שפת הכלי לא נמצאה ולא ניתן לתארכו בנפרד. תכולת הקנקן נאספה בהצפה, אולם לא נתגלה בו ממצא מיוחד. בשני החדרים נחשפה רצפה עשויה אדמה מהודקת, ובה משולבת כותרת קורינתית קטנה בשימוש משני. סביר כי מקורה של הכותרת בבית הכנסת, אך ייתכן גם כי היא נשדדה מסקיתופוליס הסמוכה.
מעל שרידי המבנה בריבוע 8L, שהמשכו נתגלה גם בריבועים 8K ו-8M, התגלו שרידים דלים של קיר (106W) המאוחר לבית הכנסת.
 
הריבועים המזרחיים. בריבועים 9N ו-10N נחשף קטע מראש קיר התוחם את הנרתקס המזרחי של בית הכנסת, הבנוי אבנים בשימוש משני. בחלק הדרומי של קטע הקיר שולב בסיס עמוד מדולומיט בשימוש משני. על פי פותה שנמצאה בקצה הדרומי, נראה כי בקיר היה קבוע פתח. בריבוע 9N נחשף חלק משלד, השייך אולי לאשה, כנראה חלק מבית הקברות של הכפר פרוונה.
 
הממצאים. הממצא מן המבנים מעורב ברובו, והוא כלל בעיקר חרסים, מעט כלי זכוכית ותשעה מטבעות, המתוארכים לתקופות הברונזה הביניימית והרומית עד העות'מאנית. רק בריבוע 8L בשני חדרי המבנה (123L) נחפר לוקוס נקי של הצטברות אדמה וחרסים מעל לרצפת האדמה המהודקת. הממצא הקרמי מהצטברות זו מתוארך לתקופות הרומית הקדומה (ממצא מועט) והמאוחרת והביזנטית המאוחרת (עד המאה הז' לסה"נ; עיקר הממצא). הממצא מהתקופה הרומית הקדומה כולל קערות טרה סיגילטה מזרחית (לא צויר). הממצא מהתקופה הרומית המאוחרת כולל סיר בישול מטיפוס כפר חנניה B4 (איור 1:4) וקנקן מטיפוס המכונה Middle Roman Grooved Rim Jar (איור 2:4). הממצא מהתקופה הביזנטית המאוחרת (עד למאה הז' לסה"נ) כולל קערות מטיפוס 3LRC (איור 3:4, 4), סיר בישול סגור (איור 5:4), קדרות בישול (איור 6:4, 7), קנקן אגירה צפוני (איור 8:4), נר ג'רש (איור 9:4) ושבר של עששית (איור 10:4). הממצא המאוחר ביותר בחדר זה מייצג את חורבנו של המבנה או את יציאתו משימוש, ובכך הוא תואם כרונולוגית לממצא מבית הכנסת.
בריבועים 8N–8M נחפר מילוי אדמה (0.2–0.3 מ' עובי), ובו נמצאו פרט לחרסים מהתקופה הביזנטית גם חרסים מהתקופה האסלאמית הקדומה, ובהם קערות מזוגגות (לא צוירו), וחרסים רבים מהתקופות הצלבנית או הממלוכית, ובהם קערות וקדרות מזוגגות (איור 11:4–13), קערה עשויה ביד (איור 14:4), וכן שברי קערת סוכר (איור 15:4), כנראה מהתקופה הממלוכית, שמקורם אולי בטחנת הסוכר בחורבת רחב (כהן-תבור 65:2010).
ממצא המטבעות כולל שני מטבעות מהתקופה הרומית (המאה הא' לסה"נ; איור 1:5, 2), שישה מטבעות מהתקופה הביזנטית (המאות הד'–הז' לסה"נ; איור 3:5–8) ומטבע מהתקופה הממלוכית (איור 9:5).
מלבד ממצאים אלו, נמצאו במילויים חרסים רבים מתקופת הברונזה הביינימית, שמקורם כנראה באתר יישוב גדול מתקופה זו שאותר בשדה שמדרום לבית הכנסת (כהן-תבור 66:2010).

השרידים שנחשפו בחפירה תורמים להבנתנו את סביבתו הקרובה של בית הכנסת. נראה שבית הכנסת הופרד ממבני המגורים שסביבו בסמטות שאפשרו גישה נוחה לקהל. בית הכנסת והמבנים הסמוכים לו מדרום נבנו בתקופה הביזנטית, תקופת השיא של היישוב, ונהרסו בראשית התקופה האסלאמית הקדומה. ממצאי הסקרים והחפירות מעידים שבתל רחוב הסמוך המשיך להתקיים יישוב גם לאורך התקופה האסלאמית הקדומה. חפירת הקברים לתוך שרידי בית הכנסת הקדום מעוררת שאלה לגבי זיהוי המקום בתקופה האסלאמית הקדומה כקדוש, אולם התשובה עליה קוראת למחקר נוסף.