חורבת גנים משתרעת על גבעה בתחומי מושב ישעי, כקילומטר אחד מדרום-מערב לתל בית שמש. על גבעה ניכרים קירות מבנים קדומים ומערות קבורה שדודות. באתר נערכו בעבר חפירות אחדות והתגלו בהן מבנה מהתקופה ההלניסטית, מקווה מהתקופה הרומית הקדומה וקברים (שיאון 2010; שיאון 2017 [איור 1: 4745-A]), קירות שדה (קוגן-זהבי 2010 [איור 1: 5677-A]) וקטעי קירות מהתקופה הביזנטית (קוגן-זהבי 2016 [איור 1: 6268-A]).

בתעלות בדיקה שנחפרו במחפרון טרם החפירה נחשפו ראשי קירות. בחפירה (איור 2) נפתחו חמישה ריבועים (1–5) ושני חתכי בדיקה קטנים יותר (6 ו-7), לאורך כ-100 מ' מראש הגבעה ועד למרגלותיה. נחשפו שרידי בנייה מהתקופות הרומית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה והממלוכית. על פני השטח נתגלה מטבע מהתקופה האיובית (פלס של המלך אל-עזיז מחמד מהשנים 1216–1225 לסה"נ; ר"ע 144344).
פיזור הריבועים בשטח לא אפשר התחקות אחר תכנית המבנים וכן לא נוצר קשר ברור בין השרידים האדריכליים. לפיכך מתוארים השרידים והממצאים על פי החלוקה לריבועים.
 
ריבוע 1
הריבוע נפתח לרגלי הגבעה והתגלו בו שרידי בית מרחץ, ובהם הובחנו שלושה שלבים (א'–ג'; איור 3) המתוארכים למאות הג'–הו' לסה"נ. בשלב המאוחר (ד'), כנראה במאה הז' לסה"נ, נבנה במקום כבשן שהוציא את בית המרחץ משימוש.
 
שלב א' — התקופה הביזנטית הקדומה. לשלב הקדום ביותר יוחס קיר (b5W; 4 מ' אורך; איורים 4, 5) שהושתת על סלע מוחלק ונבנה מאבנים מלבניות ומסותתות; הוא השתמר לגובה שלושה נדבכים (0.5 מ' גובה). הפן החיצוני שלו פנה לדרום-מזרח. קיר זה תחם את בית המרחץ שהשתרע מצפון-מערב, מעבר לגבולות החפירה. בקצה הדרומי-מערבי של הקיר נקבע בתחתיתו פתח, ששימש כנראה למעבר של אוויר חם. מדרום לקיר b5 נחשף קיר מעוגל למחצה (16W; 4 מ' קוטר; איור 6), שנבנה מאבנים מלבניות מהוקצעות גס, שחתכן משולש. הקיר יוצר מעין גומחה הפתוחה לצפון, שרק חלקה המערבי נחשף; נראה כי קיר 16 ניגש במקור במערב הריבוע אל קיר b5. חלק ניכר מהגומחה הוסתר כתוצאה מבניית קירות ותשתית בשלבים ב' וג' (איור 7). בתוך הגומחה הונחה רצפת טיח עבה (141L) על תשתית של אבנים קטנות (143L); על הרצפה התגלה מטבע של איליה קפיטולינה (ר"ע 144343) וממצא קרמי מהתקופה הביזנטית הקדומה (איור 8, להלן). שרידים מרצפת טיח דומה (144L) נחשפו גם ממערב לקיר 16.
 
שלב ב' — התקופה הביזנטית. בשלב זה הוגבה קיר b5 בבנייה של אבני גזית מלבניות גדולות (a5W; 1.69 מ' גובה השתמרות). קו התפר בין הבנייה הקדומה למאוחרת ברור מאוד (ר' איור 4). קיר 16 בוטל במילוי אבנים קטנות ששימש תשתית לרצפת טיח (124L) שניגשה לקיר a5 מדרום. הרצפה שרדה במקוטע, ובדרומה נתגלה מטבע ברונזה מהשנים 324–408 לסה"נ (ר"ע 144341). בצד המזרחי של הריבוע לא השתמרה רצפת הטיח, אלא רק תשתית האבנים (136L). על הרצפה התגלו אריחי חרס רבועים ושברים של טובולי, המלמדים על בית המרחץ שהיה בנוי במקום.
 
שלב ג' — התקופה הביזנטית המאוחרת. בשלב זה הורחב מבנה בית המרחץ לדרום-מזרח בבניית שלושה קירות (6W, 14W, 17W) שתחמו שני חדרים חדשים. קיר a5 המשיך לשמש. קיר 6 ניגש אל קיר a5 וניצב אליו; הוא השתמר לגובה ארבעה נדבכים (1.7 מ' גובה מרבי). קיר 6 הפריד בין שני החדרים החדשים במבנה. קיר 14 תחם את חלקו הדרומי של החדר המזרחי מהשניים; הוא השתמר לגובה שני נדבכים (0.6 מ' גובה) והוא נמשך למזרח אל מחוץ לתחום החפירה. אל קיר 14 ניגשת מדרום רצפת טיח (145L), כנראה של חדר נוסף או חצר. בחדר המזרחי נבנתה רצפה מלוחות אבן (120L), ובה שולבה אבן סף. במפולת שבין אבני הריצוף (110L) נתגלו שלושה מטבעות שתוארכו למן הרבע הראשון של המאה הד' ועד לראשית המאה הה' לסה"נ (ר"ע 144336, 14437, 14438). החדר המערבי נתחם מדרום בקיר 17, והתגלתה בו רצפה עשויה אדמה מהודקת (132L). את רצפה 132 חותך קיר (18W), שנבנה צמוד לקיר 6 ממערב, ונראה שהוא שימש לתמיכה.
 
שלב ד' — התקופה האסלאמית הקדומה. לשלב המאוחר ביותר יוחס כבשן עגול (100L), שחדר אל תוך שכבות מבנה בית המרחץ. בשל קרבתו של הכבשן לפני השטח לא נמצאו רצפות או ממצאים הקשורים אליו.
 
הממצאים. בארבעת השלבים בריבוע 1 התגלה מגוון עשיר של חרסים, מטבעות, כלי עצם ושברי כלי זכוכית (גורין-רוזן, להלן), המתארכים את משך פעילות מבנה בית המרחץ למאות הג'–הו' לסה"נ ואולי מעט קודם לכן.
המכלול הקרמי משלב א' כולל שברי כלי חרס שנמצאו על רצפת הטיח שבגומחה (141L), מתחתיה וממערב לה (137L). התגלו שפת קערה  מעוגלת (Rouletted Bowl; איור 1:8) שלה דופן מעוטרת, המתוארכת למאות הג'–הה' לסה"נ; קדרה עמוקה (איור 2:8) שלה שפת מדף, הטיפוסית למאות הא'–הג' לסה"נ; סיר בישול שלו שפה שחתכה משולש (איור 3:8; טיפוס A3 של מגנס בירושלים), כמוהו נפוצים במאות הב'–הד' לסה"נ; שני טיפוסי קנקנים, האחד קנקן עזה (איור 4:8), הנפוץ במאות הד'–הו' לסה"נ, והשני קנקן שק (איור 5:8, 6), הנפוץ במאות הב'–הג' לסה"נ; פכית שלה שפה מעובה נוטה החוצה (איור 7:8; טיפוס 1 של מגנס), המתוארכת למאות הב'–הד' לסה"נ, פכית ששפתה ספלולית (איור 8:8; טיפוס A2 של מגנס) ופכית נוספת שלה שפת משפך (איור 9:8) והיא נפוצה במאות הב'–הה' לסה"נ; ושני שברי נרות (איור 10:8, 11; טיפוס 1 של מגנס) המתוארכים למאות הג'–הה' לסה"נ.
המכלול הקרמי משלבים ב'–ג' פורסם יחדיו, שכן לא הובחנו הבדלים טיפולוגיים בין החרסים בשני שלבים אלה. נתגלו קערות מיובאות מחופות אדום, ובהן קערת LRC (איור 1:9), המתוארכת על פי הייז לרבע האחרון של המאה הה' לסה"נ, קערת CRS (איור 2:9), המתוארכת על פי הייז לשנים 550–600 לסה"נ, שתי קערות מעוגלות מטיפוס Rouletted Bowl (איור 3:9, 4), הנפוצות במאות הג'–הה' לסה"נ, וקערה ששפתה מעוטרת בעיטור חבל ולה ידיות אופקיות (איור 5:9), המתוארכת למאות הה'–הז' לסה"נ; קדרה המתייחדת בעיטור עשיר הטבוע על הדופן (איור 6:9), שדומות לה במתאר, אך ללא עיטור מתוארכות על ידי מגנס למאות הג'–הד' לסה"נ; קדרות שלהן כמה טיפוסי שפות (איור 7:9–9; טיפוס 2A של מגנס), הנפוצות למן המאה הו' עד ראשית הח' לסה"נ; סיר בישול (איור 10:9; טיפוס B1 של מגנס), המתוארך למאות הה'–הו' לסה"נ; קנקני שק (איור 11:9), הנפוצים במאות הה'–הו' לסה"נ; אמפורה (איור 12:9) הנפוצה בעיקר באזור החוף במאות הה'–הו' לסה"נ; פכית ששפתה נוטה החוצה (איור 13:9), המתוארכת למאות הב'–הה' לסה"נ; נר דמוי סנדל (איור 14:9; Slipper Lamp), המייצג את הטיפוס המאוחר שהיה בשימוש מן המאה הה' עד סוף המאה הח' לסה"נ. כן נמצאו אריחי חרס מעוטרים (איור 15:9), שברי טובולי (איור 16:9; איור 10), חרוז מפריט או פיאנס (איור 11) ושברי זכוכית (גורין-רוזן, להלן).
המכלול הקרמי משלב ד' נתגלה סמוך לפני השטח ומציין את זמנו היחסי של הכבשן ואת סוף הפעילות בבית המרחץ. אמנם לא נמצאו חרסים שניתן לייחס ישירות לכבשן, אך מאחר שלא נתגלו חרסים המאוחרים למאה הז' לסה"נ בסביבתו, ברור כי בנייתו לא קדמה למאה הז' לסה"נ. נמצאו קדרות משני טיפוסים, האחד מאופיין בשפת מדף (איור 1:12; טיפוס 2B של מגנס) ומתוארך למאות הו'–הח' לסה"נ, והשני מתייחד בעיטור בהון מתחת לשפה ובדופן מעוטרת (איור 2:12), ומתוארך למאות הה'–הז' לסה"נ; שפת קנקן שלו מפתח רחב המעוטר בעיטור חבל (איור 3:12) ומתוארך על פי מגנס למאות הג'–הה' לסה"נ; אמפורה שלה שפה פשוטה נוטה החוצה וצוואר דק וארוך (איור 4:12), הנפוצה במאות הה'–הז' לסה"נ; ידיות מעוטרות של פך (איור 5:12); ושבר גוף של כלי מעוטר בטביעות (איור 6:12). כן התגלתה ידית עשויה עצם המעוטרת בחריתה של דגם גיאומטרי (איור 7:12).
 
ריבוע 2
בעומק של 0.3 מ' מתחת לפני השטח נחשפו שרידים של ארבעה חדרי מבנה (1–4; איורים 13, 14), הנמשך לכל הכיוונים אל מחוץ לתחומי החפירה. קירות החדרים (7W–9W, 15W; 0.7 מ' רוחב) נבנו מאבנים מסותתות ולא אחידות בגודל, שחוזקו באבני גוויל קטנות; הם השתמרו לגובה מרבי של שני נדבכים (כ-0.8 מ' גובה). בחדר 1 התגלתה רצפת לוחות אבן (112L), ואפשר שהוא שימש חצר. בחדר 2 התגלתה רצפת גיר כתוש (129L). במילוי על רצפה זו (117L) נתגלו שני מטבעות שתוארכו למן מחצית המאה הד' עד ראשית המאה ה' לסה"נ (ר"ע 144339, 144340). בחדרים 3 ו-4 נחשפו רצפות גיר כתוש (128L, 134L). בקיר 15 התגלה סף אבן של פתח שחיבר בין שני החדרים.
הממצאים שנתגלו על רצפות המבנה ומתחתיהן כוללים שתי קערות מיובאות מטיפוס LRC (איור 1:15, 2), המתוארכות למן אמצע המאה הה' עד ראשית המאה הו' לסה"נ; קערת CRS (איור 3:15) שזמנה 550–600 לסה"נ; קערה מטיפוס Rouletted Bowl (איור 4:15) המתוארכת למאות הג'הה' לסה"נ; קדרה מעוטרת בעיטור בהון על השפה (איור 5:15), הנפוצה במאות הד'–הז' לסה"נ; קדרות מטיפוס המתייחד בעיטור סרוק על הדפנות (איור 6:15, 7), הנפוצות במאות הו'–הח' לסה"נ; סיר בישול שלו שפה בולטת (איור 8:15), המתוארך למן המאה הה' עד ראשית המאה הח' לסה"נ; מכסה קנקן דמוי קערית (איור 9:15) השכיח במאות הו'–הח' לסה"נ; וקנקני שק רבים, שלהם שפה פשוטה וצוואר ישר (איור 10:15), הנפוצים במאות הה'–הח' לסה"נ. עוד נתגלו על רצפת המבנה שני שברים של צמידי זכוכית מהתקופה הביזנטית (גורין-רוזן, להלן).
 
ריבועים 3 ו-4
שני הריבועים (איורים 16, 17) נפתחו משני צדי קיר שדה (1W) שבלט על פני השטח; הוא נבנה מבולדרים וחצה את השטח מצפון לדרום, כנראה במטרה למנוע סחף של אדמה אל המדרון שהשתפל חדות למזרח. במהלך פירוק הקיר נתגלו חרסים מן התקופה הממלוכית ובעומק כ-0.5 מ' מתחתיו נחשפו בשני הריבועים שרידי מבנה קדום שהשתמרותו גרועה. קירות המבנה (2W, 11W, 12W; 0.7 מ' רוחב) תוחמים שלושה חדרים (1–3), והם נבנו מאבני גוויל ואבנים מסותתות גס בגודל לא אחיד, וביניהן אבני גוויל קטנות; הקירות השתמרו לגובה נדבך אחד (0.4 מ' גובה). בחדר 1 התגלו רצפה של אדמה מהודקת (111L) וטבון (L111a), ונראה כי הוא שימש חצר. בחדר 2 התגלתה רצפת עפר מהודק (118L). בחדר 3 נחשפה רצפת עפר מהודק (115L, 123L) ששולב בה טבון (A115L), הניגשת ממערב לקיר 2. על הרצפה נתגלה מטבע מהשנים 383–392 לסה"נ (ר"ע 144338). ממזרח לקיר 12 נתגלתה הפינה הדרומית-מערבית של מתקן מלבני חצוב בסלע (135L); הוא התגלה ריק מממצא ושימש כנראה לאחסון.
על רצפות המבנה התגלה ממצא קרמי דל, ובו שברים של שלושה קנקנים מטיפוס עזה (איור 1:18–3), המתוארכים למאות הד'–הז' לסה"נ (Johnson and Stager 1995:101–103, Fig. 6.5), ושבר קנקן שלו שפה מעוטרת בעיטור חבל (איור 4:18), הנפוץ במאות הג'–הה' לסה"נ (Magness 1993:235–236; Form 2).
מתחת לרצפה 118 נחשפה שכבת אדמה אדמדמה מעל סלע האם (121L), ובה נתגלו שברי כלי חרס מהתקופה הרומית קדומה, המרמזים על נוכחות הקדומה למבנה, ובהם קנקנים (איור 5:18–8) הנפוצים במאות הא'–הב' לסה"נ (Bar-Nathan 2006:95–104, Pl. 16), ושבר נר מטיפוס בית נטיף (איור 9:18), השכיח מהמחצית השנייה של המאה הג' לסה"נ עד למחצית הראשונה של המאה הד' לסה"נ (Rosenthal and Sivan 1978:104, 105).
 
ריבוע 5
התגלו שרידי בנייה, ובהם שני שלבים, קדום ומאוחר. לשלב הקדום יוחסו רצפת גיר עבה (113L), הניגשת לקיר (13W) שנבנה בכיוון כללי מזרח–מערב ממנו השתמר נדבך אחד. בחפירה נוספת באתר (קוגן-זהבי 2016 [איור 17: 6268-A]) נחשף מדרום-מערב לקיר 13 קיר נוסף (508W), שבנייתו דומה והוא תוארך על סמך הממצא הקרמי לתקופה הביזנטית. אפשר שקיר 13 נמשך במקור למערב וקיר 508 ניגש אליו בניצב. נראה כי שרידי בנייה אלה שייכים לאותו מבנה, שהיה חלק מהיישוב מהתקופה הביזנטית שהשתרע מראש הגבעה במערב ועד לשיפוליה במזרח.
לשלב המאוחר יוחס קטע קיר (3W; ר' איור 16), שהנדבך של קיר 13 שימש לו יסוד. גם המשכו של קיר 3 נחשף בחפירה שממערב לריבוע (501W). קיר 3 (0.5 מ' רוחב) נבנה מאבני גוויל במגוון גדלים, וביניהן אבנים קטנות; הוא השתמר לגובה מרבי של שני נדבכים (כ-0.6 מ' גובה). אל הקיר ניגשת מצפון רצפת אדמה מהודקת (107L), ועליה סימני שרפה. על הרצפה נתגלה ממצא דל ובו חרסים קטנים מעוטרים בצבע שתוארכו לתקופה הממלוכית (לא אוירו).
 
חתכים 6 ו-7
בחתך בדיקה 6 (ר' איור 13) נחשף בעומק כ-0.7 מ' מתחת למפלס של אבני בנייה במפולת (133L) ראש קיר בציר צפון-מזרח–דרום-מערב (16W) הנמשך מעבר לגבולות הבדיקה. הקיר נבנה בדומה לקירות המבנה שנחשף בריבוע 2 הסמוך, והחפירה סביבו נפסקה עם ניקוי המפולות וחשיפת ראשו. נראה כי קיר 16 ניגש אל קיר 15 בניצב. המשכו של המבנה שהתגלה בריבוע 2 לדרום-מזרח מרמז על ממדיו הנרחבים של המבנה.
בחתך בדיקה 7 (138L; ר' איור 3) נחשף בעומק כ-1 מ' מתחת לפני השטח ראש קיר המכוסה באבני מפולת (איור 19). הקיר (3 מ' אורך, 0.7 מ' רוחב) נבנה מאבנים מסותתות היטב בכיוון כללי צפון–דרום והוא נמשך אל מחוץ לגבולות החפירה. עם חשיפת ראש הקיר הופסקה החפירה בשל היקפה המצומצם של הבדיקה. בנייתו של הקיר דומה לזו של קיר W5b/a בריבוע 1, ולכן ניתן להציע כי הקיר הוא המשכו של בית המרחץ. ייתכן אם כך שבית המרחץ השתרע מערבה וכי ממדיו ממזרח למערב עמדו על 15 מ' לפחות.
 
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירה נמצאו 360 שברים של חפצי זכוכית, מהם 260 שברי גוף שאינם ניתנים לזיהוי. 100 שברים שויכו לכלים ולחפצים, מהם נבחרו לפרסום 25 כלים וחמישה צמידים, המייצגים שתי תקופות.
 
המאות הב'–הג' לסה"נ
קבוצת הכלים הראשונה מאופיינת ברובה בזכוכית חסרת צבע ממנה עוצבו קערות ובקבוקים שלהם מאפיינים טיפולוגיים מובהקים (איור 20). קבוצה זו מתוארכת למאות הב'–הג' לסה"נ.
 
קערות (איור 1:20–3). קערה 1 התגלתה בתוך רצפת הגיר של המבנה מהתקופה הביזנטית (134L). זוהי קערה חסרת צבע מכוסה בבליה לבנה שמנונית, ששפתה צבוטה לדגם גלי. השבר קטן מאוד והקערה שוחזרה על סמך קערות דומות שנמצאות באוספים. קערה שלה שפה דומה, מזכוכית חסרת צבע עם תת-גוון ירקרק, נמצאה בחפירה בח'ירבת באד עיסה שבקריית ספר, שם היא תוארכה לתקופה הרומית המאוחרת (Magen, Tzionit and Sirkis 2004: Pl. 9:10). שבר שפה של קערה דומה נוספת התגלה בכפר בעין גדי ותוארך אף הוא לתקופה הרומית המאוחרת (Jackson-Tal 2007:483, Fig. 6:1, ור' שם הפניות לקערות נוספות שנמצאו ביבנה, בלוד, בקרניס שבמצרים ובקרתגו שבתוניסיה). שיוכה של קערה 1 לקבוצת הכלים המתוארכים למאות הב'–הג' לסה"נ מבוססת על טיב הזכוכית חסרת הצבע שאופייני לפרק זמן זה. סביר להניח שקערה זו מייצגת את ההופעה המוקדמת של קערות מעוטרות בציבוט השפה לדגם גלי.
בסיסי קערות 2 ו-3 עשויים מחוט זכוכית שלופף סביב היקף הבסיס. בסיס קערה 2 (124L) דחוף במרכזו פנימה ויש להניח שבסיס קערה 3 (137L) עוצב באופן דומה. בסיס 2 שייך לכלי קטן יחסית, קערה/קערית או כוס. הוא יוצר מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק מכוסה בליה שחורה-כסופה; הצלקת גסה ביחס לכלי העדין. על סמך טיב החומר ואופן העיבוד הוא שויך לקבוצה הקדומה באתר. מבסיס 3 שרד קטע קטן, אך יש להניח שהוא שייך לקערה בינונית. הזכוכית חסרת צבע והיא מכוסה בליה לבנה סדוקה בטקסטורה דמוית קורי עכביש. כלים מזכוכית חסרת צבע שהתבלו באופן דומה מוכרים ממכלולים המתוארכים למאות הב'–הג' לסה"נ, למשל בערי השיירות בנגב. שבר זה נמצא במילוי מתחת לרצפה ומתחת לקיר, ולכן ייתכן שהוא משלב הקודם למבנה.
 
בקבוקים (איור 4:20, 5). בקבוקון 4 התגלה באותו מילוי (137L), והוא מאופיין בשפה זקופה וחתוכה, לא מעובדת, דופן עבה יחסית לכלים אחרים וכיווץ בחיבור הצוואר לגוף. הזכוכית חסרת צבע עם מעט גוון ירקרק, הבליה כסופה, והיא חדרה לסימני הסיבוב שנוצרו בזמן סיבוב הכלי בתהליך הניפוח.
בקבוקון 5 (140Lגלילי, וממנו שרד החלק התחתון של הגוף ובסיס שטוח ומעובה. הכלי יוצר מזכוכית חסרת צבע, עם מעט גוון ירקרק, המכוסה בליה כסופה-חומה. בתחתית הכלי צלקת גסה ועליה שרידי זכוכית ממוט הזגג.
 
המאה הד' וראשית המאה הה' לסה"נ
הקבוצה השנייה גדולה יותר ובה מבחר גדול של כלים ופריטים המתוארכים למאה הד' ולראשית המאה הה' לסה"נ (איורים 21–24). קבוצה זו מייצגת טיפוסים נפוצים שיוצרו בבתי מלאכה מקומיים, דוגמת ח'ירבת א-נענה, ח'ירבת אל-פאתונה וג'למה. כלים אלה מתאפיינים בטיב הזכוכית, גונה, צורות הכלים ואופן עיטורם. הכלים נמצאו ברוב שטחי החפירה (ריבוע 1 — 100L, 124L, 136L, 137L; ריבוע 2 — 134L, 140L; ריבועים 3, 4 — 105L).
 
קערות (איורים 1:21–4). קערות 1 ו-2 (136L) מאופיינות בשפה דקת דופן, נוטה חוצה, מעוטרת בחוטים דקים בגוון כהה מגוון הכלי. קערה 1 עשויה מזכוכית חסרת צבע והיא מעוטרת בחוטים כחולים ששוקעו בדופן. קערה 2 עשויה מזכוכית בגוון ירקרק-צהבהב והיא מעוטרת בחוטים בגוון כחול כהה. הזכוכית מאיכות ירודה, מלאה בבועיות וגופיפים זרים. החוטים בולטים מעט מדופן הכלי. קערות מטיפוס זה נמצאו במכלול שתוארך למאה הד' ולראשית המאה הה' לסה"נ בח'ירבת א-נענה ( Gorin-Rosen and Katsnelson 2007:84–85, Fig. 5:1–2).
קערה 3 (105L), שהשתמרו ממנה שבר של השפה ושבר של הבסיס עם חלק מהדופן, עשויה מזכוכית בגוון ירקרק-כחלחל בהיר המכוסה בליה שחורה כסופה. על סמך טיב החומר והבליה שויכו שני השברים לאותה הקערה. הקערה מאופיינת בשפה מקופלת פנימה, דופן מזווה ובסיס טבעת מוגבה. קערות ששפתן מקופלת פנימה נדירות יחסית. הקערה נמצאה במילוי מעל רצפה.
שבר 4 (136L) שייך לבסיס טבעת חלול מסיבי והתחלה של דופן עבה, העשוי מזכוכית בגוון ירקרק. השבר שייך לקערה או לפך גדול, והוא נמצא יחד עם קערות 1 ו-2 המעוטרות בחוטים; לפיכך, סביר להניח שהוא מאותו פרק זמן.
 
קערות וכוסות (איור 1:22–8). קערה 1 (140L) עשויה מזכוכית בגוון ירקרק בהיר, וכוס 2 (136L) עשויה מזכוכית חסרת צבע עם תת-גוון ירקרק מכוסה בליה לבנה וכסופה, שמנונית. שתיהן מאופיינות בשפה חתוכה לא מעובדת וסימני ליטוש ועיטור של פסים אופקיים דקים חרותים על הדופן. כוסות וקערות מטיפוס זה אופייניות למכלולים מהמאה הד' לסה"נ, וכמוהן נמצאו בח'ירבת א-נענה (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007:83–84, Fig. 4:1, 90–92, Fig. 8:1, 132, Fig. 29, ור' שם הפניות לקבוצה גדולה שנמצאה בבית היוצר לכלי זכוכית בג'למה שתוארך למחצית השנייה של המאה הד' לסה"נ). קערה 1 נמצאה במילוי מתחת לרצפה בריבוע 2, ואילו כוס 2 נמצאה במילוי מעל רצפה בריבוע 1.
שפת קערה 3 (140L) עשויה מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק, והיא מאופיינת בכפל דו-צינורי חלול, לא סימטרי מתחת לשפה. טיפוס זה אופייני למאה הד' לסה"נ. הקערה נמצאה במילוי מתחת לרצפה.
באותו מילוי נמצא גם בסיס טבעת חלול 4 (140L), הדחוף פנימה ומעובה. הבסיס עשוי מזכוכית בגוון ירקרק בהיר, ויכול להשתייך לקערה, לכוס או לפכית.
בסיס 5 (136L) עשוי מחוט זכוכית בגוון ירקרק בהיר, הנכרך סביב היקפו פעמים אחדות ויוצר בסיס חוטים מוגבה. גם בסיס זה יכול להשתייך לקערה, כוס או פכית. בסיסים רבים מטיפוס זה נמצאו בקברים ובפסולת של בית המלאכה בח'ירבת א-נענה (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007:88–90, Fig. 7:3–5), ומתוארכים למאה הד' ולראשית המאה הה' לסה"נ.
שבר שפה 6 (124L) עשוי מזכוכית בגוון כחלחל בהיר ומעוטר בחוט טורקיז מתחת לשפה. שפה זו אופיינית לכוסות שלהן בסיס מוצק, כמו למשל בסיסים 7 ו-8 (136L, 140L בהתאמה). בסיס 7 עשוי מזכוכית בגוון כחלחל ירקרק ובסיס 8 עשוי מזכוכית בגוון ירקרק כחלחל, שניהם מכוסים בבליה שחורה כסופה. כוסות מטיפוס זה נמצאו בח'ירבת א-נענה (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007:90–93, Fig. 8:1–8, ור' שם הפניות לתפוצתם הרחבה, הכוללת את בית המלאכה בג'למה, שם הוגדרו כוסות אלה לראשונה).
 
בקבוקים (איור 1:23–7). כלים 1 ו-2 (136L, 140L בהתאמה) הם בקבוקים או פכיות, שלהם שפת משפך מדורגת עם כפל פתוח מתחת לשפה, צוואר קצר וכיווץ קל בחיבור לגוף. בקבוק 1 עשוי מזכוכית בגוון ירקרק בהיר ומכוסה בליה שחורה כסופה. השפה שבורה בנקודה אחת וייתכן ששם הייתה מחוברת ידית שעלתה מהכתף אל השפה. בקבוק 2 עשוי מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק בהיר ומכוסה בליה שחורה-כסופה. בקבוקים שלהם שפה מדורגת נמצאו בח'ירבת א-נענה והם מתוארכים למאה הד' ולראשית המאה הה' לסה"נ (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007:96–98, Fig. 10:3).
לבקבוקים 3–5 (136L) שפת משפך מקופלת פנימה בכפל רחב. בקבוק 3 עשוי מזכוכית לא אחידה שחלקה סגלגלה וחלקה חסרת צבע ומכוסה בליה שחורה-כסופה. בקבוק 4 עשוי מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק ומכוסה בבליה שחורה-כסופה. לבקבוק 6, שהתגלה באותו לוקוס, יש שפת משפך רחבה מעוגלת בקצה באש; הדופן דקה, עשויה מזכוכית בגוון ירקרק בהיר ומכוסה בליה כסופה. בקבוקים אלה נמצאו יחד במילוי מעל רצפה בריבוע 1.
לבקבוק 7 (100L) שפה זקופה, עשויה מזכוכית בגוון כחלחל בהיר ומעוטרת בחוטים כרוכים בגוון כחול, הכהה מגוון הכלי. בקבוק זה אופייני לתקופה הביזנטית, לרבות סוף התקופה, וייתכן שהוא מייצג את השלב המאוחר ביותר באתר. הוא נמצא במילוי מתחת לפני השטח באזור בית המרחץ.
 
חלון (איור 8:23). בלוקוס 100 נמצא גם שבר חלון עגול. החלון התגלה בתוך מסגרת הטיח המקורית שלו. ייתכן שהוא שימש במבנה בית המרחץ. השימוש בחלונות עגולים בבתי מרחץ מוכר מהתקופה האסלאמית המאוחרת ועד התקופה העות'מאנית, וכאן מופיעים חלונות עגולים לצד כלים מהתקופה הביזנטית.
 
צמידים (איור 1:24–5). צמידים 1 ו-2 (140L) פשוטים, עשויים מזכוכית בגוון אחיד ולהם חתך 'D'. צמידים 3–5 (107L, 119L) עשויים מזכוכית בשניים או שלושה גוונים הכרוכים יחד ומסובבים ליצירת צמיד רב גוני מסובב שחתכו עגול. צמידים 1 ו-2 נמצאו במילוי מתחת לרצפה בריבוע 2 ויש לתארכם לשלהי התקופה הרומית המאוחרת או ראשית התקופה הביזנטית. הצמידים המסובבים הרב-גוניים מוכרים גם בתקופה הביזנטית המאוחרת ובעיקר בתקופות הממלוכית והעות'מאנית. צמיד 4 נמצא על רצפה במבנה שבו נמצאו שרידים משתי התקופות.
 
ממצא הזכוכית מהחפירה מצטרף אל קבוצות נוספות של כלי זכוכית מאתרים בשפלת יהודה, המצביעים על בתי מלאכה מקומיים שייצרו כלים דומים בשלהי התקופה הרומית המאוחרת וראשית התקופה הביזנטית.
 
סיכום
תוצאות החפירה וריכוז הנתונים העולים מחפירות עבר בסביבה, מאפשרים ללמוד רבות על אופיו של האתר במרוצת הזמנים. הממצאים הקדומים ביותר בחפירה הם חרסים מהתקופה הרומית הקדומה, המרמזים על נוכחות בתקופה זו. נוכחות מתקופה זו מוכרת מחפירות שנערכו בעבר בצדה הצפוני של חורבת גנים (קוגן-זהבי 2010; שיאון 2010).
מהחפירה עולה כי בצדה הדרומי של חורבת גנים שכן יישוב במהלך המאות הג'–הז' לפסה"נ ומאוחר יותר. היישוב מהתקופה הביזנטית השתרע על שטח נרחב, ושרידיו נמצאו על כל מדרון הגבעה לאורך כ-100 מ' לפחות. במזרח האתר ניצב מבנה גדול בנוי גזית, שזוהו בו שלושה שלבים, ועל סמך אריחי החרס ושברי הטובולי שנתגלו נראה כי זהו בית מרחץ. הקמתו של בית המרחץ יוחסה למאה הג' לסה"נ על סמך ממצא הזכוכית שנתגלה במבנה. משלבו הקדום נתגלתה במזרחו גומחה (16W) המאפיינת את חדרי המים הקרים (הפריג'ידריום). במאות הד'–הו' לסה"נ נעשו בבית המרחץ שינויים, הגומחה בוטלה והונחו רצפות חדשות. ממערב לבית המרחץ התקיים יישוב וחלקים מבתי מגורים נתגלו על המדרון ובראש הגבעה.
הכבשן שנתגלה בקצה הדרומי של ריבוע 1 ומבטל את בית המרחץ יוחס לשלהי התקופה הביזנטית או מאוחר יותר; בשל קרבתו לפני השטח לא נמצאו רצפות או נתונים אדריכליים המתייחסים אליו ולכן לא ברור אם היישוב המשיך להתקיים בתקופה זו או שננטש ורק הכבשן המשיך לשמש באזור.
ייתכן שבתקופה הממלוכית החלה פעילות חקלאית באזור, על סמך חרסים שהתגלו בפירוק קירות השדה החוצים את האתר. ייתכן כי קירות שדה אלה נבנו מאבנים שפורקו מקירות המבנים של היישוב מהתקופה הביזנטית.
נראה אם כן כי הגרעין הקדום של היישוב היה בחלק הצפוני של האתר ובמהלך התקופה הביזנטית או מעט קודם התפתח היישוב לכיוון דרום. הנתק בין היישוב מהמאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ ליישוב מן התקופות המאוחרות נוצר בשל תהליכים היסטוריים שהתרחשו בשפלת יהודה. במהלך המאות הא' לפסה"נ –הא' לסה"נ התקיים מערך יישובי מפותח של כפרים יהודים רבים באזור, ובהם היישוב באתר. המרידות ברומאים ובעיקר לאחר כישלונו של מרד בר-כוכבא גרמו לשינויים דמוגרפיים חדים בכל המרחב הכפרי של שפלת יהודה. יישובים יהודים רבים באזור ננטשו או נהרסו ומתיישבים חדשים אכלסו את האזור למן התקופה הרומית המאוחרת. בתי מרחץ בתחומי היישוב הם אחד מסימני ההיכר הבולטים של מתיישבים חדשים לא יהודים שהחלו לאכלס את האזור. בתי מרחץ היו פופולריים בתקופות הרומית והביזנטית כחלק מהמסורת הרומית שהונחלה תחילה בעריה המרכזיות של הארץ, דוגמת בית שאן (מזור ובר-נתן תשנ"ט) וקיסריה (פורת תשנ"ו). בשלהי התקופה הרומית וראשית התקופה הביזנטית התרחבה התופעה גם לאזור הכפרי בשפלת יהודה, דוגמת בתי אחוזה מהתקופה הרומית שנתגלו בחורבת אל-ערקאן (גנור ואחרים 2010), בבית גוברין (כהן 2002) וביישוב מנורה (היזמי תשס"ד). חלק מהיישובים המשיכו להתקיים גם בתקופה הביזנטית ובכללם גם בתי המרחץ, דוגמת זה שבאמאוס (גיחון 39:1992–41) ובתי מרחץ שנתגלו בחפירות במושב תרום (הרשאה מס' 6327-A), בכפר אוריה הסמוך (בצר 2022), ביד בנימין (שיאון 2001) ובבית נחמיה (נגורסקי 2009). נוכחות מרובה של בתי המרחץ מהתקופה הביזנטית ברחבי שפלת יהודה נקשרת לפריחה שחלה באזור בעקבות גל הצליינות לאורך הדרך הראשית מעזה לבית גוברין וירושלים (רול ודגן 175:1988– 179). ייתכן כי היישוב שנחשף באתר הוקם ממניע זה והיה חלק ממערך היישובים שישבה בהם אוכלוסייה נוצרית ושכנו בקרבת הדרך הראשית בין עזה לבית גוברין.