חורבת קטינה ממוקמת בין רמות מנשה בדרום-מזרח להר הכרמל בצפון-מערב. מדרום לחורבה נערכו בעבר חפירות אחדות, ונחשפו בהן שרידי יישוב מתקופות הברונזה התיכונה 2 והברזל 1 (וולף תשנ"ו [א]; איור 1:1); מגדל שזמנו אינו ידוע (וולף תשנ"ו [ב]; איור 2:1); שרידי בנייה דלים מהתקופה הרומית הקדומה (מסארווה 2010; איור 3:1); שרידי קירות טרסה מהתקופה הביזנטית (מסארווה 2016; איור 4:1); וכן בית חווה גדול מן התקופה הרומית ושרידי מבנים וקברים מהמאות הי"ב–הי"ד לסה״נ (זליגמן תשנ"ו; Seligman 2010; איור 5:1). באתר עין תות, המרוחק כ-1.5 ק״מ מדרום-מזרח לאתר, נחשפו שרידי יישוב מתקופת הברזל, שרידי יישוב חקלאי מהתקופה הרומית הקדומה וקברים מהתקופה הממלוכית (פינקלשטיין וגורזלזני 2010; איור 6:1).

נפתחו שלושה שטחי חפירה (AC; איור 2) המשתרעים על גבעה נמוכה, והובחנו בהם שרידים מחמש שכבות, שעיקרם נתגלה בשטחים A ו-B: שכבה V — קטע קיר מתקופת הברזל 2 (שטח A); שכבה IV — גת פשוטה (שטח B) וקטעי קירות (שטח A) מהתקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לסה"נ); שכבה III — קטעי קירות ורצפה מהתקופה הביזנטית (שטח A; המאות הג'הו' לסה"נ); שכבה II — גת מורכבת מהתקופה הביזנטית (שטח B) וחלק ממבנה תעשייתי מחלקה המאוחר של התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה (שטח A; המאות הו'–הח' לסה"נ); ושכבה I — בית קברות מוסלמי מסוף המאה הי"ט לסה"נ (שטח C; הקברים לא נחפרו).

 
שטח A
בשטח A נתגלו שרידים משכבות VII (איורים 3, 4).
 
שכבה V. לשכבה זו יוחס קיר (8W) שתוארך לתקופת הברזל 2 (המאות הט'–הח' לפסה"נ) על פי שברי כלי חרס שנמצאו בתחתיתו (117L, 118L; לא צוירו). הקיר, שכיוונו הכללי צפון–דרום, נבנה משתי שורות של אבני גוויל מהוקצעות שהונחו הישר על סלע הקירטון. כן נמצאו סמוך לקיר שברי כלי חרס מן התקופות הפרסית וההלניסטית.
 
שכבה IV. נתגלו קטעי קירות (5W, 9W, 11W, 12W, 15W) שנבנו מאבנים מהוקצעות ברישול. החיבור בין קירות 9 ו-15 מעיד כי במקום עמד מבנה גדול ממדים. שברי כלי חרס שנמצאו לצד יסודותיהם של קירות 5 ו-11 (120L) מתארכים אותם למאה הא' לסה"נ, זמן בנייתה של הגת הפשוטה בשטח B (להלן).
 
שכבה III. נתגלו קטעי קירות (1W, 6W, 13W, 14W) שנבנו מאבנים מהוקצעות ברישול, ורצפת טיח (123L). ייתכן שהרצפה ניגשת לקיר 14, אך השערה זו לא נבדקה שכן המחיצה מעל מקום החיבור לא הוסרה. החרסים שנמצאו ביסודות הקירות הללו מתארכים אותם לשלהי התקופה הרומית ולתקופה הביזנטית (המאות הג'–הו' לסה"נ).
 
שכבה II. נחשף חלק ממבנה תעשייתי ששימש אולי להפקת יין, שכלל משטח דריכה מרוצף פסיפס (122L), שני אגנים (130L, 135L) ושני משטחי משנה (116L, 121L). חלק מהקירות וממשטח הפסיפס נפגעו בשל קרבתם לפני השטח. החפירה החלקית והפגיעה במבנה הקשו על הבנת השימוש בו.
קירות המבנה נבנו מאבני גיר מהוקצעות. משטח דריכה 122 (2 × 4 מ') רוצף פסיפס תעשייתי לבן, שהונח על תשתית של אבנים קטנות ששוקעו במלט, והוקף בקירות נמוכים (2W, 10W, 16W, 17W). המשטח ניגש לשני האגנים ולמשטחי המשנה. אגנים 130 ו-135 שולבו בקיר הצפוני-מערבי של המשטח וטויחו בטיח אטום למים. שני משטחי המשנה 116 ו-121 הותקנו ממערב לבורות, ומפריד ביניהם קיר משותף (4W).
 
שטח B
בשטח זה נחשפו זו מעל זו שתי גתות, פשוטה ומורכבת, המיוחסות לשכבות IV ו-II בהתאמה (איורים 5, 6).
 
שכבה IV — גת פשוטה (איור 7). הגת נחשפה בחלקו הדרומי-מערבי של השטח. היא נחצבה בסלע הקירטון, וכוללת משטח דריכה מטויח, שני בורות שיקוע מעוגלים ובור איגום עגול.
משטח הדריכה  (3.5 × 4.5  מ'), מורכב משתי רצפות טיח (201L, 202L) זו מעל זו, עדות לתיקון או הרחבה של המשטח. המשטח השתמר היטב בחלקו הדרומי, ואילו בחלקו הצפוני, הניגש לבורות השיקוע ובור האיגום, השתמר באופן חלקי. רצפת הטיח התחתונה (202L) הונחה על הסלע היורד במעין מדרגות כלפי בור האיגום (195L). בורות השיקוע (192L — 0.35 מ' קוטר, 0.3 מ' עומק ; 194L — 0.35 מ' קוטר, 0.2 מ' עומק) טויחו בטיח הידראולי. לא נמצאה תעלה או צינור שקישרו בין בורות השיקוע לבור האיגום.
בור איגום 195 עגול (1.8 מ' קוטר; איור 8) ומטויח; שולי הטיח הוגבהו מעל גובהה של רצפת הטיח הניגשת אליו. בצד המזרחי של הדופן נחצבה מדרגה גבוהה, ובקרקעיתו (203L) נחצבה גומת שיקוע עגולה (200L; קוטר 0.7 מ', עומק 0.4 מ'). בור האיגום נמצא סתום בעפר, אבני בנייה ושברי כלי חרס מהתקופות ההלניסטית והרומית. כלי החרס מהתקופה ההלניסטית כללו סירי בישול (איור 1:9, 2) וקנקנים (איור 3:9–5). כלי החרס מהתקופה הרומית כללו קערות טרה-סיגילטה (איור 6:9, 7), סירי בישול (איור 8:9–10) וקנקנים (איור 11:9–17). נראה שמילוי זה הונח במכוון סמוך לסיום השימוש בגת, לפני שהבורות החלו להיסתם בהצטברות טבעית; שברי כלי החרס המאוחרים מתארכים את שלב יציאת הגת משימוש למאה הא' לסה"נ.
 
שכבה II — גת מורכבת (איור 10). רוב שטח הגת המורכבת משתרע מצפון-מערב לגת הפשוטה, ואילו חלקה הדרומי-מערבי נבנה מעל משטח הדריכה של הגת הפשוטה. היא כוללת בעיקרה משטח דריכה (198L), שני בורות איגום (165L, 166L), משטחי משנה (123L, 138L, 148L, 149L, 150L, 153L, 155L, 179L, 196L, 206L) וכן מתקן לאיסוף נוזלים (179L). קירות הגת נבנו מאבני גיר מהוקצעות, והרצפות עשויות מפסיפסים שהותקנו על תשתית של אבנים קטנות משוקעות במלט. חלק מהקירות ורצפות הפסיפס נפגעו בשל קרבתם לפני השטח.
משטח דריכה 198 רבוע (5.5 × 5.6 מ') ומוקף בקירות נמוכים (11W, 12W, 16W, 19W, 20W). נחשפו בו שתי רצפות פסיפס זו מעל זו (204L, 205L); רצפה 204 העליונה גדולה יותר מרצפה 205 התחתונה, כנראה כתוצאה מהרחבת המשטח בשלב כלשהו. במרכז המשטח הותקן בסיס מכבש הבורג (2.6 מ' קוטר; איור 11), ממנו הוליכה תעלה (197L) לבור ביניים עגול (157L; 0.8 מ' קוטר, 0.47 מ' עומק; איור 12), שדופנותיו מטויחות ורצפתו עשויה פסיפס. מבור הביניים הוליך צינור חרס לצפון אל בור איגום 165. בצד המזרחי של משטח הדריכה נקבע צינור חרס, שניקז את משטח הדריכה אל משטח משנה 123 (להלן).
בורות איגום 165 ו-166 נבנו בקפידה משני צדיו של קיר משותף (35W). הם שונים זה מזה במתארם, בגודלם ובעומקם. בור 165 (2.6 × 2.6 מ', 1.7 מ' עומק; איור 13) רבוע, ושתי מדרגות בנויות לאורך קירו הצפוני. קירותיו (32W–35W) מטויחים בטיח אטום ובו שוקעו שברי גוף של קנקנים, ורצפתו עשויה פסיפס לבן. צמוד לקיר הדרומי (32W) הותקן שקע עגול מטויח (169L; 0.7 מ' קוטר, 0.6 מ' עומק) לניקוז שארית התירוש.
בור 166 מלבני (1.2 × 3.4 מ', 1.9 מ' עומק; איור 14); קירותיו מטויחים בדומה לקירותיו של בור 165, וגם בו הותקנה רצפת פסיפס לבנה (207L). צמוד לקיר המערבי (35W) נבנו שתי מדרגות. הקיר הדרומי (38W) נטוי בחלקו העליון ויוצר התחלה של קשת. בחלקו הדרומי של הבור הותקן אגן רבוע לאורך הקיר הדרומי (170L; 1.0 × 1.3 מ', 0.5 מ' עומק) לניקוז שארית התירוש; דופנות הבור טויחו ורצפתו נבנתה מאבני גוויל קטנות ובינוניות.
סביב שני בורות האיגום נבנה משטח שירות מרוצף בפסיפס (208L; כ-1.35 מ' רוחב), שבתוכו נקבע בור ביניים 157 (איורים 12 ו-14). לפסיפס מסגרת צרה ובה הונחו האבנים בשורות אלכסוניות. בין משטח השירות למשטח הדריכה הפריד קיר (20W) שרק יסודותיו השתמרו.
משטחי המשנה נבנו מצפון (149L, 155L), ממזרח (123L, 150L) ומדרום (138L, 148L, 153L, 179L, 196L) למשטח הדריכה. משטחים 149 ו-155 נחשפו חלקית, רצפתם (209L, 210L) עשויה טיח על תשתית של אבני גוויל בינוניות וקטנות. משטח 150 רבוע (3.3 × 3.6 מ'), רצפתו עשויה טיח (211L) והיא השתמרה באופן חלקי בצדדיו. בבור בדיקה (164L) שנחפר בצדו הצפוני-מזרחי של המשטח נחשפו שרידי קיר קדום (25W) מתחת לרצפת המשטח משכבה II. משטח 123 מלבני ומרוצף פסיפס (206L; 3.2 × 6.5 מ'); הוא מנקז את משטח הדריכה באמצעות צינור חרס. במשטח 123 נבנו תאים מלבניים מוארכים, שהופרדו בקירות (12W, 13W, 15W ו-16W). מדרום למשטח זה נחשפה שורה של משטחי משנה (138L, 148L, 153L, 179L, 196L) מלבניים או רבועים; חלקם פנו למשטח הדריכה ושימשו כנראה לאחסון.
מתקן 179 לאיסוף נוזלים (2 × 3 מ', 2 מ' עומק; איור 15) הותקן בפינה הדרומית-מערבית של הגת. דופנות האורך (1W ו-18W) אנכיות, ואילו דופן הרוחב הדרומית (10W) קמורה בחציה העליון, ועל כן נראה כי הבור היה מקומר. דופנות הבור טויחו בטיח הידראולי, וקרקעיתו רוצפה בפסיפס (212L). אל קרקעית הבור ירד גרם מדרגות שהותקן בפינה הצפונית-מערבית; הוא נפגע קשה. בשכבת המפולת מעל רצפת המתקן נתגלו שברי כלי חרס מסוף המאה הו' עד תחילת המאה הח' לסה"נ.
בורות האיגום והמתקן לאיסוף נוזלים היו מלאים בעפר, שמעורבים בו אבני בנייה ושברים של כלי חרס. מכלול כלי החרס מתוארך לתקופה הביזנטית (עד המאה הח' לסה"נ), וכולל קערות (איור 1:16–5), סירי בישול (איור 6:16–9) וקנקנים (איור 10:16–12). נראה שמילוי זה הונח בבורות ובמתקן סמוך לסיום השימוש בגת, לפני שהבורות התמלאו בהצטברות אדמה טבעית. לפיכך, שברי כלי החרס שנמצאו במילוי מתארכים את יציאת הגת משימוש לתחילת המאה הח' לסה"נ. בבור בדיקה 164, שמתחת לרצפת טיח 211 ומעל קיר 25W, התגלה ממצא קרמי המתארך את בניית הגת לסוף המאה הו' לסה"נ ואת משך השימוש בה לתקופה הביזנטית.
 
השרידים העיקריים שנחשפו באתר — גת פשוטה מהתקופה הרומית וגת מורכבת ומבנה תעשייתי מהתקופה הביזנטית — מעידים על פעילות חקלאית הקשורה בתעשיית היין באתר כבר בתקופה הרומית (המאה הא' לסה"נ). הגת המורכבת היא עדות נוספת לשיא ההתפתחות של תעשיית היין בארץ בכלל ובאזור בפרט בתקופה הביזנטית (אבשלום-גורני, גצוב ופרנקל תשס"ח).