מתחם סולטאן אבראהים הוא אתר עלייה לרגל של העדה הדרוזית, הנמצא בלב השרידים של העיר בניאס מהתקופה הצלבנית וצמוד לחומתה הדרומית. החומה נבנתה כנראה במאה הי"א לסה"נ ושופצה וחוזקה בתקופה הצלבנית במאה הי"ב לסה"נ (הרטל 2007; Tzaferis and Israeli 2008:242–243); היום היא מתנשאת לגובה כ-10 מ' על הגדה הצפונית של נחל סער. בשנת 2001 נערכה חפירה במרחק כ-50 מ' ממערב לחפירה הנוכחית, במגדל הדרומי-מערבי של החומה, ונחשף מסד האבן של המגדל (איור 1: 3390-A; הרטל 2007).

החפירה הנוכחית (איורים 2, 3) נערכה צמוד לחומה הדרומית וממערב לשער הכניסה לעיר. נחשפו קטע מהחומה ושרידי מבנה שנצמד אליה (שכבה II), ומעליהם שני קירות המתוארכים לתקופה העות'מאנית לכל המוקדם (שכבה I).

 
שכבה II. הובחנו שני שלבי בנייה (IIב', IIא'). לשלב IIב' הקדום יוחס קטע מחומת העיר (113W; 5 מ' אורך חשיפה, 3 מ' רוחב, 1.2 מ' גובה השתמרות), שנבנתה משני פנים של אבנים מסותתות ובתווך מילוי דבש. עוד יוחסו לשלב זה שרידי מבנה, ובהם קיר (107W) שנבנה מאבני שדה ומלט אפור, והיה כנראה הקיר המערבי של המבנה, ואליו ניגשת ממזרח שורת אבני גזית מטרוורטין קשה (110W; 0.6 × 0.6 מ'), אולי חלק מריצוף המבנה או ספסל שהוצמד לקיר. בשלב IIא' המאוחר טויחו קיר 107 ושורת האבנים 110 בטיח עבה בגוון ורדרד, והונחה רצפת פסיפס (109L) מאבנים לבנות קטנות (1 סמ"ר). ממצא כלי החרס שנאסף מתוארך לתקופות הצלבנית, האיובית והממלוכית, ולכן נראה כי השימוש המאוחר ביותר במבנה היה בתקופה הממלוכית, אך היקף החפירה המצומצם לא מאפשר להסיק מעבר לכך.
 
שכבה I. נחשפו שני קירות (102W, 108W) שיצרו פינה. הקירות נבנו מאבני שדה מהוקצעות, חלקן מגיר וחלקן מבזלת, והשתמרו לגובה שני נדבכים; יסודותיהם נחפרו לתוך המבנה והחומה משכבה II. ממערב לקיר 102 נחשפה שכבת מפולת (105L), ובה שברי כלי חרס רבים המתוארכים לתקופה העות'מאנית. ממצא כלי החרס ובניית הקירות על גבי שרידי החומה מתארכים את הקירות לתקופה העות'מאנית לכל המוקדם (Tzaferis and Israeli 2008:52).
 
ממצא כלי החרס. התגלה ממצא קרמי מגוון המייצג את היישוב באתר למן התקופה הרומית ועד ימי המנדט הבריטי. הממצא מהתקופות הרומית–הביזנטית התגלה במילוי מעל רצפת הפסיפס ובמילוי מעל הקירות בשכבה I, והוא כולל קערה מיוחדת עשויה ביד ומעוטרת בדיקור של נקודות ובחריתות (איור 1:4), קערה מיובאת מאפריקה מטיפוס LRRW (איור 2:4), קערה המדמה כלים ממשפחת כפר חנניה (איור 3:4), קדרה (איור 4:4), אמפורה (איור 5:4) וקנקן אגירה (איור 6:4).
הממצא מהתקופה האסלאמית הקדומה מועט, ובו שברי קערות מזוגגות בזיגוג אלקלי בירוק ושחור (לא צוירו).
עיקר הממצא בחפירה מתוארך לתקופות הצלבנית, האיובית והממלוכית. רוב הכלים מקומיים או שיוצרו בסביבה הקרובה, כגון כפר נחום, דמשק וביירות, ורובם נמצאו במפולות. הממצא כולל מגוון רחב של קערות מזוגגות, ובהן קערות מונוכרום (איור 1:5), קערות מונוכרום מעוטרות בעיטור סגרפיטו (איור 2:5, 3) וקערות מעוטרות בצביעה בחיפוי (איור 4:5–11); קערת סוכר ללא עיטור (איור 12:5); קדרות (איור 13:5, 14); כלי בישול ובהם קערות בישול מזוגגות (איור 15:5–17), קערת בישול עשויה ביד (איור 18:5), סירי בישול כדוריים (איור 19:5–21), סיר בישול מדרום צרפת (איור 22:5; Stern 2012:137) וסירי בישול  פערוריים (איור 23:5–25); פכי שתייה (איור 26:5), אחד מהם מזוגג (איור 27:5); אמפורה מיובאת מטורקיה (איור 28:5; Stern 2012:108–109); ונרות, אחד מזוגג (איור 29:5) ואחד פשוט (איור 30:5).
בפני השטח ובמילוי על גבי הקירות משכבה I נמצאו מעט שברי כלי חרס המתוארכים למן התקופה העות'מאנית ועד ימי המנדט הבריטי, ובהם שברי רעפים, קערות מזוגגות וכלי בישול (לא צוירו).
הממצאים דומים לאלו שנתגלו בחפירות שנערכו בבניאס בשנים 1988–2000 (Tzaferis and Israeli 2008).
 
ממצא הזכוכית. בחפירה נמצאו שברים אחדים של כלי זכוכית שזוהו ותוארכו ושני גושי זכוכית גולמית קטנים. החומר מייצג את תקופות ההתיישבות בבניאס החל מהתקופה הרומית ועד ימי הביניים ומלמד על תעשיית זכוכית במקום.
שני שברי זכוכית שנמצאו בשכבה הקדומה (II) תוארכו לתקופה הרומית. השבר האחד, הקדום ביותר שזוהה בחפירה, הוא שפת קערה עדינה מזכוכית חסרת צבע עם תת גוון ירקרק בהיר מכוסה בכתמי בלייה שחורה (112L, סל 1009; איור 1:6). לקערה דופן דקה ושפה דקה מופשלת החוצה ומעוטרת בחוט דק הכרוך סביב השפה מתחתיה. לפי טיב החומר ואופן העיבוד אפשר לתארך את הקערה לתקופה הרומית, שלהי המאה הא' ותחילת המאה הב' לסה"נ. השבר השני הוא של קערה מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק מכוסה בצמידה חולית עבה וכתמי בלייה שחורים (106L, סל 1006; איור 2:6). הקערה מאופיינת בבסיס עשוי רצועת זכוכית, המוצמדת לתחתית הכלי ויוצרת בסיס טבעת עדין; על הבסיס ניכרים סימני עיבוד אלכסוניים שנותרו מכלי העבודה ששימש לעיצוב הזכוכית בעודה חמה. בסיסים אלה מכונים Pad bases. הבסיס אינו סימטרי ובמרכזו יש צלקת של מוט הזגג. עם זאת הקערה עדינה יחסית והדופן שעולה כלפי מעלה דקה. קערה עם בסיס דומה נמצאה בחנות בשטח F בבניאס במכלול שתוארך למאה הד' לסה"נ (Gorin-Rosen and Jackson-Tal 2008:145–146, Fig. 9.2:15, ור' שם הפניות נוספות לגולן, לגליל, לחמת גדר ולג'למה). קערות אלה מאפיינות את התוצרת המקומית במאה הד' לסה"נ.
חמישה שברי בקבוקים תוארכו לימי הביניים. שלושה שברים הם צווארי בקבוקים, שנמצאו בפני השטח (101L) וסמוך לקיר 113 (111L); הם תוארכו לפי טיב החומר. שני השברים הנוספים הם של שפה ובסיס, שנמצאו בפני השטח (101L) ועשויים מחומר דומה; אפשר שהם שייכים לאותו כלי. שני שברים אלה עשויים מזכוכית בגוון ירקרק מכוסה בלייה שחורה כסופה מאכלת שהשאירה חורים על פני הכלי. השפה שלמה, חתוכה ולא מעובדת, יש כיווץ קל בין השפה לצוואר הגלילי, הרחב במעט מקוטר השפה (101L, סל 1003/2; איור 3:6). הבסיס קעור, דחוף פנימה, ובמרכזו צלקת מוט זגג (101L, סל 1003/1; איור 4:6). בקבוק זה מייצג תוצרת מקומית של בקבוקים בגודל בינוני שנעשו לשימוש יומיומי ללא הקפדה על איכות הזכוכית ואופן העיבוד. בקבוקים אלה מתוארכים למן התקופה הפאטימית ועד התקופה העות'מאנית, והם מוכרים מאתרים אחרים, למשל משכבה I בטבריה, המתוארכת לשלהי התקופה הפאטימית (Lester 2004:176–177, Fig. 7.4:48; Stacey 2004:24).
שני נתזים של זכוכית גולמית התגלו גם הם בפני השטח (101L). האחד בגוון ירקרק והאחר בגוון סגלגל. גושים אלה דומים לגושי זכוכית גולמית שנתגלו בעבר באזור הקמרונות והמסגד בבניאס (Gorin-Rosen 2001:42, 70, No. 123), והם תוארכו על סמך הרכב הזכוכית שלהם לתקופה האסלאמית המאוחרת או לימי הביניים (המאות הי'–הי"ג לסה"נ), שכן הם עשויים זכוכית על בסיס אפר צמחים שנכנס לשימוש באזורנו במאה הט' לסה"נ (Freestone, Gorin-Rosen and Hughes 2000:69–70). נראה כי שני הגושים קשורים למרכז ייצור ששכן באזור הקמרונות והמסגד. הם לבדם אינם יכולים לשמש עדות לכך שבנקודה זו לאורך חומת העיר שכן בית מלאכה נוסף, ולצורך קביעה כזו נדרשות עדויות נוספות.
 
חרוז אבן. נמצא חרוז אבן (111L, סל 1010; איור 7) בגוונים לא אחידים של כתום, כתום בהיר וכמעט חסר צבע; דופנותיו מלוטשות היטב. החתך של החרוז משושה ובמרכזו נקב מפולש. החרוז צר בצד אחד, ובו החתך דמוי משושה שווה צלעות, ורחב בצד האחר, ובו שתיים מצלעות המשושה בחתך ארוכות יותר ויוצרות צורה של משושה מורחב.
 
מטבע ברונזה. במהלך פיקוח על עבודות הצבת עמוד חשמל מקביל מעברו הדרומי של נחל סער, כ-20 מ' מדרום לחפירה הנוכחית, נמצא מטבע ברונזה של קונסטנטינוס הא' (330–335 לסה"נ, מטבעת רומא; ר"ע 165746). הוא התגלה בהקשר לשרידים של מבנה גזית שכוסו ולא נחקרו.
 
החפירה המצומצמת חשפה את מלוא רוחבה של החומה מהמאות הי"א–הי"ב לסה"נ, אך לא פתרה את שאלת תיארוכה המדויק של החומה ואת זהות בוניה.