החפירה נערכה מדרום לבריכת השילוח במורדות הנמוכים של הר ציון, סמוך לפתחת גיא הטירופיאון ולמקום חיבורו לנחל קדרון. החפירה היא המשך לשלוש עונות חפירה קצרות שנערכו בתוואי צינור הניקוז בשנים 2012–2013 (וקסלר-בדולח ולביא 2013; וקסלר-בדולח וזנטון 2014). הממצאים שהתגלו כעת מצטרפים לממצאים שהתגלו בעונות החפירה הקודמות, וכן לשרידים אחרים שהתגלו בעבר מדרום וממערב לבריכת השילוח (איור 2; לסיכום הממצא, ר' וקסלר-בדולח תשע"ד).

נפתחו שלושה שטחי חפירה (D — 9 × 18 מ'; 1E — 4 × 6 מ'; 2E — 2 × 3 מ'; איור 3). שטח D נחפר עד הסלע או עד למפלס ראש קיר מאסיבי שלא פורק. שטחים 1E ו-2E נפתחו במרכז כביש הגישה היחיד לכפר סילואן, ותועדו בהם שרידים שהתגלו בחפירת כלים מכניים לאורך תוואי הצינור; לאחר מכן השטח שוחרר להנחת צינור הניקוז. בחפירה התגלו שרידי מחצבה (400L, 405L); קיר רחב (40W, 51W) הבנוי בפתחת גיא הטירופיאון; קיר סלע חצוב (41W) בהמשך התוואי של "הקיר שממערב לבריכה" שנחשף בידי בליס ודיקי; דופן של בריכה מדורגת (50W) מדרום לבריכת השילוח; ותעלת ניקוז (408L). שרידים אלה מתוארכים למן המאה הח' לפסה"נ ועד המאה הא' לסה"נ.
 
מחצבה (400L, 405L; 2.50 × 3.25 מ', 1.7 מ' עומק; איורים 4, 5). נחשפו גושי אבן רבועים גדולים (1–2 מ' אורך הצלע) במפלסים מדורגים, שניתוקם מהסלע לא הושלם; הם יוחסו לשלב הקדום ביותר שנחשף בחפירה. בתוך המחצבה (400L) התגלה שטח שלא הופרע בעבר ובו שכבה של חצצי אבן ואבני שדה, כנראה פסולת חציבה, וכן שברי גוף רבים של כלי חרס ועצמות בעלי חיים. שברי כלי חרס אלה תוארכו לשלהי תקופת הברזל (המאות הח'–הו' לפסה"נ), התקופה ההלניסטית הקדומה (המאה הג' לפסה"נ) והתקופה ההלניסטית המאוחרת (ימי החשמונאים; סוף המאה הב' – אמצע המאה הא' לפסה"נ). ממצא קרמי זה מלמד כי המחצבה יצאה משימוש ונסתמה בימי החשמונאים לכל המאוחר (אמצע המאה הא' לפסה"נ) וכי ראשית פעילות החציבה קדומה למועד זה. המחצבה נפגעה במרכזה בפיצוצי דינמיט במאה הכ' לסה"נ, וקיר בטון בן זמננו (44W) נבנה לאורכה, כנראה כדי לתמוך בסלע מעל צומת דרכים הסמוך לבריכת השילוח.
 
קיר רחב בפתחת גיא הטירופיאון. בשלב כלשהו מאוחר לראשית החציבה, נבנה קיר מסיבי (40W; 1.6 מ' אורך חשיפה, 5 מ' רוחב חשיפה, כ-1.5 מ' גובה; איור 6). מצפון לו נחשף קיר מסיבי נוסף (51W; 4.2 מ' אורך חשיפה, 6.7 מ' רוחב חשיפה) ונראה כי שני הקירות הם חלקים של קיר אחד רחב (7.5 מ' ויותר אורך כולל, 7 מ' ויותר רוחב כולל), הניגש בקצהו הדרומי לקיר סלע שנותר מהמחצבה. הפן הדרומי-מזרחי של קיר 40 תועד בעבר בפתחת גיא הטירופיאון (2R; בליס ודיקי 2010: תכנית 2). הקיר נבנה מנדבכים של גושי סלע גדולים (בולדרים; 0.4–0.5 × 0.5 × 0.7–0.8 מ'), מהוקצעים חלקית, וביניהם אבני שדה בינוניות ליישור הנדבכים. האבנים וגושי הסלע לוכדו בחומר מליטה אפור מעורב בגושי פחם קטנים. חומר המליטה התגלה גם מעל ראשו של כל נדבך, ונראה כי שיטת הבנייה כללה הנחת נדבך אבנים ומעליו יציקה של חומר מליטה (0.20–0.25 מ' עובי) לפילוס הנדבך. מקיר 40 נחשף ראשו של הנדבך העליון והפן הדרומי-המזרחי של הקיר ובו שלושה נדבכים (1.5 מ' גובה). החפירה העמיקה מעט מתחת לבסיס הנדבך התחתון, ולא נחשף נדבך נוסף או סלע. בשל שטח החפירה הקטן לא ברור אם קיימים נדבכים נוספים שטרם נחשפו. מקיר 51 נחשפו ארבעה נדבכים, ומתחת להם אדמת סחף. סביר להניח שסלע האם נמצא מעט מתחת לשכבת סחף זו, אך החפירה לא העמיקה עד אליו. על פי מיקומו, כיוונו ובנייתו של הקיר, נראה כי זהו חלקו הדרומי ביותר של קיר רחב שנבנה לרוחב פתחת גיא הטירופיאון, ששימש כנראה סכר.
בחפירה לא התגלה ממצא המתארך את הקיר בוודאות. במילוי עפר שהתגלה ממזרח לקיר 40 והופרע כנראה על ידי התעלה שחפרו בליס ודיקי, התגלו שברי גוף של כלי חרס ממגוון תקופות. בין אבני הנדבך העליון של קיר 40 התגלו שברי גוף קטנטנים של כלי חרס הרודיאניים (המאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ), אך אין אפשרות לקבוע אם אלו התגלו באתרם או שנסחפו לכאן והם מאוחרים לקיר. דגימות של חומר המליטה נשלחו למעבדה לתיארוך בשיטת פחמן 14.
 
קיר סלע חצוב (41W; כ-3.5 מ' אורך, כ-1.2 מ' רוחב, 1.6 מ' גובה) נחשף במערב החפירה, ובמרחק כ-3 מ' ממזרח לו, בחלקה הדרומי של מחצבה 400, ולאורך אותו ציר, נחשפה דופן סלע חצובה אנכית . קיר 41 ודופן הסלע האנכית נמצאים בערך בתוואי קיר המתוארך לימי החשמונאים, שכונה בעבר "חומה ממערב לבריכה" (בליס ודיקי 12:2010–117). קטעים שונים של קיר זה התגלו בעבר מצפון לקטע שנחשף כעת (דה גרוט תשנ"ה: איור 3) ובמרחק כ-8 מ' מדרום לקטע שנחשף כעת (30W; וקסלר-בדולח וזנטון 2014). קיר 30 נבנה מאבני גזית שסותתו בסיתות שוליים ולהן זיז בולט האופייני לבנייה בימי החשמונאים, והושתת על דופן מחצבה קדומה שנסתמה בפסולת חציבה ושברי כלי חרס מימי החשמונאים, בדומה לממצא ממחצבה 400 שנחפרה כעת.
 
דופן של בריכה מדורגת הצמודה מדרום לבריכת השילוח. בשטח 2E התגלה קטע מקיר מטויח (50W; 3 מ' אורך חשיפה, 0.6 מ' רוחב חשיפה, 1.2 מ' גובה השתמרות), ששימש דופן דרומית-מערבית של בריכה מדורגת, שחלקים ממנה התגלו בעבר ותוארכו לשלהי ימי הבית השני (124Lוקסלר-בדולח וזנטון 2014; ור' גם, וקסלר-בדולח תשע"ד:181–182; גרינהוט ומזור תשפ"א:*75; Guthe 1882: Pl. III). הקיר נבנה מאבנים מסותתות, חלקן שבורות, ואבני שדה קטנות, שלוכדו בחומר מליטה. הפן הפנימי של הקיר, הפונה צפונה לכיוון הבריכה, טויח בטיח הידראולי אפור. הפן החיצוני שלו השתמר חלקית, ולא התאפשר לקבוע את עוביו המלא.
 
תעלת ניקוז. בחלקו הדרומי של השטח התגלה קטע קצר של תעלה חצובה בסלע (408L; 3 מ' אורך חשיפה, 0.80–0.85 מ' רוחב; איור 7), המוליכה מצפון-מערב לדרום-מזרח, אל עבר חומת העיר. הדופן הצפונית-מזרחית של התעלה (42W; 0.6 מ' רוחב) השתמרה לגובה 1.0–1.1 מ', ואילו הדופן הדרומית-מערבית השתמרה לגובה 0.1 מ' בלבד. קרקעית התעלה שחוקה, ולא התגלה בה חומר מליטה. נראה שהתעלה היא חלק מתעלת הניקוז העירונית, שתועדה בעבר (בליס ודיקי 2010: תכנית 2), והיא מוכרת כיום לאורך מאות מטרים בין קשת רובינסון, למרגלות הפינה הדרומית-מערבית של הר הבית, לבין בריכת השילוח (רייך ושוקרון תשס"ח; תשע"ב). בקטעים רבים מהתעלה התברר כי היא חצובה בחלקה התחתון ובנויה בחלקה העליון. בחפירה לא התגלו ממצאים המסייעים בתיארוך התעלה.
 
בחפירה נחשפו שרידי מחצבה וקטעי קירות הקשורים למערך המבנים שנחשף בעבר בפתחת גיא הטירופיאון, בין בריכת השילוח לבין קו 'חומת הבחנים' (החומה הראשונה מימי הבית השני; איור 2). כן נחשף קטע קצר של תעלה, השייכת בסבירות גבוהה לתעלת הניקוז העירונית מימי הבית השני, שתועדה בעבר על ידי בליס ודיקי, והובילה לעבר שער בחומת העיר.