החפירה (איורים 2, 3) נערכה מצפון לשדרות הארבעה וממערב לשדרות מנחם בגין, סמוך למרכז הפדגוגי של העיר. נפתח ריבוע חפירה אחד, ונחשפו בו שלוש שכבות יישוב (I–III; איור 4), המתוארכות לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האסלאמית הקדומה.
בסביבת החפירה, בדרום-מזרח העיר העתיקה, נערכו חפירות רבות ונחשפו שרידי בנייה רבים מהתקופות הרומית עד העות'מאנית (שיאון 2004 [איור 1: 2829-A]; אטרש 2009א [איור 1: 4982-A]; אטרש 2009ב [איור 1: 3949-A]; טפר 2009 [איור 1: 3919-A]; חנא 2010א [איור 1: 4261-A]; חנא 2010ב [איור 1: 3887-A]; שיאון 2014 [איור 1: 2885-A]).
 
שכבה III. נחשפו שני קירות מקבילים (W31 ,W9). קיר 9 (2.45 מ' אורך, 1.2  מ' רוחב, 0.6 מ' גובה) נבנה משתי שורות של אבנים מסותתות ואבני גוויל בינוניות וגדולות מבזלת, נארי וטרוורטין, ובתווך ליבה של אבנים קטנות. הוא הושתת על משקע טרוורטין נקי מחרסים (27L, 30L), והשתמר לגובה של שני נדבכים בלבד. קיר 31 לא תועד כראוי כיוון שהחל להיחשף בשעה האחרונה של החפירה (איורים 5, 6). הקיר כולל פן צפוני שנבנה באבני גיר בינוניות ומסותתות ופן דרומי שנבנה מאבני גוויל קטנות ובינוניות, מגיר ובזלת, שלוכדו בחומר מליטה אפור בהיר; אפשר שהקיר שימש מסד. בתוך הקיר ובניצב לו שולבה תעלה צרה (32L; 0.17 מ' רוחב, 0.2 מ' עומק מרבי) שדופנותיה טויחו בטיח אפור; היא מוליכה לכיוון צפון-מזרח.
 
שכבה II. נחשפו שלושה חללים אדריכליים צמודים (1–3) בציר כללי צפון–דרום. החלל הצפוני (1) רוצף בלוחות אבן, שכללו אבני גיר מסותתות חלק ואבני גוויל מבזלת, שסודרו בטורים בציר צפון–דרום; הריצוף השתמר בפינה הצפונית (6L; 1.75 מ' אורך; איור 7) ובחתך הצפוני של הריבוע (11L), ונראה שחלקו נשדד. הריצוף הושתת על מילוי אדמה ואבנים קטנות (22L, 23L, 26L). החלל תחום מדרום בקיר 9, שהמשיך לשמש גם בשכבה II.
החלל המרכזי (2) תחום בקיר 9 מצפון ובקיר נוסף (W13) מדרום. קיר 13 (0.25 מ' גובה; איור 8) נבנה בכיוון כללי מערב–מזרח מאבנים גדולות ובינוניות שהושתתו על מילוי אדמה. נראה שהקיר התמוטט, ורק אבנים אחדות מן הנדבך התחתון נותרו במקומן. ממזרח לקיר נחשפו שרידי רצפת טיח אפורה בהירה (12L). הרצפה ניגשת לקצה המזרחי של קיר 13, והיא משתרעת על שטח קטן יחסית. היא הושתתה על שכבת מילוי של אדמה, פסולת שרפה, אבנים קטנות וחרסים (21L). שרידים של רצפה נוספת, עשויה מלוחות אבן, נתגלו בפינה הצפונית-מזרחית של החלל וצמוד לקיר 9 (15L; איור 9).
מהחלל הדרומי (3) נחשף קטע קטן, התחום בצפון-מערב בקיר 13. נראה שבשלב זה פורק קיר 31, והשטח מולא באדמה מעורבת בכמות גדולה של פסולת שרפה ושברי חרסים (16L, 29L).
 
שכבה I. על שרידי קיר 9, שנמשך בציר מזרח-מערב, נבנה קיר צר בכיוון צפון-מערב–דרום-מזרח (W8; אורך 1.4 מ', רוחב 0.4 מ', גובה 0.45 מ'; איורים 9, 10). קיר 8 נבנה מאבנים גדולות ומהוקצעות; עליהן הובחנו שרידי טיח אפור בהיר. קיר 8 הושתת על קיר 9 במקום שראש הקיר הקדום נמוך בנדבך מחלקו המזרחי. מילוי של שברי לוחות אבן, אבנים קטנות ושברי לבנים ניגש לקיר 8 מכיוון צפון-מזרח, אולי כדי לפלס את השטח. השטח שממערב לקיר 8 פולס באבנים שלוכדו בטיח (10L, 18L). לא ברור למה שימש קיר 8; ייתכן שהוא שריד של מתקן כלשהו.
 
ממצא כלי חרס
בחפירה התגלה מכלול כלי חרס המתוארך ברובו לראשית התקופה האומיית ובמיעוטו לשלהי התקופה הביזנטית, בדומה למכלולים מכמה אתרים שנחפרו בבית שאן וסביבתה.
 
קערות וקדרות (איור 11). קערות 1 ו-2 הן קערות יבוא ממשפחת Egyptian Red Slip A. כלים ממשפחה זו עשויים טין שמוצאו מהנילוס ומחקים קערות ממשפחת African Red Slip. קערה 1 מחקה את טיפוסים 82–84 של משפחה זו, ומתוארכת למאה הז' לסה"נ, ואילו קערה 2 מחקה את טיפוס 91, ומתוארכת לאמצע המאה הו' לסה"נ (Hayes 1972:387–392, Figs. 85e, 86q). קערה 3 עשויה טין מפולם היטב, ולה דופן עגולה ודקה. היא שייכת לכלים מטיפוס Fine Byzantine Ware (FBW) שזמנם המאות הו'–הח' לסה"נ. קערות דומות נמצאו בחפירות אכסניית הנוער בבית שאן (אבישר תשע"ד: איור 1:14). קערה 4 ממשיכה את מסורת כלי FBW והיא שייכת לטיפוס המיוצר עד המאה הט' לסה"נ. קערות 5–7 פשוטות, ולהן שפה נוטה החוצה או שפת מדף. כולן מתוארכות לתקופה האומיית, ודומות להן נחשפו בכבשן היוצרים בתיאטרון בבית שאן (Bar-Nathan 2011:284–286, Fig. 11.35:11–15). קערות 8 ו-9 עשויות מטין חום, ולהן מפתח רחב ודופן עגולה. כמוהן נמצאו בטבריה, והן מתוארכות למאה הח'–ראשית המאה הט' לסה"נ (Stacey 2004: Fig. 5.9:2, 4). קדרה 10 עשויה טין בהיר וגס, והיא תוצר מקומי של בית היוצר בתיאטרון בית שאן מהתקופה האומיית (Bar-Nathan 2011:241–242, Fig. 11.9:1). קדרה 11 היא קדרה אפורה — סימן ההיכר של מכלולים מהתקופה האומיית — וכמוה התגלו גם באכסניית הנוער בבית שאן (אבישר תשע"ד:90–91, איור 17 ור' שם הקבלות נוספות).
 
כלי בישול (איור 1:12–8). התגלו קדרות בישול פתוחות ועמוקות, שלהן שתי ידיות אופקיות (איור 1:12–4), האופייניות למכלולים מהתקופה האומיית; סירי בישול סגורים שלהם דופן דקה וצילוע צפוף על גופם (איור 5:12, 6), המתוארכים למאה הו' לסה"נ; וסירי בישול סגורים (איור 7:12, 8) שדומים להם התגלו במכלולי המאות הה'–הז' לסה"נ בקילה במצריים (Egloff 1977: Fig. 50:2–3). מכלול דומה הכולל את כל טיפוסי סירי הבישול הסגורים נמצא בחורבת עקב ותוארך לתקופה הבינזטית (Calderon 2000: Fig. XXII).
 
פיטס (איור 9:12). התגלה פיטס אפור עשוי ביד, ששפתו עשויה באובניים ועל כתפו עיטור פלסטי. הוא תוארך בפלה מאמצע המאה הו' ועד רעידת האדמה של שנת 749 לסה"נ, ואינו ממשיך להופיע בתקופה העבאסית. פיטס דומה נחשף באכסניית הנוער בבית שאן, בכפר נחום ובאתרי עבר הירדן, פלה וג'רש (אבישר תשע"ד:109, איור 9:30, 10).
 
קנקני שק (איור 1:13–7). אלה הם הקנקנים העיקריים בתקופה האומיית, והם שונים זה מזה בטין ובצורת השפה. קנקן 1 עשוי טין בהיר ושפתו נוטה כלפי פנים. הוא מתוארך למאות הז'–הח' לסה"נ וכמוהו נחשפו קנקנים בבית היוצר בתיאטרון בבית שאן ובאתרים רבים בצפון הארץ ובעבר הירדן (Bar-Nathan 2011:232–233, Fig. 11.3:4). קנקן 2 עשוי מטין בהיר, הוא נפוץ בשכבת החורבן של שנת 749 לסה"נ בטבריה (Stacey 2004: Fig. 5.34:1, 2). לפרק זמן זה מתוארך גם קנקן 3. קנקן 4 עשוי טין אדום שנצרף לאפור, ולו שפה מעובה נוטה מעט פנימה וצוואר גלילי ארוך. כמוהו נחשפו באכסניית הנוער בבית שאן (אבישר תשע"ד:103, איור 1:27 ור' שם דיון והקבלות נוספות). קנקן 5 עשוי מטין צלהב, והוא יוצר בבית שאן, שם נחשפו כמה כבשנים לצריפת קנקנים מהתקופה האומיית. קנקנים זהים נמצאו בבית שאן ובאתרים סמוכים (אבישר תשע"ד:107). באחד מהכבשנים בבית שאן יוצרו גם קנקנים 6 ו-7, שאינם אופייניים לתקופה, ולהם מפתח רחב ללא ידיות. קנקנים דומים נמצאו בטבריה ובחמת טבריה בבור שיצא מכלל שימוש לאחר רעידת האדמה של שנת 749 לסה"נ (Stacey 2004:134–135, Fig. 5.45:1, 6).
 
פכים (איור 8:13–10). פך 8 עשוי מטין מפולם היטב בצבע בהיר, ולו צליל מתכתי. לפך דופן דקה ומפתח רחב. ראשיתו במאה הז' לסה"נ באזור פרס, אך הוא נמצא בקיסריה ובאתרים אחרים במכלולים של המאות הח' והט' לסה"נ (Arnon 2008:36–37, Type 521o. 2). פך 9 עשוי טין ורדרד, והוא שייך כנראה לקבוצת פכים שנחשפה בקיסריה בשכבה VII שזמנה אמצע המאה הח'–אמצע המאה הט' לסה"נ. פך 10 עשוי מטין צלהב, ולו מסננת. זהו כלי שתיה נפוץ במאות הז'–הט' לסה"נ לפחות. שלושת הפכים יוצרו בבית שאן בתקופה האומיית, וכמוהם נמצאו ברחבי האתר. לא נמצאו פכים דומים באתרים רחוקים יותר, עדות לכך שהם יוצרו כנראה לצרכי האוכלוסייה המקומית בלבד (Bar-Nathan 2011:265–266, Fig. 11.25:6–8).
 
צפחות (איור 1:14–3). הצפחת היא אחד הכלים הנפוצים ביותר בבית שאן בתקופה האומיית (Bar-Nathan 2011:272–275, Fig. 11.28, ור' שם דיון והקבלות). לצפחות 1–3 שפה פשוטה וצוואר צר וקצר, דמוי ספל. גוף הצפחות לא השתמר. הן עשויות מטין בהיר, חום וכתום; כל אחת עשויה מטין מעט שונה, אולי בשל ייצור בבתי יוצר שונים. טין הצפחות שונה מזה של יתר הכלים במכלול ומטין הצלהב של הצפחות המוכרות לנו מבתי היוצר המקומיים.
 
נרות (איור 4:14, 5). התגלו שני טיפוסי נרות. נר 4 מעוטר בפלמטה, וכמוהו נמצאו בכמה אתרים בתחומי בית שאן; הוא מתוארך לסוף המאה הו' ועד למאה הח' (Hadad 2002:65, Type 28, No. 287). נר 5 עשוי מטין צלהב אפרפר, ולו ידית כפתור ועין נר גדולה למדי, והוא מעוטר בדגם הנדסי. נרות מטיפוס זה נפוצים בבית שאן מראשית התקופה האומיית עד 749 לסה"נ (Hadad 2002:78–82, Type 35, No. 352).
 
בחפירה נחשפו שרידים חדשים מההתיישבות בחלק הדרומי-מזרחי של בית שאן העתיקה. מן החפירה עולה שהמקום נושב לראשונה בשלהי התקופה הביזנטית, והפעילות בו הייתה אינטנסיבית ביותר בתקופה האסלאמית הקדומה.